הרפורמות ההכרחיות במשק נזנחו בעשור החולף

אחד הפרסומים המרתקים של מחלקת המחקר של ארגון המדינות המפותחות, ה־OECD, קרוי "מבט קדימה: תרחישים לכלכלת העולם עד שנת 2060". הפרסום מתרכז בהשלכות של מדיניות ממשלתית בתחומים השונים על התמ"ג לנפש – הפרמטר שנבחר על ידי כלכלני הארגון כדי למדוד את רמת החיים. אחת השאלות המרכזיות שנשאלות שם היא: בכמה נקודות אחוז היה גדל התמ"ג לנפש במדינה מסויימת לו היו מיושמות בה רפורמות מבניות שמציע הארגון לעומת תרחיש בסיס ללא רפורמות.

הממצאים בנוגע לישראל מטלטלים למדי: הסרת חסמי יבוא וליברליזציה של שווקים מסויימים (חלב, חקלאות, לול, קרקעות) וצמצום משמעותי של הרגולציה יזניקו את התמ״ג לנפש בכ־20 נקודות אחוז לעומת תרחיש הבסיס - לשיעור התרומה הגבוה ביותר במדינות ה־OECD, להוציא את טורקיה. אם ישראל תגדיל את ההשקעה הציבורית לרמות המקובלות במדינות המפותחות, התוצר לנפש יגדל בעוד 9 נקודות אחוז. נתונים אלה מתייחסים לטווח רחוק של 40 שנה, אבל בדו״ח השנתי האחרון הציגו כלכלני הארגון אומדנים גם לטווחים קצרים יותר. אם יבוצעו הרפורמות המדוברות, יזנק התמ״ג לנפש ב־3 נקודות אחוז בתוך עשור, ב־9.1 נקודות בממוצע בעוד שני עשורים, ועד 2050 יגדל ב־15 נקודות אחוז. המסקנה ברורה: אזרחי ישראל יהנו מרמת חיים גבוהה הרבה יותר אם הרפורמות יבוצעו וההשקעה הציבורית תגדל.

בנימין נתניהו צילום: יובל חן

אולם כפי שעולה מדבריהם של הכלכלנים ופקידי הציבור לשעבר המובאים בעמודים אלה, בעשור החולף נזנחו רפורמות חשובות במשק הישראלי. דווקא בנימין נתניהו, האיש שחרט את המודרניזציה על דגלו של המשק הישראלי, הוא זה שברח מהמשימה החשובה ביותר עבור האזרח הישראלי. ב־2020 הגיעה מגפה עולמית וחידדה עוד יותר את הצורך בשינויים טקטוניים כדי להתאים את כלכלות העולם למציאות החדשה. את ישראל פגש המשבר כשהיא שקועה במשבר פוליטי ומתנהלת בתקציב המשכי, שנה שנייה ברציפות.

בהיעדר תקציב נדחקו הצידה רפורמות מבניות שבמציאות הפוליטית הישראלית מגולמות לרוב בחוק ההסדרים הנלווה לתקציב המדינה ושהסתלק גם הוא מן העולם. ממשלה חדשה תוכל להפוך את היציאה ממשבר הקורונה להזדמנות. הרפורמות הפכו להכרחיות עבור המשק. ביצוען מסוגל להזניק אותו, ודחייתן, כפי שראינו בשנים האחרונות, עלולה לדרדר אותו מטה.