הבחירות יחרצו את גורל מערכת המשפט

וכדאי לשים לב גם לכהניסטים ששמים את המשפט על ראש שמחתם, למקרה ש"הציונות הדתית" (הרשימה שמאחדת את "עוצמה יהודית", "האיחוד הלאומי" ו"נעם") נכנסת לכנסת ומשלימה לנתניהו את הגרוש החסר ל־61 מנדטים. "ציונות דתית" כבר מתייצבת בראש כוח החילוץ המשפטי של נתניהו, ובאמתחתה סדר יום שכולל את החזרת משפט התורה וההלכה, הקמת הסנהדרין, טיפולי המרה ללהט"בים, הפרדת יולדות יהודיות מערביות בבתי חולים, שחרור יגאל עמיר, עונש מוות למחבלים ובסוף גם טרנספר והקמת בית המקדש על חורבות הר הבית. טוב, לא מיד, אבל כניסתם לכנסת של בצלאל סמוטריץ' ובן גביר היא בהחלט הצעד הראשון לכל הטוב הזה.

ארתור פינקלשטיין, מנטור הקמפיינים של נתניהו, הנחיל לו את ההסתה, השקר והשיסוי כחצוצרות המגייסות את הבייס ומכנסות אותו תחת דגל הגוש. בדרך כלל זה הערבים והשמאל. היום זה גם גדעון סער, נפתלי בנט ואביגדור ליברמן שיקימו רחמנא ליצלן ממשלה עם השמאל החדש בדמותו של יאיר לפיד. וזה גם היועץ המשפטי והפרקליטות. מנדלבליט, חוזר בתשובה, בנו של איש בית"ר, האיש שנתניהו בחר כמזכיר ממשלה וכיועץ משפטי לממשלה - גם הוא הפך לשמאל.

הקמפיין הפרסונלי הזה מתלבש היטב על סנטימנט עמוק יותר שרוחש כבר שנים בציבור, בעיקר הימני, נגד מערכת המשפט: אכיפה בררנית, הרחבת הפרשנות המפלילה בעבירות השלטוניות והכלכליות, האקטיביזם שפוגע במשילות, בריבונות, בהפרדת הרשויות.

מניעי הקמפיין ברורים. במישור הפלילי, הפוליטיקאים מבקשים להחליש את האכיפה הפלילית; במישור הציבורי, הם מסמנים שעיר לעזאזל להטיל עליו את כישלונותיהם. הטלת כישלון על אחרים זו פרקטיקה מוכרת של פוליטיקאים. את משבר ויסות המניות בשנות השמונים הם הפילו על הבנקאים. את מחאת יוקר המחיה והדיור הפילו על הטייקונים. ועכשיו, את כשלי המשילות מפילים על המשפטנים. ונתניהו מפיל עליהם את "מזימת" כתב האישום. וכך מצטברות להן זו על גבי זו שכבות האיבה והטינה: נתניהו מאשים את היועץ והפרקליטות בהפיכה שלטונית; הימין לצדו מהדהד את חטאי מערכת המשפט לדורותיה; הימין הדתי והמתנחלי מוסיף את הקובלנה המסורתית נגד העדפת הדמוקרטיה, זכויות אדם והנורמות האוניברסליות.

3. את גורל משפט נתניהו ומערכת המשפט תכריע זהות האיש שירכיב את הממשלה הבאה. אם זה יהיה נתניהו בראש "קואליציית ימין על מלא", ישולשו המאמצים לביטול או דחיית משפטו הפלילי. ראשית, בגלל שנתניהו יפרש את המנדט שקיבל בקלפי כלגיטימציה ותמיכת הציבור בחיסול המשפט ביחד עם המערכת שיזמה אותו. שנית, דמויות שייאבקו מולו להגנת המערכת ושמירת ה"סטטוס קוו" המשפטי כמו משה כחלון, אבי ניסנקורן ובני גנץ לא יהיו בממשלה הזו כדי לבלום. לא את הרפורמות ולא את חיסול המשפט. ואז צפוי ביעור חמץ כהלכתו.

תרחיש נוסף שבכוחו להשפיע על מערכת המשפט הוא זהותו של שר המשפטים הבא. טרם התנסינו בשר משפטים שנמנה עם הימין הכהניסטי, אבל השרים האחרונים שיקפו שלושה מודלים שונים: איילת שקד (ימין ממלכתי), אמיר אוחנה (ימין ביביסטי) ואבי ניסנקורן ובני גנץ (מרכז־שמאל). כל אחד מהשלושה הפעיל את כוחו המיניסטריאלי בהתאם לאג'נדות ומערכות ערכים שונות בתכלית זו מזו. מבין השלושה, אוחנה היה היחיד שהוגבל ונכבל לגדרה של ממשלת מעבר קצוצת סמכויות. ממשלת "ימין על מלא" תשחרר שר משפטים מהימין הביביסטי מהמגבלות האלה.

לאפשרויות התיקו המשתק ניתן להוסיף שני תסריטים. למקרה שבנט לא יערוק מגוש "רק לא ביבי", אבל הגוש לא יצליח להקים ממשלה, יש מצב להעברת החוק שימנע מנאשם הקמת הממשלה כדי לפרוץ דרך להקמת ממשלה עם ליכוד נטול נתניהו. המשך התיקו המשתק יכול לפתוח פתח לרעיונות יצירתיים בנוגע למשפט נתניהו: הסדר טיעון, חנינה מהנשיא (לפי תקדים חנינת בכירי השב"כ בפרשת קו 300), או הפיכת נתניהו עצמו לנשיא. ישראלים רבים יתקשו לעכל פתרון כזה, אבל הנחמה הגדולה בהפרדת נתניהו מבלפור תקל את בליעת הגלולה הזו.

איור: יונתן וקסמן

5. על דנ"א של מערכת אפשר להשפיע בשתי דרכים - מינויים וחקיקה. שקד והימין הממלכתי פעלו בשתיהן. נחקקו חוק ההסדרה (שנפסל) וחוק הלאום (שעדיין תלוי בבג"ץ). כשרת משפטים היא השתלטה ביחד עם בן בריתה, ראש לשכת עורכי הדין אפי נוה, על הוועדה לבחירת שופטים וקידמה בעלי זהות לאומית־שמרנית־דתית לשיפוט ולתפקידי מפתח במשרד המשפטים. לעומת זאת, היא כשלה ביוזמתה ביחד עם יריב לוין להעביר לידי השרים את השליטה על מינוי היועצים המשפטיים במשרדיהם. ממשלת ימין עלולה להשלים את המלאכה.

כבר בממשלת החילופים לחץ נתניהו לשנות את מנגנוני המינויים הבכירים ונבלם בידי גנץ וניסנקורן. אם ינצח בבחירות, יקדם במרץ את המינויים החשובים לענייניו — פרקליט מדינה ויועץ משפטי לממשלה - האיש שיירש את מנדלבליט בפברואר הבא.

כראש הממשלה, נתניהו צפוי להתעקש על יועץ שיבקש עיכוב הליכים, כלומר יבטל את משפטו הפלילי. במידה שלא ישנה את דרך המינוי בידי ועדת איתור, יחייב אותו המנגנון הנוכחי להתגבר על שלוש מהמורות: ראשית, למצוא את המועמד שיסכים לתועבה זו, וזה לא פשוט כי תנאי הכשירות לתפקיד הוא משפטן בשיעור קומה של בית המשפט העליון; שנית, להרכיב ועדת איתור שיימצאו בה ארבעה חברים שיצביעו למועמד הזה; שלישית, שהבחירה הזו גם תעבור את מבחן בג"ץ.

והוא מבין שלא מספיק למנות יועץ, וצריך להשתלט גם על פרקליט מדינה. נתניהו בטוח שהיועץ מנדלבליט נכנע לפרקליט המדינה שי ניצן והתובעת ליאת בן־ארי כשהגיש נגדו את כתבי האישום. לכן יילחם כדי לסכל את מינויו הקבוע של עו"ד עמית איסמן לפרקליט המדינה. איסמן נבחר פה אחד בוועדת האיתור, אבל עצם תמיכתם בו של מנדלבליט, ניסנקורן וגנץ מספיק כדי לפסול אותו אצל נתניהו.

שיירות של עותרים עלו בדרך אל העיר והציפו את המערכת בעתירות שגררו את בית המשפט לנבור בכל מהלך שלטוני. זה התחיל בעתירה הדרמטית לבג"ץ שהכשיר פה אחד (0:11) את הנאשם לעמוד בראשות ממשלת החילופים. שופטי בג"ץ הכשירו, אבל התנו זאת בהסדר ניגוד עניינים. נתניהו שהפך לנורמה את הזלזול וההתעלמות מהיועץ המשפטי דחה את ההסדר שניסח היועץ. הסירוב חזר לבג"ץ, לצד שורה ארוכה של עתירות בשתי הגזרות — נתניהו והקורונה: נגד הקונספט של ממשלת החילופים, נגד הסמכת השב"כ לפעול במרחב האזרחי, נגד הפרת החובה החוקתית להעביר תקציב מדינה, נגד הגבלת ההפגנות, נגד סגירת נתב"ג, נגד מילוט נתניהו מתיק הצוללות, בעד הכרזת נבצרות ועוד ועוד. נתניהו והקורונה נטחנו השכם והערב בעליון. ככלל, בג"ץ נמנע מהתערבות דרמטית מדי והסתפק בכיוון עדין של הסדרים שפגעו למעלה מן המידה בזכויות אדם.

המוקד המשפטי לאחר הבחירות יעבור אחר כבוד ובעיקר אי־כבוד מבג"ץ לבית המשפט המחוזי. והשאלה המטרידה מכל היא האם המשפט יתקדם ויתנהל כסדרו. שאלה זו כפופה כמובן לשאלה האם נתניהו יתייצב באולם כחבר כנסת מהשורה, כראש ממשלת מעבר בואכה בחירות חמישיות, או כראש ממשלת "ימין על מלא". האופציה האחרונה היא חלום הבלהות של מערכת המשפט. אופציה זו תבשר לא רק את חיסול המשפט, אלא גם סכנה ברורה ומוחשית למערכת המשפט.