דעה
מס ירושה: זה לא הכסף, זו השליטה
מחקרים הוכיחו כי תחושת השליטה בגורל ״המס״, משפיעה על פעולותיהם של משלמי המס. מס ירושה הוא ההיפך הגמור - הוא שולל את תחושת העצמאות של היזם, ומוביל לכעס והתנגדות מצדו. קיים פתרון יעיל יותר
- מס ירושה הוא לא משקולת לצמיחה
- "המסר מההנהגה הוא שאין טעם לשלם מסים"
- הסדק בחומת הסודיות של בעלי ההון – פתח לגביית מס ירושה
באפט היה בטוח שהמניה זולה למדי, ודאי ביחס לערכה העתידי. לכן הוא שכנע את אמו שכסף הוא לא דבר חשוב עבורה, וכי כדאי למכור לשתי בנותיה - דוריס וברטי - את 5,272 המניות של ברקשייר שהחזיקה בידיה תמורת כ-210,000 דולר, כ-11,000 דולר מהם במזומן.
וורן באפט צילום: בלומברג
המחיר אמנם שיקף את ערך המניה באותה העת (כארבעים דולרים למניה), אך מאחורי העסקה עמדה כוונה כפולה: העסקה הייתה צפויה להפוך את דוריס וברטי לעשירות, וכך הן גם יימנעו מתשלום מסי ירושה. באפט עצמו סיפר לאליס שרדר, כותבת הביוגרפיה שלו ״כדור השלג״: ״זה בדיוק מה שאמא שלי רצתה לעשות, וזה היה הזמן המושלם לכך. זה כנראה היה המהלך הטוב ביותר של כל הזמנים, והוא לעולם לא יחזור על עצמו. מצב של פעם בחיים״.
מניית ברקשייר נסקה מעלה. כבר ב-1980 ערכה נאמד בכ-265 דולר. לילה הלכה לעולמה בסוף אוגוסט 1996. ערכה של מניית ברקשייר בעת מותה היה כ-32,000 דולר. אם היו המניות נותרות בידיה, ערכן של אותן 5,272 מניות היה יותר מ-168 מיליון דולר. ״תכנון המס״ החוקי למהדרין משנת 1976 השאיר סכום לא קטן בידיה של משפחת באפט.
באפט, כמו חברו הטוב ביל גייטס – החליטו לתרום את מירב הונם למטרות פילנטרופיות באמצעות קרן ביל ומלינדה גייטס. באפט עצמו שכנע את אמו לבצע תכנון מס כבר בשנת 1976, תכנון מס שהקטין משמעותית את מס העיזבון ששולם עם מותה של אמו. מאז הספיק באפט לשנות את העדפותיו והוא תומך מזה שנים בהטלת מס ירושה משמעותי על בעלי ממון, כחלק מפילוסופיה הגורסת שעל אותם עשירים להשיב לחברה שאיפשרה להם להיות כה עשירים.
לא מעט יזמים ו״מגה-עשירים״ מסוגם של באפט וגייטס מעוניינים ורוצים לתרום לחברה, ואף עושים זאת באופן קבוע. הם עושים זאת כדי לסייע לקהילה, לפתור בעיות אקוטיות עמם מתמודדת האנושות ולא פחות חשוב – אין להם כל כוונה להוריש לילדים שלהם מיליארדים רבים.
איך הדבר מתיישב עם רצונם של ה״מגה-עשירים״ לשלם סכומי מס מופחתים ככל האפשר? ייתכן והתשובה טמונה בשליטה.
הזכות להביע דעה על מטרות המס
מחקר שנערך באוניברסיטת הרווארד בשנת 2014 עשוי לשפוך אור על התהיה הזו. שלושה חוקרים (למברטון, דה נווה ונורטון) החליטו לערוך ניסוי מעניין למדי לגבי הציות לתשלום מס.
הקבוצה הראשונה שהגיעה למעבדה בהרווארד נדרשה לבצע משימה, עבורה קיבלו הנסיינים שכר בסך 10 דולרים. הם נדרשו לשלם מס מעבדה בסך של 3 דולרים, להכניס את הסכום למעטפה ולמסור לעורך הניסוי ביציאתם מהמעבדה. רק מחצית מהנסיינים צייתו. היתר מסרו מעטפות ריקות או בסכום קטן יותר מסכום ה״מס״ שנתבקש.
לקבוצה השניה שהגיעה למעבדה ניתנו הוראות זהות, בשינוי אחד: לנסיינים ניתנה האפשרות לבחור מה ייעשה בכספי ״מס המעבדה״. הזכות להביע את דעתם בקשר למטרות תשלום המס הגדילה את שיעור ההיענות וכעת 68% מהנסיינים שילמו את המס המלא. הרחבת המחקר לנסיינים נוספים – שאינם סטודנטים בהרווארד - הביאה לתוצאות דומות.
עורכי המחקר הוכיחו כי תחושת השליטה בגורלו של ״המס״ משפיעה על פעולותיהם של משלמי המס. מס ירושה הוא ההיפך הגמור – הוא שולל את תחושת העצמאות של היזם, ומוביל לכעס והתנגדות מצדו המתורגמים לניסיון לחמוק מהמס באמצעים חוקיים, ולרוב - מוצלחים.
אם מטרתו של מס הירושה היא ״החזרת עושר לחברה״, הרי שמס ירושה אינו המכשיר היעיל לכך. לא בכדי בוטל מס הירושה בישראל כבר ב-1981, ואין היתכנות ממשית להטלתו מחדש.
קיים פתרון יעיל יותר להשבת עושר לחברה: עידוד בעלי ממון לתרום חלק מההון שצברו למטרות קהילתיות באמצעות בניית קרנות פילנטרופיות שיקימו ה״מגה-עשירים״. זהו פתרון יעיל וחכם שיאפשר לבעל הממון לקבוע את המטרות בהן תשקיע הקרן, ויביא לתרומה משמעותית לקהילה אשר תתרום לשמו הטוב מאידך.
השבת עושר מה״מגה-עשירים״ אל החברה היא אינטרס חשוב - לא רק של המדינה, אלא גם של ה״מגה-עשירים״ עצמם. שמם יונצח בשורה של פרויקטים, תוך שמירת חלק מההון שצברו בידי יורשיהם. טוב תעשה המדינה אם תעודד הקמת קרנות פילנטרופיות פרטיות מסוג זה.
עו״ד אורון חדי עוסק במניעת ופתרון מחלוקות ירושה מזה 11 שנים
