הישראלים פורשים לגמלאות לפני הזמן, אבל היו מעדיפים לעבוד עוד כמה שנים

גיל הפרישה של גמלאים ישראלים בני 60–80 עומד על כ־60, אך הם היו מעדיפים לפרוש בגיל 67. ממחקר חדש של מרכז טאוב עולה כי שתי הסיבות העיקריות לפרישה מוקדמת נעוצות בבעיות בריאות שמפחיתות לסובלים מהן שש שנים וחצי בממוצע מגיל הפרישה, ואילו הקושי במציאת עבודה מתאימה, מוריד שנתיים וחצי מגיל הפרישה.

המחקר שערכו החוקרים ד"ר הלה אקסלרד מאוניברסיטת ת"א והמרכז הבינתחומי, פרופ' ישראל לוסקי ממכללת הגליל המערבי ואוניברסיטת בן־גוריון, וד"ר אריק שרמן מהמרכז האקדמי רופין, שעוסק בקשר בין תעסוקה לאושר בגיל הפרישה. לוסקי, שהתמחה בחקר כלכלת עבודה ותעסוקת מבוגרים, נפטר שבועיים לפני פרסום המחקר.

הגמלאים לא רוצים לפרוש מוקדם מדי

המחקר התבסס על שני מקורות מידע עיקרים: סקר הפרישה האירופאי SHARE, וסקר שערכו החוקרים בשנת 2019. נתוני המחקר מעודכנים יותר משום שהשאלונים של SHARE נאספו בין השנים 2004 ל־2016. ואולם בזכות סקר SHARE ישנה אפשרות להשוואה לאורך פרק זמן ארוך.

המחקר נערך בקרב 500 יהודים לא חרדים בגילאים 60 עד 80. החוקרים מסבירים זאת בשוני הגדול של הקבוצות הערבית והחרדית, והצורך לחקור אותן בנפרד.

עדיף לפרוש מרצון

גיל הפרישה הממוצע של מי שכבר פרש מקרב הנשאלים בשאלון החוקרים, עמד על 61.5 לגברים ו־59 לנשים. אותם נשאלים חשבו שגיל הפרישה הרצוי להם הוא 68 אצל גברים ו־65 אצל נשים. החוקרים ניסו להבין את הפער בין גיל הפרישה הרצוי לזה שבפועל. הם חישבו כיצד משפיעות סיבות שונות על הורדת גיל הפרישה, וגילו כי בריאות לקויה מורידה את גיל הפרישה של הסובלים ממנה ב־6.5 שנים, ואילו קשיים במציאת עבודה ב־2.4 שנים.

מתברר כי סיבת הפרישה משפיעה דרמטית על רמת שביעות הרצון מהחיים, ומי שפרשו מרצון הרבה יותר מאושרים מאלה שפרשו מחוסר ברירה. 47% מהפורשים ציינו כסיבת פרישה, שהם מסתפקים בהכנסות שיש להם, ורמת האושר שלהם היא הגבוהה ביותר - 7.87 בסולם שבין 0 ל־10.

רמת אושר גבוהה של 7.63 רשמו גם 22% מהנשאלים שציינו שפרשו בשל רצון לפנאי. רמות אושר נמוכות בהרבה יש ל־16% שציינו שפרשו בשל היעדר עבודה מתאימה (6.25), והנמוכה ביותר נרשמה אצל ה־22% שפרשו מסיבות בריאותיות (5.16).

מטפלת צילום: עמית שעל

אם בעבר עובדים מבוגרים בישראל היו מאושרים יותר מגמלאים, החוקרים מצאו כי היום אין כל הבדל. בנתוני מחקר SHARE הכלל אירופי התגלו אצל מועסקים בישראל רמת אושר של 8.2 לעומת 7.5 אצל הפורשים. לעומת זאת, בשאלון המעודכן יותר של החוקרים, נרשם כמעט שוויון - 7.2 למועסקים לעומת 7.1 לאלה שאינם מועסקים. מדובר בשני מחקרים שונים, ולכן אין להשוות את הציונים ביניהם.

כזכור, שאלוני החוקרים מעודכנים יותר בכ־10 שנים, מה שמסביר מבחינת החוקרים את השינוי שנובע למשל מהעיסוקים הרבים שהתווספו לגמלאים, דוגמת נסיעות מאוד זולות לחו"ל, תוספת פעילויות פנאי ועליה ברמת הבריאות. המחקר בוצע כמובן לפני פרוץ משבר הקורונה, ופעילויות הפנאי האלה נמנעו בתקופת הקורונה מהגמלאים. אפשר להעריך שרמת האושר שלהם בתקופה זו, ירדה בהתאם.

המתכון לאושר

ההגדרה היחידה של תעסוקה שמביאה לעלייה מובהקת ברמת האושר לאורך כל 20 שנות המחקר, היא עבודה מפתחת, כלומר כזו בעלת משמעות המפתחת את

יכולות המועסקים בה. בנתוני המדגם האירופי, אנשים שמועסקים בעבודה מפתחת דיווחו על רמת אושר של 8.5 לעומת 7.9 אצל מי שעסוקים בעבודת פיסיות או מלחיצות.

כצפוי, רמה כלכלית מביאה איתה גם אושר, או יותר נכון יהיה להגדיר זאת כהיעדר הכנסה שמקשה להיות מאושרים. כך רמות האושר של מי שהכנסתם נטו פחותה מ־6,500 שקל לחודש נטו, נמוכות מהציון 6. רמות האושר של מי שהכנסתם גבוהה מ־8,000 עומדת על 7 ומעלה, ומטפסת יחד עם ההכנסה. רמת האושר של אלה שהכנסתם מעל ל־17 אלף, כבר מגיעה ל־8. נתון מעניין נוגע גם להתנדבות בקהילה: רמת האושר של מי שמתנדבים עומדת על 7.8 לעומת 6.9 אצל הלא מתנדבים.