דעה
טובת המדינה או הפנסיונר
אסור לשכוח שבסוף מדובר בכסף של הפנסיונר הבודד בארץ שצריך לחיות ממנו בכבוד. ולכן מהשקעה של הגופים המוסדיים בישראל – אחרי הסרת המגבלות מהם – גם הוא צריך להשיג תשואה הולמת
השבוע פורסמה טיוטת תקנות לעריכת שינויים בכללי ההשקעה של הגופים המנהלים את הפנסיה שלנו. התיקונים המוצעים למעשה מקלים ומסירים חסמים מהגופים המוסדיים: מוצע להקל על השקעה בתעודות סל, להרחיב את היקף ההשקעות וסוגי ההשקעות בשוק שמבצעות הקרנות הוותיקות שבהסדר וכן להגדיל את השקעות המוסדיים בתשתיות. לבסוף מבהירים בהצעת החקיקה שכמובן שהמוסדיים צריכים להשקיע את הכספים בהתאם לעקרונות הנאמנות והזהירות.
המשפט האחרון מסתיר באופן מאוד לאקוני מתח מובנה שקיים בשיטת הפנסיה הנוכחית: המוסדיים מנהלים את כספי החוסכים בנאמנות ואחראים למקסם עבורם את הסכום לפרישה, מצד שני המדינה רואה לפניה 2 טריליון שקל שהיא מעוניינת לנצל למימון יעדים בעלי עדיפות כמו הייטק ותשתיות.
אילוסטרציה צילום: שאטרסטוק
כללי ההשקעה נקבעו על רקע כשלים הקיימים בשוק: החל מהכשל המובנה של אנשים שמנהלים את כספם של אחרים ולא נושאים באופן ישיר ומיידי בהפסד לכיסם מתוצאות של השקעה גרועה ועד לכשלים שנובעים ממבנה שוק ההון המקומי הקטן ביחס להיקפי הכספים שבידי המוסדיים.
המצב כעת מאתגר מאוד: סביבת הריבית הנמוכה הובילה לקושי עצום של קרנות הפנסיה שבהסדר להשיג בהשקעות סולידיות תשואה שתשאיר אותן מאוזנות אקטוארית (והגירעון שלהן גדל). בנוסף, אם החל מ־2008 היתה מגמה להוצאת הכספים לחו"ל על מנת לפזר את תיק ההשקעות, כרגע אנחנו רואים פניית פרסה.
רגע לפני שמסירים מגבלות צריך לזכור למה הן קיימות: שמירה על יציבות הקרנות שכבר הולאמו והגבלת הסיכון בהן, ושוק קטן וריכוזי שבו עודפי כסף של המוסדיים שמושקעים בשוק המקומי מביאים לעיוותי מחיר. אסור לשכוח שבסוף מדובר בכסף של הפנסיונר הבודד שצריך לחיות ממנו בכבוד, ומהשקעה בישראל – גם הוא צריך להשיג תשואה הולמת.
