הפלישה אל היוקרה: יונדאי עם תג מחיר של 350 אלף שקל

מבחינת ענף הרכב הישראלי, לקורונה יש לא מעט יתרונות: היא החזירה לאולמות התצוגה את הצרכן הפרטי שבניגוד לענקיות הליסינג לא דורש הנחות והיא יצרה ליבואנים יכולת מיקוח מצוינת מול יצרני הרכב על עודפי ייצור של רכבים מזהמים שבאירופה לא מעוניינים בהם.

אבל מעבר לכל הקורונה יצרה שכבה חדשה של קונים ישראלים. כאלה שהם מעמד ביניים בינוני־גבוה שרק זקוקים לדחיפה קטנה כדי לעבור למכונית יוקרה - אבל לא רוצים להיראות במרצדס או באאודי. לדחיפה הזו יש תג מחיר מדויק: 80 אלף שקל. עלותה של החופשה החלומית שלא יצאה בשנה שעברה לפועל והותירה עודף בכיס.

יונדאי פליסייד צילום: תומר הדר

במקביל, במהלך החודשים האחרונים הגיעו לישראל לא מעט רכבים מתוצרת יצרנים יפנים וקוריאנים בתקינה אמריקאית, כלומר רכבים שמיועדים לארצות הברית אך מגיעים לישראל. יונדאי פליסייד הוא בדיוק רכב כביש שטח כזה: קוריאני שמיועד לאמריקאים.

יונדאי פליסייד

יונדאי פליסייד הוא גם הדגם היקר ביותר של יונדאי ששווק אי פעם בישראל, 350 אלף שקל. העיתוי נכון מבחינת היבואנית, שתנסה לאתר את אותם לקוחות שהיו רוכשים רכב כביש שטח עממי של יונדאי ולשכנע אותם להקדיש לכך עוד כ־80 אלף שקל מאותה החופשה שלא קרתה.

תזכורת למקור העממי

מבחינת מראה, פליסייד מושך הרבה מבטים, בעיקר של מי שנוהג ביונדאי אחרות. בהיבט זה מדובר בשגריר מותגי מצוין. הגריל הקדמי הענקי, חישוקי הגלגלים הגדולים מאוד, ויש גם את הפנסים הקדמיים הצרים בדיוק כמו של יונדאי קונה, אשר יוצרים זהות מותגית ברורה. ויש מאחור גם מעין "חממה" גדולה המיועדת להכיל בני משפחה עודפים, או מטען. יונדאי פליסייד הוא בהחלט רכב נאה.

בפנים ביונדאי הולכים על תרגיל מוכר שיבואני רכב בישראל אוהבים: רמת גימור גבוהה ככל האפשר מיועדת להבטיח לקונים הרגשה של הרבה תמורה לכסף. על פניו, לא מדובר בדיוק בחבילה שימושית. כמו כמה יבואני רכב שמייבאים לישראל רכבי כביש שטח עממיים אמריקאיים, כאלה שמשמשים עקרות בית משועממות באמריקה הפרברית או ישראלים בעיצומו של טיפוס בסולם החברתי, גם כאן הועדפה התצורה של "מושבי קפטן", כלומר שני מושבים אחוריים נפרדים. מפואר, נוח, מרובה שקעים — כן. שימושי — לא.

כמובן שלפליסייד יש גם שורת מושבים שלישית מתקפלת, אפשר אפילו להכניס בה בני נוער אם מתאמצים אך המסר ברור: מדובר ברכב כביש שטח ענק שמיועד למשפחה קטנה יחסית.

הממשק של פליסייד מזכיר שמדובר ברכב עממי: איכות הפלסטיקה סבירה, שילוב הצבעים בקונסולה הרחבה שבין הנהג והנוסע נראה מצוין. תנוחת הישיבה בכורסאות הקדמיות טובה. מה שמזכיר את המקור העממי של הפליסייד זה למשל מסך המולטימדיה הקטן מהצפוי. ובחלק מן המקרים ניתן היה לצפות לכמה פריטי אבזור בסיסיים שאין. למשל הפעלה אוטומטית למגבים.

חלק מהמתגים והכפתורים מוכר ממכוניות אחרות של יונדאי מהזן העממי, דווקא לא מהסונטה המצוינת. אבל את בחירת ההילוכים כן עושים כמו בסונטה: באמצעות מתגים מוארים, השימוש פשוט ונעים. גם סידור לוח המחוונים מצוין ויש בו אפילו תאורה מיוחדת שבאמת מוסיפה בנסיעה לילית אווירה נעימה לתא הנוסעים.

שקט גם במהירויות גבוהות

כצפוי מרכב שמיועד לשמש אמריקאים, פליסייד מיועד לנוסעים גדולי גוף שמעוניינים להמשיך לאכול ולשתות גם בנסיעה. לצורך כך יש הרבה מחזיקים לכוסות וגם הרבה שקעים לבידור, יש גם תא כפפות ענק למי שיצליח לדחוף בו כוס משקה של ליטר או המבורגר. זה נחמד, אך חלק מהלקוחות הישראלים יתקשו למצוא שימוש לכל הקלוריות הפוטנציאליות שפליסייד מיועד לשאת.

יונדאי פליסייד מבפנים צילום: DREW PHILLIPS

מבחינת נסיעה, פליסייד מוכיח שיונדאי ארה"ב עשתה הרבה שיעורי בית, כאלה שהחלו עם מיניוואנים אמריקאים, עברו דרך רכבי הכביש שטח הבכירים של המתחרים ביפן ונגמרו עם משהו ייחודי ליונדאי. פליסייד הוא רכב שיוט מעולה. הדבר ניכר לא רק בהתנהגות הכביש אלא גם ברמת העידון הכללית: פליסייד הוא רכב שקט מאוד, אפילו שקט במידה מחשידה במהירויות גבוהות. התנהגות הכביש שלו הדוקה מאוד. גם כאן, הרבה יותר ממה שהתנהגות הכביש של רכב כביש שטח כה גדול אמורה להיות. ביונדאי באו להוכיח משהו שלא בהכרח צריך להוכיח, והרווח הוא של כל לקוח שאוהב לנהוג.

לפליסייד יש גם חוגה עגולה שאפשר לבחור בה בין כמה מצבי נסיעה בכביש וכמה מצבי נסיעה בשטח. ניסינו אותו בשטח של רמת הגולן, בשביל בוצי שמגיע להר חרמונית ומאפשר להבדיל בין מכונית משפחתית ורכב בעל הנעה כפולה. רכב שטח אמיתי יצחק על כזה שביל. סובארו פורסטר ייקלע לסכסוך קל עם הבוץ אך יגיע בסוף. רוב רכבי הכביש שטח האחרים יזדקקו לגרר. פליסייד במצב "בוץ" עבר את השביל הזה בקושי ותוך מחאה קולנית. התנהגות הכביש ההדוקה והמתלים הנוקשים גוזרים עליו אלרגיה לנסיעה בשטח, לפחות זה של רמת הגולן.

יונדאי פליסייד מאחור צילום: תומר הדר

המנוע של פליסייד הוא מנוע של השוק האמריקאי: שש בוכנות, 3.7 ליטרים. אפשר לומר שהמנוע הזה חי בשני יקומים נפרדים ששוכנים על אותה קשת של סיבובים לדקה. ביקום התחתון יונדאי פליסייד עושה רושם של רכב מאופק, שקט ואפילו חלש ואיטי להגיב. ביקום השני פליסייד מתפרץ.

הבעיה היא ששני היקומים רחוקים זה מזה והמעבר ביניהם פתאומי: מעל 4,500 סיבובים לדקה פליסייד בועט ומהנה. מתחת ל־4,500 סיבובים דקה פליסייד מעט הססן. ביונדאי התכוונו לחסוך בדלק אך יצרו ג'קיל והייד שהמעבר ביניהם אינו חלק כפי שניתן לצפות.

הגעת לקונצנזוס? תתרחב

יונדאי פליסייד

יונדאי פליסייד משלים את הסיבוב המחייב: אתר החרמון, הר בנטל, קפה מהיר על שביל אלי כהן בבית החולים הסורי הנטוש בגשם שוטף. יש גג, יש קפה. בגולן חורף אמיתי מנובמבר ועד אפריל, חורף נדיר שנשלל מזמן ממי שגר במרכז. תשע מעלות ביום שיורדות לשש מעלות אם מסכימים להישאר אחרי שהשמש שוקעת. השנה אין שלג וחבל. יונדאי פליסייד מתכונן לטיסה המהירה בכביש שמגיע מאלוני הבשן לחמת גדר, כביש רע, משובש וזרוע סיבובים עיוורים שמי שיירד ממנו ייתקל במהרה באתרים ארכאולוגיים מדהימים. פליסייד במהירות גבוהה חוזר הביתה.

מי שיקנה פליסייד לא יגיע לשביל אלי כהן וחבל שכך. מי שיקנה פליסייד ישתדרג אולי מיונדאי סנטה פה. יונדאי, כך ניכר, הפכה לקונצנזוס ישראלי וכאשר מותג הופך לקונצנזוס הוא יכול להתפשט. ההתפשטות של יונדאי למחוזות הפרימיום מעניינת ומרשימה בתחומים רבים במישור ההנדסי, אך מתקשה להצדיק מחיר של 350 אלף שקל בתחום המוצרי, כלומר באבזור ובגימור. זה לא מפתיע. לא ניתן להפוך רכב כביש שטח פרברי למוצר יוקרתי. לא כשמדובר ביונדאי, לא בפורד ולא בסובארו.

סביר להניח שחלק מן הקונים שיגיעו מדגמים מוכרים של יונדאי עם עוד 80—100 אלף שקל ביד מהחופשה שלא קרתה, דווקא יברכו על הנדסת האנוש המוכרת. ובהיבט זה, ליונדאי יהיו ביד לא מעט מכירות מובטחות.