המענקים לא יחזירו את המובטלים לעבודה

בימים הקרובים יאושר ככל הנראה המתווה החדש שגיבשו משרד האוצר וביטוח לאומי, שנועד להחזיר לכאורה את מאות אלפי המובטלים למעגל העבודה. זאת לאחר שהתברר שמענקי החל"ת הגורפים והבלתי הגיוניים שהובטחו עד יוני 2021 גורמים למאות אלפי עובדים להעדיף חל"ת על פני חזרה לעבודה. מחקר שנערך לאחרונה על ידי מכון Fast Forward הראה ש- 55% מהצעירים (35-16) הנמצאים בחל"ת לא רוצים לחזור לעבוד מנימוקים שונים.

על פי המתווה, יזכו כל המובטלים הוותיקים (מעל לשלושה חודשים) שיחזרו למעגל העבודה, לדמי אבטלה מלאים במקביל למשכורת, בחודשים הראשון והרביעי לחזרתם. זו הפעם הראשונה בה הממשלה עושה מהלך משמעותי לפיתוי המובטלים הוותיקים (ולא המעסיקים) לשוב למעגל העבודה. אך האם לא מדובר במהלך פופוליסטי שנועד לחזר אחר קולות המובטלים לפני הבחירות, יותר מאשר בצעד הכרחי לייצוב המשק?

מדיניות משרד האוצר ומשרד העבודה והרווחה יצרה מצב של כשל שוק מתמשך הפוגע בעובדים ובמעסיקים כאחד. למעשה המתווה החדש אינו מטפל בבעיה האקוטית ביותר של המשבר הנוכחי - היעדר שימור עובדים. במובנים רבים, לא רק שהמתווה החדש אינו מעודד חזרה לשוק העבודה, אלא אף מדרבן את העובדים שמשרתם הופחתה לעזוב את מקום עבודתם.

מובטלת בשירות התעסוקה צילום: באדיבות שירות התעסוקה

"גמישות בהעסקה"

על פי המתווה החדש, הביטוח הלאומי ולשכת התעסוקה מאפשרים "גמישות בהעסקה" והשלמת השכר כחלופה לדמי אבטלה, רק לאותם עובדים שפוטרו או התפטרו ועזבו למקום עבודה אחר. דווקא לאותם עובדים נאמנים ומסורים שנשארו בעבודתם בתנאים מופחתים לא ניתן דבר. כלומר, עובד שמשרתו הופחתה לדוגמא ל-50% משרה, יעדיף ובצדק להתפטר ולקבל דמי אבטלה. בהמשך, במידה ויוצא לו כמובטל מקום עבודה חדש ב-50% משרה, יוכל להצטרף אליו ולקבל השלמה מביטוח לאומי למשרה מלאה. מדובר על פתרון בלתי הגיוני בעליל, אך הפניות שהוגשו בנושא לדרגים הבכירים במוסד לביטוח לאומי, נפלו על אוזניים ערלות.

אם רוצים לייצב את שוק העבודה, ישנן דרכים יעילות וחכמות יותר לעשות זאת. כאלו המבוססות בראש ובראשונה על מדיניות המעודדת שימור עובדים. על המדינה, בשיתוף ארגוני המעסיקים והעובדים, להשקיע בעובדים שנשארו ותנאיהם נפגעו, ע"י השלמת שכרם שימנע את עזיבתם. אותם עובדים שעל פי המתווה החדש נותרים קרחים מכאן ומכאן. ראשית, הם אינם זכאים לדמי אבטלה המשלימים את מחצית השכר עליו ויתרו, ושנית לא יהיו זכאים למענקי החזרה לעבודה. זוהי חלמאות לשמה.

שתי מדינות מערביות החוות את משבר הקורונה בעוצמה לא פחותה מישראל, אך מתמודדות עימו במדיניות כלכלית חכמה יותר, בחרו במגוון מודלים של העסקה חלקית

המבוססים על העיקרון של שימור עובדים, במקום על חיזור אחר קולות המובטלים.

על פי המודל הגרמני, ניתן לצמצם את היקפי המשרה של העובדים, כפועל יוצא של היקפי המגפה וצמצום הפעילות העסקית (בלי שהדבר יחשב להרעת תנאים) ולפצות בדמי אבטלה על ההפרשים. כלומר, ניתן להמשיך ולהעסיק עובדים בחלקי משרה בהתאם לצרכים, כאשר המדינה משלימה לעובד את שכרו המלא טרם ההפחתה.

המודל הקנדי הפועל על פי עיקרון דומה, מאפשר למעסיק לחלק משרה מסוימת בין מספר עובדים, במקביל להשלמת השכר על ידי המדינה, ומענקי עידוד נרחבים למעסיקים הקולטים עובדים. וחשוב לא פחות, מדינות אלו משקיעות משאבים רבים בתכניות התמחות והכשרה מקצועית במקומות העבודה, ובפרוייקטים ממשלתיים נרחבים ליצירת מקומות תעסוקה חדשים.

במקום מתווה שרירותי, בזבזני ונטול אחריות, יש להעניק את המענקים דווקא לאותם עובדים נאמנים שבחרו להישאר בעבודתם חרף הרעת תנאיהם. כדי לוודא שביום שאחרי הקורונה, המדינה תמצא עצמה בתוך כלכלה איתנה ויציבה המעודדת יצרנות ותעסוקה, במקום בתוך כלכלה מנוונת הקופאת על שמריה ומעודדת אבטלה. רק על ידי שימור עובדים והשארתם במקום העבודה (אפילו בחלקיות משרה), יוכלו המעסיקים להיערך ליום של אחרי הקורונה, לשמר בארגון את המומחיות והידע, ולמצות את פוטנציאל הצמיחה, כאשר לרשותם עומדים העובדים הוותיקים, המיומנים והמסורים, אותם הכשירו ועליהם הם סומכים.