מהמוסד ועד הפיתיון ליריבו של לבייב: חברת דאיונאה נחשפת

לפני כחצי שנה, באמצע יוני 2020, על כוס אספרסו ארוך ובקבוק סודה, הסתודדו שני גברים בשולחן בבית הקפה ללו בכיכר המדינה בתל אביב. האחד דוד נשיא, איש עסקים אמיד מסביון, יהודי ממוצא גיאורגי, שמנהל זה כשלוש שנים בלונדון בוררות יצרית עם איש העסקים לב לבייב על זכויות נדל"ן בשווי מוערך של 1.5-1 מיליארד דולר בסמוך למוסקבה, בירת רוסיה. השני, שהציג עצמו בשם ערן, הזדהה לפניו כחוקר פרטי, סוג של האקר עתיר ניסיון בינלאומי, שיודע להשיג מידע חשבונאי רגיש מבנקים ברחבי העולם.

השיחה, מבחינתו של נשיא, היתה פגישת היכרות עם אותו ערן. אבל לאדם שישב מול נשיא, ולימים התברר שהוא סוכן של חברת מודיעין עסקי שנושאת את שמו של צמח טורף – דאיונאה (DIONAEA), ופעילותה נחשפת כאן לראשונה, היתה כוונה אחרת. הוא נשכר, על פי תביעה שהגיש נשיא לפני שבועיים לבית משפט השלום בתל אביב, על ידי חברת AFI פיתוח של לבייב, על מנת לחלץ מידע רגיש על הבוררות מנשיא.

"מי זה פוטין?"

מחכים לשובו לבייב חידש את המגעים להסדר עם הפרקליטות זאת בניסיון להגיע להסדר כולל בפרשה שבה הוא חשוד בעבירות של הברחת יהלומים מרוסיה לישראל, העלמת מס ושיבוש חקירה; בעבר נכשל ניסיון שלו להגיע להסדר לפיו לא ייעצר עם הגעתו לארץ תומר גנון לכתבה המלאה 

נשיא, כך עולה מתמליל השיחה שצורפה לתביעה שהגיש בהיקף של כרבע מיליון שקלים נגד AFI ודאיונאה, לא ממש נקט אמצעי זהירות בפגישה. הוא בעיקר דיבר ופטפט, והסוכן בעיקר הקשיב. "כמו שיש לי חשבון עם לבייב, יש לי עם (עוד) כמה אנשים גם חשבון. ממש גנבו לי עסקאות של מאות מיליוני דולרים. מיליארדים", התלונן נשיא בפני בן שיחו.

נשיא סיפר לסוכן על עסקאות בתחום האנרגיה שביצע בעבר עם אנשי עסקים רוסים מוכרים, כמו המיליארדר רומן אברמוביץ', שמתגורר כיום בישראל, או בוריס ברזובסקי, שמת בנסיבות מסתוריות בביתו שבלונדון בשנת 2013. גם על עסקה שהסתבכה עם איש עסקים ישראלי נוסף ממוצא גיאורגי, טימור בן יהודה שמשמש כיום כיו"ר מועצת העסקים ישראל־רוסיה, הוא התלונן. והוא אפילו תיבל את השיחה בסיפורים על הפוליטיקה ברוסיה ועל הנשיא המכהן, ולדימיר פוטין. "מי זה פוטין היה? סתם סגן ראש עיריית סנט פטרסבורג", אמר.

אבל פולקלור ומורשת קרב עסקית לא עניינו יותר מדי את הסוכן של דאיונאה. הוא הרי הגיע לשם להוציא מידע על הבוררות של נשיא עם לבייב. וככל שהתמשכה השיחה, שהוקלטה והוסרטה, נשיא החל לספק עוד ועוד פרטים.

לב לבייב צילום: אביגיל עוזי

כך נשיא שיתף את הסוכן במידע על ראיות שהוגשו לבורר בלונדון, והוכיחו לטענתו שלבייב עומד מאחורי חברה קפריסאית בשם EJECTA, שנישלה אותו לכאורה מהפרויקט במוסקבה שעליו השניים מחליפים מהלומות משפטיות. כלומר שלבייב פעל מאחורי גבו לכאורה כדי "לחטוף" לו את העסקה – לב הסכסוך בין השניים בלונדון.

"הוא (לבייב) שם את זה בנאמנות", סיפר נשיא לבין שיחו המתעניין. "בדרך כלל, כשאתה קונה חברת אוף־שור, אתה יכול לא לשים עליך. אז הוא שם בנאמנות. מצאנו מי הנאמן. בחורה קפריסאית. אתה מבין? היא מחזיקה במאות חברות של מישהו ככה בנאמנות. מאיפה יש לבחורה צעירה 33 מיליון דולר לקנות כאלה דברים? תענה לי (צוחק). העיקר, תפסתי את לבייב עם חברה בשם Ruiz Diamonds. שמנו את זה אצל השופט באנגליה, כן? והשופט קיבל הכל". הסוכן רצה להבין איך הגיע נשיא למידע, אבל לא בטוח שגם הוא ציפה לתשובה שקיבל. "אפילו הפעלתי ב־2013 את ה־FBI הרוסי – FSB (שירות הביטחון הפדרלי הרוסי, היורש של הק.ג.ב)", אמר נשיא לסוכן. "הפעלתי שמה, כן? שילמתי כמה עשרות אלפים, הוציא את כל ההתכתבויות של הבת שלו, צביה לבייב, לבייב, עם המנכ"ל ועם זה ועם זה ועם זה. שמנו הכל בלונדון".

יחיאל חורב צילום: יאיר שגיא

סוכן: "אצל השופט?".

נשיא: "והוא קיבל, שופט קיבל הכל, אפילו לא רסמי. למה קיבל? שופט זיהה גניבה. תרמית".

בוועדה המייעצת: חגי גילן ויחיאל חורב

הסכסוך במוסקבה קרב על 130 דונם בשווי של 1–1.5 מיליארד דולר שורשי הסכסוך בין לבייב לדוד נשיא נוצרו באדמת מוסקבה הקפואה של חורף שנת 2012 תומר גנון לכתבה המלאה 

סיפור הכיסוי לפגישה, כך תיאר נשיא בתביעה, הוכן ככל הנראה כמה שבועות לפני כן על ידי שתי סוכנות של חברת דאיונאה, שלפי אתר האינטרנט שלה חברים בוועדה המייעצת שלה שני שמות מפתיעים מעולמות המודיעין והביטחון.

הראשון הוא חגי גילן, עם עבר של 25 שנה במוסד ומי שכיהן כתפקיד בכיר ורגיש מאוד של ראש אגף המבצעים בארגון הביון. למוסד הוא הגיע משייטת 13, ושירת במספר רב של תפקידים כשבאחרון שבהם, במשך שש שנים, הוביל את הפעילות המבצעית.

השני הוא יחיאל חורב, המשנה למנכ"ל משרד הביטחון בשנים 2007-2003 ולפני כן ראש המלמ"ב (הממונה על הביטחון במערכת הביטחון) במשך 21 שנה. מי שעמד, בין היתר, בראש הצוות הבין־המשרדי לטיפול בפרשת מרגל האטום מרדכי ואנונו, ביחד עם השב"כ והמוסד.

התוכנית לחלוב מידע מנשיא, לפי התביעה, פעלה כך: שבועות ספורים לפני הפגישה בבית הקפה פנו אליו שתי נשים, אחת מהן הציגה עצמה בשם "נועה". הן סיפרו לנשיא שהן משווקות מוצר ייחודי המבוסס על טכנולוגיה חדשה לזיהוי פנים, שתועיל לקידום עסק שיש לו בבאר שבע.

נשיא ושתי הנשים סיכמו על פיילוט בחנויותיו. בדרך אגב הן אמרו לו שאם יזדקק אי פעם לחוקר פרטי יש להן, ככה ממש במקרה, מישהו מצוין להמליץ עליו. שבועיים לאחר מכן יצר קשר עם נשיא ממספר חסום אדם בשם "ערן", שיספר שהופנה על ידי "נועה" וחברתה. השניים קבעו את הפגישה בבית הקפה, שכאמור הוקלטה והוסרטה.

על פי כתב התביעה, מאז אותה פגישה בכיכר המדינה לא נוצר קשר בין נשיא לאותו לערן. "התובע מסר לערן פרטים עסקיים שהם נחלתו ורכושו שלו, ואשר אנשים וגופים מסחריים אינם נוהגים לחלוק אותם עם זרים כדבר שבשגרה", נכתב בתביעה שהוגשה באמצעות עו"ד דוד דרעי. "הכל, כמובן, היה תחת הנחה המבוססת על מצג השווא המכוון שיצר אצלו 'ערן', כי הוא חוקר פרטי המציע לו את שירותיו. על כן הפגישה ביניהם וכל פרטיה סודיים בהחלט וחלה על ערן חובה חמורה לשומרם בסודיות".

תמליל הפגישה והסרטון מבית הקפה בתל אביב הגיעו במהרה לידי עורכי הדין של לבייב. אלה של נשיא החלו לקבל מכתבים מפרקליטי AFI ובהם בקשות לנתונים, מסמכים וטענות, שאותן הגדיר נשיא בתביעה "מופרכות וחסרות שחר", ואשר התבססו על תיעוד הפגישה בין הסוכן של דאיונאה לאיש העסקים.

"לא שיחדתי"

"ערן לא הצליח להוציא שום דבר 'מפליל' מהתובע, מסיבה פשוטה: ידיו של התובע נקיות", נכתב בתביעה. "עורכי הדין של AFI ניסו 'לשאוב' בכוח מן התמליל הלא מדויק של השיחה שברי משפטים וחצאי דברים שהוצאו מהקשרם הנכון, סירסו ועיוותו עד שהקנו להם פרשנות אבסורדית המנותקת מהדברים, ועל כל אלה הקימו מבנה 'מפואר' של טענות".

כך, למשל, דחה נשיא את טענת AFI, שהשתמעה מהתמליל, ששילם שוחד ברוסיה כדי לקבל מסמכים על לבייב ובתו מהמשטרה הפדרלית הרוסית (FSB). "לא שיחדתי ואף פעם לא הצעתי לשלם שוחד לנציגי אכיפת החוק הרוסים", כתב נשיא. "התייחסותי ל'עשרות אלפים' היתה ביחס לתלונה פלילית שהגשתי (נגד לבייב AFI ונוספים — ת"ג). סכומים אלה הושקעו על שירותים מקצועיים לגיטימיים של שכר טרחת עורכי דין, רואי חשבון והוצאות נסיעה. המסמכים שקיבלתי נמסרו לי על ידי המשטרה הרוסית בעקבות תלונתי".

נשיא הוסיף גם שמשום שעלה ממזרח אירופה, הרוסית, הגיאורגית והעברית מתערבבות בפיו, ולכן משפטים בשיחה יצאו מהקשרם. נשיא צירף לתביעה כ־20 מכתבים ונספחים של עשרות עמודים שהוחלפו בין הצדדים, ואשר גרמו לו, לדבריו, להוצאות כספיות גבוהות. הוא ציין, למשל, ששכר טרחת פרקליטיו האנגלים רק בשל המענה למכתבים עמד על כ־50 אלף ליש"ט. בנוסף הוא טוען שנאלץ לשלם לפרקליטיו סכום נוסף של 30 אלף שקל על התייעצויות בקשר לנושא. הוא תובע מ־AFI וחברת המודיעין העסקי שעבדה עבורה פיצוי. טרם הוגש כתב הגנה.

בכתב ההגנה שהגיש לבייב בטרם העברת התיק לבוררות בלונדון, הוא הכחיש את כל טענותיו של נשיא וטען שאין ולא היה לו שום קשר לחברה הקפריסאית שרכשה את הקרקע במוסקבה. לטענתו, מי שעומדת מאחורי החברת הקפריסאית היא קרן השקעות שוויצרית. לבייב הוסיף שהקשר שלו לפרויקט נובע משירותי קבלן שנותנת AFI לחברה הקפריסאית.