המשטרה אשמה, הממשלה יותר

במהלך סוף השבוע המשטרה חילקה יותר מ־9,000 דו"חות על הפרות סגר, מאות מהם למסיבות פיראטיות במועדונים ובדירות פרטיות, שעליהן פשטה המשטרה בעקבות מידע מודיעיני. לצד זאת, המשטרה חילקה דו"חות לאנשים שצעדו לבדם ברחוב בגשם בלי מסכה; ישבו בתוך רכבם בחוף הים (במרחק של יותר מ־1,000 מטר מביתם); ופיזרה יושבים על ספסל בכיכר דיזנגוף בתל אביב, בטענה כי מדובר ב"התקהלות אסורה". כשהיא רוצה, המשטרה יכולה.

כשהיא לא רוצה, זה אפילו יותר קל. הדוגמאות מהיעדר האכיפה מול הציבור החרדי כבר רבות מספור וכמעט מדי יום נוספות עוד. אתמול היו אלה תמונות של אלפי חרדים בהלווית רב בירושלים. כשהמשטרה נדרשת לנושא, התגובה שלה נעה בין חוסר אונים לחוסר רצון לפעול. "מה אתה יכול לעשות? להיכנס עם פרשים ומכת"זיות לפרק הלוויה?", אמר אתמול דובר המשטרה למגזר החרדי. זה היה יכול להיות טיעון משכנע אם אותן מכת"זיות לא היו מופעלות נגד מפגינים בבלפור.

הלוויה בירושלים של ראש ישיבת בריסק הרב משולם דוד סולובייצ'יק צילום: רפי רודניק

אז כן, אפשר להבין את עמדת המשטרה. שימוש בכוח בהלוויה זה רעיון רע, וטוב שלא בחרו בו, אבל אפשר היה לצפות לפחות למעט מהיצירתיות שהיא מפגינה בחלוקת דו"חות למי שאינו חרדי.

ועדיין, האחריות העיקרית מונחת לפתח הממשלה והעומד בראשה, אשר כיסאו תלוי בחרדים. מתחילת המגפה בנימין נתניהו נמנע במכוון מהסרת הכפפות מול ההפרות של המגזר ומנקיטת הצעד הכואב והאפקטיבי באמת: שלילת תקציבים.

מפכ"ל המשטרה הטרי קובי שבתאי התייחס לבעיה הבוערת הזאת עם כניסתו לתפקיד, אז העביר לממשלה מסר שלפיו הוא "מצפה להחמיר את הסנקציות כנגד אותן הפרות ממוסדות שאנו נתקלים בהן". אתמול באמת אישרה הכנסת חוק להעלאת קנסות הקורונה, אולם רק לאחר שנתניהו ניסה ככל יכולתו למסמס אותו. "הם מ־פ־ח־ד־ים", הוא סנט פעם בתקשורת. נראה שכיום, מי שמוכר לציבור פייק מנהיגות הוא הפחדן הראשי.