מנדלבליט פירק את הצוללות

"תמונה מדאיגה", אבל נטולת חשד לביצוע עבירה פלילית בידי ראש הממשלה בנימין נתניהו. כך טוען היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בתגובתו אתמול (ב') לעתירות שיידונו בשבוע הבא של התנועה לאיכות השלטון, משמר הדמוקרטיה וקבוצת אזרחים בראשות אורני פטרושקה. העתירות הן לחקור את נתניהו בשתי זיקותיו המשפחתיות לפרשת הצוללות וכלי השיט – בן הדוד דוד שמרון (פרשת העמלות) ובן הדוד נתן מיליקובסקי (פרשת המניות). בנוסף, התבקשה הקמת ועדת חקירה. ההבדל בין עתירה זו לקודמותיה הוא בתצהירים של בכירי מערכת הביטחון שצורפו אליה.

התצהירים, לפי היועץ, לא שינו את העמדה הראשונית שאין חשד פלילי כלפי נתניהו. וזאת, למרות שחלק מהמצהירים עיבו והגדילו ביחס למה שהם עצמם ייחסו לנתניהו בחקירתם במשטרה, שם הם זכרו פחות. בכל מקרה, צירוף חומרי החקירה לתצהירים, מסתכם לכל היותר לכדי "תמונה מדאיגה" ו"שאלות בעלות חשיבות מהמעלה הראשונה במישור המינהל התקין ובמישור הדיון הציבורי". ולא לכדי חשד סביר לביצוע עבירה פלילית.

נתניהו ומנדלבליט צילום: יאיר שגיא, עמית שאבי

תגובת היועמ"ש היא כתב הגנה נחוש ומנומק. לא לנתניהו, אלא לאופציית החקירה נגדו. ואולי גם למחדלי החקירה מצדו של היועץ. כתב הגנה שנועד להתמודד עם חוסר האמון הציבורי הגורף שנצרב בשיח הציבורי ובעיקר בהפגנות. קשה יותר לנופף מול הבית בבלפור ובצמתים שלטים ומיצגי סיקור חיובי ורגולציה מיטיבה. קל יותר להציג את מיצגי הצוללות השחורות שיצרו האמנים עטר שנפלד, עתר גבע ורועי פלג מקיבוץ עין שמר. לציבור קל יותר להתחבר לסיפור הצוללות, לזהות בו שחיתות מהדרגה הגבוהה יותר של רכש ביטחוני וכסף גדול, משהו שתיקי האלפים די מחווירים לידו. כסף קטן תרתי משמע.

כתב ההגנה של מנדלבליט מתרכז בשני הדודנים. אגב, כבר בבג"ץ קודם קבעו השופטים שאם אנשים מקורבים לראש הממשלה מעורבים בפרשה, לא ניתן להסיק מכך שגם ראש הממשלה חייב להיות חשוד. כלומר, מעורבות מקורבים כשמרון, אבריאל בר יוסף, דוד שרן ואחרים אינה מחשידה אוטומטית את נתניהו. לכל היותר ניתן להסתפק בניסוח של בוגי יעלון: אם הוא ידע הוא מושחת, אם לא ידע הוא לא כשיר. מכיוון שלא מדובר כאן בייבוא פסטה או מכוניות. מדובר ברכש אסטרטגי מהמעלה הראשונה, ואנו נדרשים להאמין שנתניהו לא ידע מי מייצג את טיסנקרופ (החשוד מיקי גנור), ומי עורך הדין שלו (החשוד דוד שמרון)? האם מפרשת השוחד של סימנס וחברת חשמל, נתניהו לא למד על חיבתם של תאגידים גרמנים לשוחד? והנה, גם שמרון, קו ההגנה הראשון של נתניהו, זוכה לקו הגנה משלו שמרחיק אותו מליבת הקנוניה. שמרון חשוד רק בעבירת הלבנת הון לטובת גנור בעסקה שאינה קשורה לכלי השיט.

גם בזרוע המניות, מול בן הדוד נתן מיליקובסקי, מפרק ומרכך מנדלבליט את החשדות הפליליים הכבדים. הוא מוכן להניח שנתניהו קיבל טובת הנאה משמעותית ב־2007 בעת רכישת מניות סידריפט במחיר מבצע של 2.5 מיליון שקל. לאחר שלוש שנים נמכרו המניות לגראפטק ב־16 מיליון שקל. ומנדלבליט מנהל דיון שלם על סכנות ההתיישנות שהוא עצמו אחד מגורמיה.

לאחר מכירת המניות לגראפטק, ב־2010, נותר מיליקובסקי בעל מניות ודירקטור בגראפטק שמכרה תוספי פלדה לטיסנקרופ. היועץ מתאמץ להוכיח שכלכלית לא זרמו סכומים גדולים במשולש גראפטק־טיסנקרופ־נתניהו (ורכישת כלי השיט), וקשה לו להוכיח את התזה שנתניהו קידם רכישות מטיסנקרופ כדי לגזור מהם רווח לגראפטק. נתניהו, אם לסכם את הטלנובלה המשפחתית הזו, דוחף את מערכות הרכש הבטחוני לזרועות טיסנקרופ, לעסקאות שגם גנור־שמרון וגם מיליקובסקי־גראפטק מרוויחים מהם. על מעורבות גנור־שמרון אין לו מושג, אבל לפי עדות מיליקובסקי נתניהו ידע אך "באופן כללי על עיסוקו בפלדה ולא בירר או הכיר את פרטי החברות".

על כך כותב היועץ: "גם אם לא ניתן אמון בגרסה זו כמות שהיא, היא אשר עומדת לפנינו, ואין אינדיקציה אחרת שבכוחה לבסס, חשד סביר שמשיב 10 (נתניהו) פעל בעסקאות הרכש עבור בן דודו מתוך ידיעה על הרווח שתשיא מכירת כלי השיט לישראל לבן דודו דרך המסחר ברכיב לייצור פלדה". העדרן של אינדיקציות, בתקווה שאין בדברים חידוש, נובע בדרך כלל מהעדרן של חקירות.

ועוד הערה בשולי קשרי נתניהו־מיליקובסקי. בסמוך לאחר שנתניהו דופק את המכה שלו מהמניות שמיליקובסקי הרעיף עליו בהנחת "טובת הנאה", מחליט מיליקובסקי, ב־2010, לפצוח בפעילות עסקית דווקא בישראל. אולי זה לא פלילי, אבל למה לכל הרוחות דחוף לספונסר האישי־משפחתי הקבוע של ראש הממשלה להיכנס לעסקים בישראל שמנוהלת בידי בן דודו.

סיפור הצוללות וכלי השיט הוא סיפור על נקודות בוהקות שמפוזרות במרחב, שמשוועות לקו שיחבר ביניהן. את הקו הזה שלא שרטטה החקירה, משלימים רבים מאזרחי ישראל בעזרת שכל ישר והיגיון בריא שנלקח בין היתר מהיכרות מעמיקה עם אופיו תאב הבצע וחסר המעצורים של ראש ממשלתם.

ונתניהו שקורא את כתב ההגנה של מנדלבליט לא מבין איך היועץ לא השכיל לנסח עבורו כתב הגנה דומה גם בתיקי האלפים שהגיש נגדו. ומצד שני, מנדלבליט יישא עמו לנצח את חוסר הוודאות המטריד שמא הגיש נגד נתניהו את כתב האישום הלא נכון.