לעסקים הקטנים יש גם תפקיד חברתי

ושוב סגר, פעם שלישית. גם בסגרים צצה ועלתה לה התקווה, בעיקר בכל האמור בעסקים קטנים. התקווה התבטאה בסולידריות המפעימה שהופגנה סביב. ידוע כי לעסקים קטנים יש משקל משמעותי בעידוד כלכלה, מה שפחות ידוע הוא שעסקים כאלו מזוהים עם לכידות חברתית בקהילות מקומיות.

כל אותם עסקים קטנים סביבנו הם חלק מהמארג החברתי/ קהילתי העוטף אותנו. בבית הקפה השכונתי מכירים כבר את ההעדפות שלנו או הספר/ית או הקוסמטיקאית שזוכרים את נקודות החולשה שלנו.

עם התפרצות הקורונה, חיבקנו את העסקים הללו סביבנו. עזרנו להם להמשיך לפעול במגבלות שהוטלו עליהם, או לחדש פעילות במהירות האפשרית מיד עם תום הסגר.

חלק מאותם עסקים אפילו פנו לקהל שלהם בבקשת מימון שיאפשר להם לשרוד את המשבר, באמצעות מימון המונים וגם כאן התגייסנו, תרמנו וקידמנו. כך נתנו להם רוח גבית חזקה ותחושה שניתן לשרוד את הסגר.

לקהל נגמר הכוח והכסף

הקורונה לא הסתיימה עדיין. ההתנהלות המדינית והכלכלית המזגזגת יצרה כאוס שהעמיק את הפגיעה דווקא באותם עסקים קטנים, חסרי לובי פוליטי. מנוע הסולידריות החברתית שחיזק את ידיהם בגל הראשון החל לאבד את הדלק הכול כך חיוני לפעילותו – תקווה. לקהל נגמר הכוח והכסף.

חנות קטנה שנסגרה ברחוב בן יהודה בת"א צילום: אוראל כהן

הקורונה פגעה בכולם, גם בעסקים הקטנים. ההבדל הוא שלעסקים אלו יש תפקיד חיוני בהתאוששות הכלכלה. הם אלו שייקחו חזרה את העובדים שיצאו לחל"ת ויקטינו בכך את האבטלה. הם אלו שיידרשו לשלם מסים ויימלאו בכך את קופת המדינה הדלילה. הם צריכים להיות בחזית הדאגה והאכפתיות של המערכת הציבורית. אז איך זה שהם לא?

חלק לא מבוטל מהבעיה מתבטא דרך הטרמינולוגיה. שפה קובעת מציאות. המושג "מענק" השתלט על השיח והכתיב את הדיון. מענק משמעו מתנה. המדינה חילקה מתנות לעסקים הקטנים. במדינות אחרות שבהן נהגו באופן דומה, קראו לכך תמיכה, עזרה או גישור. הבעיה עם מושג המענק היא שהוא לא מגלם בתוכו מחויבות. הוא תלוי בטוב ליבו של המעניק - יחפוץ בכך, ייתן. המסר הסמוי שעובר כאן הוא שהמדינה לא רואה חובה מוסרית כלפי אותם עסקים קטנים. בשגרה, הם מחויבים לשלם על פי הכללים. בעת משבר, היא רשאית להחליט אם להעניק להם כסף.

הבחירות הבאות בפתח אבל השלכות הסגרים ממשיכות וימשיכו להשפיע על החוסן הכלכלי של המדינה עוד זמן רב. על כל נבחר/ת ציבור יקדיש דקה בכל יום לחשוב איך תומכים בעסקים הקטנים לטובת אותו חוסן. נקודת פתיחה טובה תהיה שינוי הטרמינולוגיה. הם זכאים ולא נזקקים. תנו להם אוויר לנשימה ולצד זה אפשרו להם להרגיש מוערכים וחשובים.

ד"ר כלנית אפרת היא חוקרת ומרצה במרכז האקדמי רופין וב-University of Agder בנורבגיה