אחרי מעל 100 שנים: פורד מצמצמת פעילות בדרום אמריקה

שוק הרכב הדרום אמריקאי על נגזרותיו השונות הוא שוק זר לרוב הישראלים, אך בדומה לשוק הרכב האוסטרלי, או לשוק הרכב האפריקאי, מדובר במעין מיקרוקוסמוס ענק בו משווקים רכבים ייחודיים אשר מותאמים בחלקם הגדול לשוק המקומי.

עיקר היצרנים אשר משווקים מכוניות בדרום אמריקה הם יצרנים אירופים ואמריקאים אשר נכנסו לשווקים אלה עוד בשנות החמישים והשישים, חלקם עוד קודם, ועם השנים ביצעו התאמות של מוצריהם לשוק המקומי. לשם המחשה של גודל השוק הדרום אמריקאי - בברזיל לבדה נמכרו בשנת 2019 לא פחות מ 3.9 מיליון מכוניות חדשות.

פורד ראפטור

פורד ברזיל – אשר פעלה עד היום כחברת בת של פורד העולמית (אגב, גם בישראל יוצרו מכוניות פורד) החלה רשמית לפעול ב-24 באפריל 1919, מה שהופך אותה לאחד ממפעלי הרכב הוותיקים בעולם אשר פועלים כשלוחה של יצרן גדול.

פורד עצמה החלה לייצא מכוניות לברזיל עוד בשנת 1904, אך המפעל של פורד ברזיל החל בייצור מקומי של המודל T ב-1919. בדומה למפעלים רבים בעולם אשר יצרו מכוניות פורד, כולל "תעשיות רכב נצרת" הישראלי, גם במפעל הדרום אמריקאי לא בחלו ביצור של מכוניות של מותגים אחרים עבור השוק המקומי, חלקם בעקבות חוזים שסגרה חברת פורד עם יצרני רכב אחרים אשר זכו להשתמש ביכולות ביצור שלה, מה שיצר מצב בו מכוניות מתוצרת וויליס האמריקאית (לימים ג'יפ) יוצרו על ידי פורד. לאחר מכן גם פולקסווגן חברה לפורד כדי לייצר רכבים עבור השוק הברזילאי. פורד עצמה מייצרת רכבים במפעלים נוספים בדרום אמריקה.

כעת, לפי הודעת פורד, תסגור היצרנית את שלושת מפעליה בברזיל בעלות של 4.1 מיליארד דולר, ש-1.6 מיליארד דולר מתוכם יוקדשו לתשלומי פיצויים ולתשלומים נוספים לממשל. לפי פורד, בחלק מן המפעלים יופסק היצור מיידית ובחלק ימשיך הייצור במשך כמה שבועות, עד שהחלקים יגמרו. פורד עצמה לא תיסוג מן השוק הברזילאי אך תספק לו רכבים אשר ייוצרו במפעלים אחרים. לפי הצהרת פורד "אנו עוברים למודל עסקי רזה המבוסס על מיעוט נכסים".

בפועל, מהלך כזה של פורד העולמית מעמיד בסימן שאלה את התפיסה הוותיקה של יצרני הרכב לפיה "אם תבנו הם יבואו", כלומר כל עוד קיים ביקוש לרכבים, גם מיושנים ומזהמים, היצרנים ימשיכו לייצר אותם הרחק מעיני העולם המערבי במפעלים באפריקה ובדרום אמריקה.

הסיבה לכך היא עלויות פיתוח של פלטפורמות מודרניות מקושרות וחשמליות, חוסר הכדאיות שבמכירה של מכוניות מיושנות ברווח נמוך לצד עליית הכדאיות של מכירת מכוניות מבוססות mobility as a service (כלומר הצרכן משלם על השירות ולא על הרכב) וגם מגמות עולמיות של צמצום יצור רכב לטובת פיתוח אמצעי תחבורה חדשים.