"המסכים הפכו לדבר שמציל משפחות. בסוף, יוטיוב עוזר לשמור על שפיות"

הסגר השלישי יהיה בגדר "מכה" לילדים?

"כשזה קורה בתוך מצב מתמשך זה כבר הנורמלי החדש. כבר יודעים שכל הזמן נסגר ונפתח, זו תבנית קיימת. זה כמו 'יאוש מצטבר', 'חוסר ישע נלמד' - מושג שפותח בתורת הדיכאון. בניסוי מפורסם של מרטין זליגמן על למידה אצל כלבים, לקחו כלב וחישמלו חלק מהתא שבו הוא נמצא - והוא למד לקפוץ לצד השני. כשהוא מקבל שוקים בכל החדר בלי שום רציונל, הוא נשכב על הרצפה ומרים ידיים. אתה פשוט לומד לזרום עם הדבר הזה. אז היום אתה בזום, לא בזום, יש שעה בית ספר, אין שעה בית ספר, יש לי חברים, אין לי חברים. הם למדו שזה מצב קיים, שאין מה להילחם בו. זו האנרגיה שהכלב חוסך כשהמצב כאוטי בכל החדר. אז מבחינתם אין טעם להילחם במצב, כשמכות החשמל מגיעות בצורה לא מסודרת ולא שיטתית לא הגיוני להשקיע בזה אנרגיה. כשאין לך שליטה - זה מצב של 'בוא נוריד ראש ונחכ'ה. הילדים מזהים שאין טעם להילחם במצב ומחכים שזה יעבור".

"מגיעים אלינו עם ילדים שהופכים יום ולילה, משחקים עד הבוקר וקמים ב-5 אחרי הצהרים. ההורים לא מצליחים ליישר את הילד ולסנכרן אותו להיכנס ללימודים בזום. יש ילדים שנושרים מכל החובות, יש ילדים שחרדים מאוד לצאת החוצה גם כשאין סגר כי כל מגע או מפגש עם זרים מאוד מפחיד אותם עכשיו. הטיפול הוא בהדרכת הורים, או פרטני עם הילד. זה תלוי גם בזה שיש הורים עם כוח ויכולת להתעסק בזה, כשהם לא במצב הישרדותי.

"במקרה הראשון מלמדים הורים להציב גבול יותר ברור, לא בהכרח בסנקציות. לדרוש מה שאפשר לאכוף, רק כשאנחנו יכולים לעמוד מאחורי המילים שלנו כדי לייצר הצלחה, תפיסה שמילה שלנו היא מילה כדי לשקם סמכות הורית. כשילד נמנע לצאת, לפעול לחשיפה לדבר שממנו הוא חושש, להוציא אותו. להתחיל בצעדים קטנים ולהגדיל אותם. יש גם עלייה במקרי דכאון, הפרעות אכילה, בעיות של תפקוד. זה לא מפליא כשהם כבר שנה ב'מיוט' מאתגרי החיים הנורמליים שלהם. יש כאן שנה התפתחותית שהלכה לפח. לפעמים זה מייצר נסיגה של ממש".  

סגר בתל אביב. "המסך נותן להורים שקט, לילדים איזשהו תוכן שהוא בריחה מהבית" צילום: דור זומר

"אני לא חושב שנקבל ילדים יותר חרדתיים, אבל כן יותר חלשים באופן כללי. זה יתבטא בבעיות חברתיות, בבעיות תפקודיות בבית ספר - ובקושי של ההורים להחזיר אותם לעשייה. אני צופה דיכאון ובעיות התנהגות, כשהחרדה לא בפרונט. ההתקפה המרכזית לדעתי תהיה על מצב הרוח, כוחות התפקוד".

"יהיה צורך להניע את הגלגלים. לעבוד בזה, לא להירתע. זה לא רק 'מה שהילד רוצה', זה אומר שיהיה צריך לדרוש: לרשום לחוגים, ליזום, לא לוותר. חלק מהילדים ישמחו נורא לחזור לשגרה. יהיו ילדים שאיתם יהיה צריך לעבוד אקטיבית על חזרה למסלול. ילדים שלא יצליחו להניע את עצמם - יהיה צריך לעזור להם".

"זה עובד לשני הכיוונים. הורה מובטל זה מגביר דיכאון, ייאוש, תחושה שהחיים לא טובים ומעורר חרדה 'ממה יקרה ואיך נסתדר'. מצד שני, מצב של הורה בחל"ת שנמצא עם הילדים משפיע על הרצון להישאר בבית ומגביר את תחושת המוגנות".   

"בסוף טיק טוק ויוטיוב עוזרים לשמור על השפיות, גם של ההורים וגם של הילד" צילום: שאטרסטוק

"המסכים הפכו גם לדבר שמציל הרבה משפחות. המסך נותן להורים שקט, לילדים איזשהו תוכן שהוא בריחה מהבית. זה לא רק רע. עם כל הדברים הגרועים של תוכן לא רצוי, פסיביות אדירה - בסוף משחקים, סדרות, טיקטוק ויוטיוב גם עוזרים לשמור על שפיות. לא להשתגע מזה שאתה בין ארבע קירות, וזה משהו מאוד חיובי. כשאתה רוצה לשרוד בבית עם 3-4 ילדים בבידוד וסגר אתה חייב להיות יותר גמיש, זה מסוג הדברים שמזמן הופנמו".

"כן. כשמפסיקים 'לשגע את הכלב' (עם מכת החשמל) הוא יכול ללמוד שוב שיש הגיון בעולם. כשהעולם יחזור להיות נורמלי והגיוני נחזור להבין שיש חוקים. כרגע יש חיסון, אבל גם מוטציה. אין קרקע יציבה. הזהות שלי כתלמיד נשחקת, העולם נראה כאוטי. כשהסדר יחזור תחזור המשמעות: שנת לימודים תהיה שנת לימודים, פעילות בצופים כבר לא תהיה בזום. הכלב למד לא להשקיע אנרגיה כשהמצב מבלבל וחסר היגיון פנימי, הוא מפסיק לנסות להימנע מכאב ולהגן על עצמו. זה שקול לדיכאון, כשאני אדיש ולא מגיב כי כבר לא אכפת לי. כשהסדר יחזור המנגנונים הבריאים יחזרו".