דעה
כשסיפורים הורגים: המחיר הכבד של השימוש בנרטיבים דמיוניים
מהכחשת הקורונה ועד גניבת הבחירות - טראמפ ומקהלת נאמניו הצליחו לשכנע עשרות מיליוני בני אדם בסיפורים מופרכים שעומדים בסתירה מוחלטת למציאות האובייקטיבית. התוצאה היא מאות אלפי קורבנות ומיליוני חולים במגפה, ומהומות היסטוריות ומבישות השבוע בוושינגטון
ביום רביעי בערב מתקשרת אלי בבהלה אלין, בת דודתי מניו יורק: "אתה רואה טלוויזיה?", היא צועקת, "זה טירוף מה שקורה פה!"... שניות אחר כך אני כבר מתבונן בשידור של CNN. אם על המסך לא היתה מופיעה כתובית "שידור חי מגבעת הקפיטול בוושינגטון", קרוב לוודאי שלא הייתי מאמין שתמונות ההסתערות מגיעות מבירת הדמוקרטיות.
- טוויטר הודיעה: חשבונו של טראמפ הושעה לצמיתות
- טראמפ: "לא אגיע להשבעה ב-20 בינואר"; ביידן: "טוב שלא יגיע, פנס מוזמן"
- טראמפ: פונה להעברת השלטון, הפורצים לקונגרס לא מייצגים את אמריקה
המהומות בוושינגטון השבוע צילום: אם סי טי
טראמפ אינו הפוליטיקאי הראשון שמפליא להפנט את ההמון עם נרטיבים שתפורים היטב למידותיו (של ההמון ושלו עצמו) והמכילים את כל מרכיבי היסוד: עלילה מתפתחת, מאבקים וקונפליקטים, גיבורים נערצים ורשעים, קליימקס ואנטי קליימקס, התרגשות ומפח נפש. היו שם לפניו פידל קסטרו, צ'רצ'יל, רונלד רייגן ואחרים. כולם בנו סיפורים מרתקים המגוללים מסע גיבור פתלתל ומתיש, רווי בבעיות וסכנות, והכי חשוב - בניצחונות.
אבל נראה כי האיש הזה, שהביוגרפיה שלו כאילו הייתה לקוחה מטלנובלה, הפך את הסיפור והסטוריטלינג (storytelling) לאומנות פוליטית ברמה שטרם נראתה. בעוד שמנהיגים משתמשים בסיפורים כמתודולוגיה שנועדה לתווך להמונים מציאות מורכבת, קרי כאמצעי תקשורת אפקטיבית להעברת מסרים, סיפוריו של טראמפ לא נועדו לתווך את המציאות כי אם לעצב אותה מחדש, באופן שתשרת את עליונותו על הסביבה ועל יריביו. לשיטתו, 'עיצוב המציאות' פירושו טווית נרטיבים דמיוניים המנותקים לרוב מעובדות החיים.
ולעתים הנרטבים הללו גם הורגים
שניים בולטים ועוצמתיים בכהונתו של טראמפ היו סיפור הכחשת הקורונה וכמובן, סיפור הניצחון שלא היה בבחירות לנשיאות. הסיפור הראשון יגדיר במידה רבה את כהונתו בבית הלבן. מהכרזתו במרץ כי "בתוך כמה ימים ההדבקות יגיעו לאפס", וכי מדובר בשפעת רגילה, ועד המלצתו להזריק לגוף אקונומיקה. ובמשך כל אותה השנה ימשיך לערוך כנסים המוניים, לסתור את המדענים ולזלזל ביריביו שעוטים מסכת פנים. וכך, איש אחד הנושא את התואר 'נשיא' ומקהלת הנאמנים שלו הצליחו לשכנע עשרות מיליוני בני אדם בנרטיב דמיוני ומופרך. והתוצאה עצובה: 375 אלף מתים ויותר מ-22 מיליון חולים (נכון לסוף השבוע).
הסיפור השני – "ניצחתי בבחירות" – גרר גם הוא תוצאות קשות: המון זועם ומוסת משתלט על הגבעה בתמונות שיהפכו לאבן דרך בהיסטוריה האמריקאית. מהומות שגבו את חייהם של ארבעה בני אדם.
דונלד טראמפ בנאום בטוויטר בעקבות המהומות בקונגרס צילום: אם סי טי
המשותף לשני הנרטיבים הללו שהם עומדים בסתירה מוחלטת למציאות האובייקטיבית (כן, יש דבר כזה) - בסתירה לעובדות המדע, במקרה של הקורונה, ובסתירה לנתוני ספירת הקולות ותוצאות הבחירות הרשמיות, בסיפור "אני ניצחתי". כולנו מכירים פוליטיקאים שנוהגים לייפות או לעוות את המציאות באמצעות נרטיבים סוחפים, אולם במקרה של טראמפ, מיליוני אנשים בחרו לאמץ סיפורים המתכחשים למציאות באופן מוחלט, והמציעים עולם אלטרנטיבי שקיים רק בטלוויזיה. והרי לכם עוצמתו המהפנטת של הנרטיב.
מבקר הטלוויזיה של הניו יורק טיימס, ג'יימס פוניווזיק, כתב בספרו על דונלד טראמפ, שחודשיים אחרי כניסתו לבית הלבן, הבהיר טראמפ ליועציו: "כל יום הוא פרק של תוכנית ריאליטי שבו אנחנו צריכים לנצח את האויבים - מול המצלמות". כדי להבין את טראמפ צריכים ללמוד את הטלוויזיה האמריקאית - מארצ'י בנקר, דרך סקס והעיר הגדולה ועד משדרי חדשות וספורט. משם הוא שואב השראה, או בעצם את התורה כולה. לדברי פוניווזיק, "משידורי ספורט ושעשועונים הוא למד שאם אתה לא מנצח, אתה מפסיד. ממשדרי חדשות הוא למד שהתגובה הטובה ביותר לכל משבר, היא להעצים את המשבר והדרמה (כלל בסיסי בכל סיפור טוב - ר.ב), מ'המתמחה' ותוכניות ריאליטי הוא למד שאפשר לשלוט באנשים כשמשסים אותם זה בזה".
בראיון שהעניק לכלכליסט, מסכם מבקר הטלוויזיה: "טראמפ הוא לא אדם אמיתי, הוא דמות טלוויזיונית".
רון בר-אל הוא מייסד turba, מומחה ל-storytelling, אסטרטגיית תוכן ומיתוג. לשעבר דירקטור באאוטבריין, ומנכ"ל BBDO IM, מקבוצת גיתם
