דרושות: עוד ועוד מנכ"ליות ב-2021

כלכליסט עורך בכל שנה כמה וכמה דירוגים: רשימת המשפיעים, תחרויות סטארט-אפים בתחומים שונים, מקומות העבודה הטובים, ודירוג המנהלים של החברות הציבוריות הנסחרות בבורסה (ת"א 125). את המנהלים מדרגים כ-80 מנהלי השקעות ואנליסטים בגופים המוסדיים.

רק שתי נשים הופיעו בדירוג המנהלים של 2020 שהתפרסם השבוע. הסיבה פשוטה ומצערת: רק שלוש נשים מכהנות כמנכ"ליות ב-125 החברות הציבוריות. שתיים מהן, אגב, זכו בדירוג מרשים - מקומות 24 (תמר גלילי) ו-26 (סמדר ברבר צדיק). אבל זו נחמה צנועה מאוד.

ת"א 125 הוא המדד שאמור לשקף את המשק הישראלי. למרבה הצער, בכל הנוגע לשוויון מגדרי, זה לא המקום שבו צריך להיות המשק.

אגב, המצב בישראל אינו שונה במיוחד ממה שקורה בארה"ב. אם ניקח את המקבילה בוול סטריט, מדד S&P500, המאכלס את 500 החברות המובילות שם, רק בראש 30 מהן עומדת מנכ"לית (6% בלבד). ואיכשהו, גם הנתון העלוב הזה יותר טוב ממה שקורה אצלנו.

סמדר ברבר צדיק, מנכ"לית הבנק הבינלאומי צילום: עמית שעל

תוסיפו לכך את העובדה שבשנים האחרונות שני הסקטורים החזקים בבורסה המקומית היו נדל"ן, אנרגיה והיי-טק - תחומים עם רוב גברי - וקיבלתם מתכון לאי שוויון.

אם מישהו קיווה לראות שיפור במצב בשנים האחרונות (הרי בכל זאת התקדמנו מעט במחשבה) - הוא התבדה. מספר המנכ"ליות בחברות המובילות במשק נמצא במגמת ירידה בשנים האחרונות. אפשר לציין את עזיבת מנכ"לית בנק דיסקונט, לילך אשר טופילסקי (שבדירוג המנהלים ל-2019 זכתה במקום הרביעי), ומנכ"לית לאומי, רקפת רוסק עמינח - שתיהן הוחלפו בידי גברים. לצידן אפשר לציין את עזיבתה, בנסיבות אחרות, של סטלה הנדלר את מנכ"לות בזק. והנה התאיידו להן 3 נשים ברשימה גברית במיוחד.

התופעה הזו לא מסתיימת שם. דווקא במגזר הציבורי, זה שצריך לשמש דוגמה, הלכו אחורה - אחרי כמה שנים בהן נראה שסוף סוף השוויון המגדרי מחלחל. לפני כחצי עשור יכולתם למצוא מנכ"לית בראש משרד האוצר, חשבת כללית, נגידת בנק ישראל, משנה לנגידה, מפקחת על הבנקים, יו"רית רשות התחרות, יו"רית רשות שוק ההון ויו"רית רשות ני"ע. מכל השפע הזה נותר בעיקר זיכרון מעומעם, עם כלכלנית ראשית באוצר ויו"רית רשות ני"ע. יו"רית רשות התחרות מיכל הלפרין צפויה לסיים את כהונתה בקרוב.

זה נכון גם לזירה הפוליטית, הנערכת למערכת בחירות נוספת. מזה שנתיים לא ניתן למצוא בתוך שלל המפלגות ההולכות ומוקמות מדי יום ולו מפלגה אחת שמונהגת על ידי אשה. ואם למדנו משהו בשנה המקוללת האחרונה, זה שדווקא ההנהגות הנשיות ברחבי העולם הצליחו לנהל בצורה הטובה ביותר את משבר הקורונה, מג'סינדה ארדרן בניו זילנד ועד סאנה מרין בפינלנד. הן התבלטו לטובה במשבר מול מנהיגות גברית מיזוגנית שלוקה בשיגעון גדלות וברגעי טירוף.

תמר גלילי

יש אל מי להפנות אצבע מאשימה, וצריך לעשות זאת. בין אם אלו הפוליטיקאים שמאיישים את המשרות הבכירות בגברים בלבד, ובין אם אלו בעלי חברות שמעדיפים מנכ"לים גברים על פני נשים. גם המשקיעים המוסדיים אחראים. אלה שמנהלים את הכסף שלנו ויכולים להשפיע על התנהלות החברות, לוקים בחסר אצלם בבית. באף אחת מחברות הביטוח הגדולות בישראל לא היתה מעולם מנכ"לית. מעולם. כשחושבים על זה, זה כמעט בלתי נתפס.

שינוי המציאות חייב להתחיל אתמול. משינוי בהגדרות המקובעות של מקצועות "גבריים" מול "נשיים", במגזר הפרטי כמו במגזר הציבורי. הוא צריך להתחיל מחינוך מגיל צעיר לכך שאין הבדלים ביכולות בין נשים לגברים, לטיפוח למצוינות שאינו מבדיל בין המינים וליצירת הזדמנויות להכשרת יותר ויותר נשים למשרות בכירות. ואז אולי בעוד כמה שנים לא נצטרך למצוא את עצמנו מנסים להסביר למה עם כל הנשים המוכשרות שיש מסביבנו, הייצוג שלהן בדירוג המנהלים הבכירים לוקה כל כך בחסר.