צמיחה ולא חיסול: דרושה מדיניות ריאלית למשק האנרגיה בישראל

אנו נמצאים בשנים האחרונות בעיצומו של משבר מתמשך הבא לידי ביטוי בשיח ציבורי מתלהם, חריף ולא מאוזן הנראה כמאיים ביותר על המשך קיומה של התעשייה בכלל ותעשיית האנרגיה בפרט. שיח קיצוני זה, המלווה ברגולציה שאינה עקבית, אינה אחידה ואינה מידתית מהווה אתגר שעשוי להכריע את הכף עבור התעשייה ולהשפיע בעתיד על הכלכלה הישראלית כולה.

כיום אין בישראל ראייה מאקרו כלכלית או אסטרטגית הרואה מעבר לאופק את משק האנרגיה ואת התעשייה הישראלית. היעדר ראייה שכזו מוביל למדיניות מזגזגת של משרדי הממשלה, לסגירת פרויקטים לאומיים, ולהחלטות נמהרות המושפעות מכותרות העיתונים וגורמות לנזק אדיר לחוסנה האנרגטי ועצמאותה הכלכלית של ישראל. יתרה מכך, בניגוד למקובל במדינות המתקדמות ביותר, הרגולציה בישראל משתנה בהתאם לשיח הציבורי חדשות לבקרים. כך לדוגמה, בעוד שבכל העולם מביטים קדימה לעבר העתיד ומתכננים רגולציה ברורה לגבי עתיד משק האנרגיה, המבוססת על כלכלת דלת פחמן, המדיניות הישראלית משתנה לעתים תכופות וממציאה תקנים וחוקים חדשים – ללא כל ביסוס מקצועי או היגיון מאחורי הדברים.

בתי הזיקוק במפרץ חיפה צילומים: טל שחר

ולמרות ש"קל" לתקוף את המפעלים השונים וקל עוד יותר להתעלם מהשינויים הדרמטיים שהם עשו בעשורים האחרונים, אסור לשכוח שמשק האנרגיה והתעשייה הענפה הם ענפי מאקרו כלכלה בעלי השפעה מכרעת על עתיד כלכלת ישראל. לפיכך, סגירת מפעלים, פיטורי עובדים ואפילו "איומים" או הצהרות שנכתבים על דפי העיתונים עשויים להבריח משקיעים פוטנציאליים ולפגוע במגזר העסקי.

לאחרונה, אף נראה שמתגברת התחרות בין מקבלי ההחלטות והפוליטיקאים אשר באמצעות ניצול ציני של הבמה התקשורתית ויצירת שיח קולני ומתלהם, הם מקדמים אינטרסים אישיים לרבות חיזוק תדמיתם הציבורית, על חשבון משק האנרגיה והמשק הישראלי בכלל. תחרות זו, בה המנצח הוא זה שנשמע חזק יותר וקיצוני יותר, יוצרת רגולציה לא מבוססת ותקינה שאינה מקצועית שתוצאותיה היחידות הן סגירת התעשייה החיונית ויצירת חסם אשר מונע ממשק האנרגיה לצעוד קדימה לעתיד.

מה שנסגר כבר לא ייפתח

כך לדוגמה, "תחרות שטייניץ-גמליאל" סביב צירופה של ישראל לפורום הגז האזורי תמנע מישראל לממש את פוטנציאל משאבי הגז שלה תוך בלימת חוזים בינלאומיים אשר יכניסו למדינה מיליארדי שקלים. דוגמה נוספת היא אמירותיו חסרות הבסיס של ראש המועצה הלאומית לכלכה, פרופ' אבי שמחון, בנושא דו"ח מקינזי והצורך שהעלה לסגור את התעשייה החיפאית, המתעלמות מהעובדה שמדובר במתקנים אסטרטגיים שיסייעו במעבר לכלכלת דלת פחמן המבוססת על מימן, כמו שקורה במדינות המובילות בעולם. וחשוב לזכור כי מה שנסגר כבר לא ייפתח, ואת תוצאות הנזק האדיר נראה בעוד מספר שנים בכלכלה הישראלית.

הנשיא ארדואן. האם טורקיה תהיה ספקית האנרגיה של ישרלא? צילום: איי אף פי

לפיכך, על ראש הממשלה ונבחרי הציבור – הן ברמה הלאומית והן המקומית - לעצור מיד את התחרות התקשורתית הקולנית ולנהל שיח ענייני ומקצועי המבוסס על עובדות ומחקרים עולמיים. שיח אמיתי כזה, יבטיח את עתיד משק האנרגיה, לרבות הפעילות הכלכלית הענפה והעסקת עשרות אלפי עובדים תוך יצירת סביבה נקייה יותר.

כמי שמלווה כבר למעלה משלושה עשורים את עולם האנרגיה בישראל ואת התעשייה הישראלית אני צופה בשינויים הרבים שהם גורמים תוך תרומתם האדירה למדינה. לצד זאת ובצער רב, אני גם רואה את הקשיים שענפים אלה חווים ומתקשה להבין כיצד קברניטי המדינה מוותרים על נכסים כה אסטרטגיים לעצמאותה הכלכלית האנרגטית, לתעסוקה יציבה של עשרות אלפי משפחות מכל שכבות החברה הישראלית ולגאווה העולמית שהם מסבים.

המדיניות הקיימת תעביר את התעשיות לטורקיה, אשר תהפוך לספקית האנרגיה של ישראל, ואם מישהו חושב שעל שטחי התעשיות הפטרוכימיות בחיפה תקום קריית מדע או שכונת מגורים מטעה את הציבור. שלא לדבר על היתכנות כלכלית ומעשית.

יתרה מכך, העובדה שכבר תקופה ארוכה ישראל סובלת מאי-יציבות ממשלתית וממחסור בתקציב רשמי ומוסדר, מאפשרת לפקידות הציבורית לבצע "מחטפים" מתחת לרדאר ולקדם מדיניות קצרת טווח ללא חשיבה אסטרטגית מושכלת. כל זאת, בשעה שאין גוף מפקח ואחראי שיחווה את דעתו המקצועי וימנע את הפגיעה האפשרית.

סגירת תעשיות ומפעלים אינה מדיניות ואסור לטעות ולחשוב שזו הדרך לתוצאה רצויה. בימים אלה במיוחד דרושה מדיניות מאקרו כלכלית ארוכת טווח ומסודרת אשר תדע להוביל את משק האנרגיה בישראל לתמהיל אנרגיה נכון אשר ישמור על המשק והתעשייה.

אני מקווה ומאמין שבאמצעות קביעת מדיניות ארוכת טווח ויצירת רגולציה אחראית ואחידה שצופה פני עתיד, נוכל לקיים שיח ראוי ומבוסס עובדות. מדיניות אמיתית כזו, לצד המשך השקעות וחדשנות בנושאים סביבתיים יאפשרו קיום של משק אנרגיה מתקדם ויעיל לצד סביבה נקייה. אולם כדי שיבשילו התנאים לכך, דרושה רגולציה סביבתית מקצועית ומתואמת בהתאם למדיניות איזון הרגולציה כפי שקבעה הממשלה, שלצערי, בפועל אינה מיושמת.

יוסי רוזן הוא יו"ר המכון הישראלי לאנרגיה וסביבה