העברה למלוניות: הממשלה לא סומכת על האזרחים, והם לא מאמינים בה

הרעיון להצעיד את החוזרים מחו"ל היישר מהמטוס בנתב"ג אל מכלאות הקורונה המכונות מלוניות, הוא הקלף החזק הנוכחי ששלף קבינט הקורונה. חגיגת החיסונים פינתה את מקומה לחגיגת הגזרות.

את הצעד הזה, כמו כל פגיעה בזכויות אדם, יש להעריך במבחן הדו-שלבי: מבחן התכלית ומבחן המידתיות שפותחו בחוקי היסוד ובבג"ץ. אין ספק שהתכלית כאן ראויה – בידוד חשודי הנגיף והרחקתם מהחברה. שלב המידתיות הוא מכשול גבוה יותר: האם לא ניתן להשיג את אותה המטרה באמצעי פוגעני ואלים פחות כמו בידוד ביתי? והאמצעי הזה משליך גם על מבחן התכלית: האם סכנת ההדבקות במלוניות לא גבוהה יותר מאשר ההסתגרות במרחב הביתי.

נוסעים שחזרו אתמול מלונדון הועברו ישירות למלון דן פנורמה בירושלים צילום: עמית שאבי

אין ספק שמניע מרכזי בהחלטת הכליאה במלוניות הוא חוסר האמון בישראלים שימלאו את חובת הבידוד הביתי. הישראלים הרי נחשבים תחמנים, מפרי משמעת וכאלה שאי אפשר לסמוך עליהם. זה מה שהממשלה חושבת על אזרחיה, ולא במפתיע, זה גם מה שרוב האזרחים חושבים על ממשלתם – כחבורת רמאים שלא ניתן לסמוך עליה. אגב, כשמשווים את הביצועים, בין הממשלה לבין האזרחים, אין ספק שהממשלה לוקחת בגדול.

ומה יהיה בהמשך? עוד סגר, עוד סגירת עסקים, עוד חבלי חנק שייכרכו סביב האזרחים ועל כלכלתם? עוד ריסון מהודק או ריסוק מעודן? אזרחי ישראל הוכיחו לא פעם שאין הקרבה ואין מחיר שהם לא מוכנים לשלם, ובתנאי שיש להם אמון מלא בניהול, במנהיגות ובדרך שמתווה עבורם הממשלה. אבל ממשלת החילופים הישראלית, בראשות הנאשם שממוקד במשפטו, ביועצו המשפטי ובשר המשפטים שלו, מספקים לאזרחים את המודל והדוגמה הגרועים והעקומים ביותר שאי פעם סיפקה ממשלה בישראל בעת חירום ומשבר.