גם ממשל ביידן יפקח על קשרי סין-ישראל

אם היה מי שקיווה שבחירתו של ג'ו ביידן לנשיא ארה"ב תקהה את הלחץ האמריקני על ישראל בנוגע לסין – הוא כנראה יתבדה. לא רק שהלחץ לא יפחת - סביר שהוא אפילו יגבר. המערכה הבאה: עליונות טכנולוגית, ושם יש לישראל הרבה מה להפסיד.

הלחץ המתמשך של ממשל טראמפ לצמצם את המעורבות הסינית בישראל היתה אחת מסוגיות המפתח על סדר היום האמריקני-ישראלי בשנתיים האחרונות. גורמי ממשל אמריקנים הזהירו את מקביליהם הישראליים שאי-היענות ישראלית תגרור פגיעה קשה בשיתוף הפעולה הביטחוני בין שתי המדינות.

השיח של הנשיא הנבחר וממשלו צפוי להיות שקול יותר ויעודד שיתוף פעולה בין המעצמות בתחומים מוגדרים, בהם ההתמודדות עם שינויי האקלים. יחד עם זאת, במהלך הקמפיין, ביידן היה חריף יותר מטראמפ במספר נושאים הקשורים לסין. ביידן הגדיר את דיכוי המוסלמים בחבל שינג'יאנג כ"רצח עם" וכינה את הנשיא שי ג'ינפינג "בריון".

אחת התפניות המשמעותיות במדיניות החוץ האמריקנית בעידן ביידן היא לשקם את היחסים עם בעלות הברית של ארה"ב ולרתום אותם למאבק בסין. ביידן חותר ליצירת חזית מאוחדת בינלאומית שתחזק את העמידה האמריקנית מול סין.

ישראל לא תוכל להמשיך ב"עסקים כרגיל"

אין סיבה להניח שממשל ביידן לא יצפה מישראל את אשר הוא מצפה מיתר בעלות בריתו. האשליה שישראל תוכל להמשיך ב"עסקים כרגיל" עם סין ו"להסתדר" עם דרישות אמריקניות היא מסוכנת. יתר על כן, ניסיונות ישראליים להשתמט מכך עלולים לא רק לפגוע ביחסים בין ממשלת ישראל לבין הממשל, אלא גם ביחסים עם תומכיה המובהקים ביותר בסנאט ובקונגרס, ששותפים להערכת האיום שמציבה סין לארה"ב.

ראש הממשלה בנימין נתניהו נשיא סין שי ג'ינפינג, בייג'ינג מרץ 2017 צילום: חיים צח / לע"מ

ההערכה שסין מהווה יריב קשה ואיום על הביטחון הלאומי של ארה"ב היא הסוגייה האסטרטגית-המדינית היחידה עליה מסכימים הן הדמוקרטים והן הרפובליקנים. עיקר תשומת הלב האמריקנית מופנית כעת ליריבות על עליונות טכנולוגית.

מכיוון שכך, קשה להאמין שארה"ב תתעלם מהשקעות סיניות בהייטק הישראלי ומשיתוף פעולה מחקרי בין מוסדות מחקר ישראליים וסיניים בטכנולוגיות עילית – ביג דאטה, בינה מלאכותית וסייבר. תחום ספציפי שאנו צופים ביקורת אמריקנית בו הוא תעשיית השבבים (מוליכים-למחצה) הישראלית – הליבה של הטכנולוגיות המתקדמות. במונחי האינטרס הלאומי של ארה"ב, צמצום הגישה של סין לטכנולוגיות מתקדמות הוא עניין קריטי. לכן, ההתערבות האמריקנית בקשרי המסחר והפיננסים בתעשיית ההייטק ושיתופי פעולה במחקר ופיתוח בין ישראל לסין היא ככל הנראה רק עניין של זמן.

משבר היצוא הביטחוני לסין

בשני המשברים הקודמים עם ארה"ב סביב היצוא הביטחוני לסין לפני כ-15 ו-20 שנה, האמינה ישראל ש"יהיה בסדר" – היא חתרה לממש את ההסכמים עם סין "ולהסתדר" עם ארה"ב. בסופו של דבר, ישראל יצאה קרחת מכאן ומכאן – משבר ביחסים הן עם ארה"ב והן עם סין.

במאבק על עליונות טכנולוגית, וושינגטון עלולה לפרש את שיתוף הידע והתוצרים הישראלים עם סין כאיום משמעותי הרבה יותר לביטחון הלאומי של ארה"ב מאשר מערכות רדאר ומל"טים. יכולת ההתמודדות של ממשלת ישראל בוושינגטון תיפגע קשות אם תוצג מדיניותה ביחס לסין כחותרת תחת הביטחון הלאומי של ארה"ב.

בנסיבות אלה, תיטיב ממשלת ישראל לשנות את גישתה לנושא מן היסוד – ולא להמתין ללחץ ולקוות לטוב. ישראל צריכה להיות זו שיוזמת דיאלוג עם ממשל ביידן לגיבוש הבנות על מתווה היחסים בין ישראל לסין על מנת שלא לפגוע באינטרסים אמריקנים חשובים. גיבוש הבנות אלה יאפשר לישראל לנהל שיח מכבד מול סין על עתיד יחסי שתי המדינות.

אין מדובר ב"כניעה" לתכתיב אמריקני. אם ממשלת ישראל מצפה שארה"ב תיקח בחשבון את האינטרסים הישראליים מול איראן, ישראל צריכה להראות שהיא לוקחת בחשבון את האינטרסים האמריקנים מול סין. כפיות טובה אינה מצטיירת טוב בוושינגטון – לא אצל הדמוקרטים ולא אצל הרפובליקנים.

הכותב הוא יועץ מדיניות במכון SIGNAL לחקר יחסי ישראל-סין