הכתם של עו"ד איסמן במבחן בג"ץ

1. מרוץ מכשולים

האם עננת הסקסיזם סביב איסמן תתעבה ותמנע את מינויו?

עדיין ארוכה דרכו של עמית איסמן לכס פרקליט המדינה, גם לאחר בחירתו פה אחד בידי ועדת האיתור. ארוכה הדרך והמכשולים נערמים בה: מחאת נשים שמתעצמת, האפשרות שהממשלה לא תאשר את המינוי והסיכוי שבג"ץ לא יכפה מינוי שנוי במחלוקת.

כעשרה ימים לפני הבחירה, ברשימה שניתחה את המועמדים והסיכויים, נכתבה כאן הפסקה הבאה: יש הטוענים שתמיכת היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט נתונה דווקא לפרקליט מחוז חיפה עו"ד עמית איסמן, שסוחב עמו עננה קלה בגלל הערה שספג על התבטאות סקסיסטית לא הולמת. לא משהו חמור במיוחד, אבל משהו שמחייב שאיכויותיו יהיו ברמה כזו גבוהה שיש בהן להכריע מועמדים שלא דבק בהם רבב כלל. וספק גם אם מנדלבליט, בנוסף לשאר צרותיו, רוצה שיטיחו בו עכשיו שהוא גם מוחל על כבודן של נשים.

בוועדת האיתור הסתמכו על כך שאיסמן לא הועמד לדין משמעתי

מנדלבליט אכן עשה את הבחירה – מינוי המועמד המועדף תמורת ביקורת קשה. הוגן יותר היה להציף את הביקורת על איסמן לפני שהוועדה בחרה, בעת שפורסמו שמות המועמדים, ולאפשר לחברי הוועדה להתרשם מעוצמת תגובות הנגד למינוי.

לכן, ככל הנראה, סברו היועץ ושאר הוועדה, או שקיוו, כי האירוע הוא לכל היותר שריטה קלה בכנף. הם הסתמכו על כך שהתלונות לא תועלו בזמנן לדין משמעתי בנציבות אלא להליך פנימי אצל מנכ"לית משרד המשפטים אמי פלמור.  

מימין: ראש הממשלה בנימין נתניהו, פרקליט המדינה המיועד עמית איסמן והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. קרב עקוב מדם צילום: גרוזלם פוסט, דוברות משרד המשפטים, יריב כץ

המשמעות היא שלא מדובר בהטרדה מינית (שמחייבת דין משמעתי או פלילי), אלא בהתנהגות בלתי הולמת בלבד. הם הסתמכו על הקביעה שהדברים אינם הטרדה ואינם מיניים, אלא סוג של גסות רוח, בדיחות קרש ("האריה קפץ על הארנבת"), שמופנית כלפי נשים וגברים ללא אפליה ("סיימת לאונן לי במוח" – הוא נהג לומר גם לגברים). והם הסתמכו גם על התיישנות, על כך שהתלונות הן מ־2008 ו־2014 ומאז תיקן האיש את התנהגותו ודיבורו.

ואחרי כל אלה, אנחנו עדיין בבעיה. גם אם הצליחו למסגר את האירוע עם שריטה משפטית קלה ביותר, קשה להתעלם מהכתם.

גם אם לא מדובר בהטרדה מינית, מנהל בפרקליטות לא מדבר כך עם כפופים וכפופות, בוודאי שלא עם מתמחים ומתמחות. והזויה הטענה שנשמעת כעת כי מניעת המינוי תהיה ניצחון מסוכן של טהרנות הפוליטיקלי־קורקט על חופש הביטוי.

ראשית, כי מנהל לא אמור לרוקן את כל ארסנל חופש הביטוי שלו על ראשי כפיפיו; שנית, הוא לא אמור לקבל על כך פרס בדמות קידום לראשות המערכת שהניקיון בה אמור להיות מוחלט; ושלישית, זו גם המערכת שמתיימרת, ולעתים בעוצם ידה, להנחיל את נורמות התקינות והניקיון לכל העולם ואשתו.

3. כפייה או מחויבות

למה מנדלבליט לא הציע לממשלה כמה מועמדים לתפקיד

וזה מוביל לתהייה הבאה. איסמן התייצב על קו הזינוק עם "גירעון ערכי" מסוים. קטן או גדול זה כבר תלוי בעיני המתבונן, אבל גירעון. ולכן, בבחירה בו טמונה גם האמירה שכל המועמדים האחרים שהתמודדו מולו הם כאלה גרועים, עד שאין ברירה אלא למחול על הגירעון, לשטח את הגיבנת ולבחור בו.

אם נאמר ששאר המועמדים כשלמה למברגר, מיכל אגמון־גונן, ירון לוי, עפר ברטל משתווים לאיסמן, הוא אמור להפסיד להם בגלל הגירעון ההוא. אלא שסביב איכויותיו של איסמן נוצר קונצנזוס בוועדה, שדרס את שאר המועמדים.

בדקתי עם גורמים משפטיים נוספים וגם הם שותפים לשבחים לו. ועדיין, יכולה היתה הוועדה ליזום פנייה למועמדים נוספים. אלא שמנדלבליט סימן את איסמן ואין בלתו. לכן הוא לא חשב אפילו להציע לממשלה שניים או שלושה מועמדים.

בזמנו, פרצה מלחמת עולם בשאלה זו בין שר המשפטים דניאל פרידמן ליועץ המשפטי לממשלה ויו"ר ועדת האיתור לפרקליט המדינה מני מזוז.

פרידמן טען שיש לאפשר לממשלה לבחור בין מספר מועמדים ראויים שתעלה הוועדה, כי מועמד אחד פירושו הכתבת המינוי לממשלה. מזוז סבר שאם הממשלה תבחר בין מועמדים, יעיב על המועמד צילה של הבחירה הממשלתית והמחויבות לה. התוצאה היא שלא הוועדה ממליצה והממשלה מאשרת אלא היועץ ממנה.

מנדלבליט בחר במזוז, ובאיסמן. הממשלה יכולה לסרב ולא לאשר את הבחירה. באווירת האנטי מנדלבליט ואנטי שר המשפטים אבי ניסנקורן שהנחיל נתניהו במחצית ממשלתו, זו גם אופציה סבירה.

ואז יגיעו הבג"צים. תקדים 'אשר' גלגל לבג"ץ את התנגדותו של שר האוצר יובל שטייניץ למשה אשר שנבחר בוועדת האיתור לראש רשות המסים. בית המשפט פסל את פסילתו של השר שטייניץ וקבע שרק אם נפל במועמד "פגם ערכי מובנה" ניתן לבטל את בחירתה של ועדת האיתור.

הוועדה הנוכחית שישבה על המדוכה, החליטה שאירוע איסמן אינו עולה לכדי הפגם שיפסול אותו בבג"ץ. האם גם השופטים יחשבו כך? ממש לא בטוח. ייתכן שהרכב עם נוכחות נשית בעליון – יש ארבע שופטות מכהנות, כולל הנשיאה – לא ממש יזרום עם מנדלבליט. וחלילה לי מלהמר על תמיכת הגברים בעליון.

4. לא זמן לרפורמות

היועמ"ש סבר שבזמן משפט נתניהו, מה שצריך זו המשכיות

והיה גם באזז באוויר שמשרד המשפטים יתחשב ויקשיב לסנטימנט הציבורי שמבקש שינוי ורוח חדשה, שנקעה הנפש בד.נ.א של שושלת משה לדור-שי ניצן שמטפח את האתוס הצודק והטהור - ויש האומרים הצדקני והטהרני - תמיד של הפרקליטות.

נדמה שהרוח הזו שאולי תפתח לראשונה את חלון ההזדמנויות למועמד חיצוני, הכניסה למרוץ גם שני שופטים מחוזיים בכירים, מיכל אגמון־גונן וירון לוי. המציאות טפחה על פניהם, כשהוועדה, כלומר היועץ, החליטה לחזור ולתמוך במסורת המינוי הפנימי.

לעת הזו, כשהפרקליטות והיועץ ניצבים על סף המבחן הגדול ביותר בחייהם המקצועיים, משפט נתניהו, ובעימות הקשה מול מחצית ממשלת נתניהו - החליט מנדלבליט שזה לא הזמן לרפורמות, לחשיבה חדשה ולרוחות מבחוץ. זה הזמן לסגור את השורות, להמשכיות, להתמקדות במשימות.

מבחינה זו, איסמן הוא הבחירה האידיאלית להמשך המצב הקיים להמשך הפרקליטות המוכרת וגם להמשך מורשת היועץ שבחירת פרקליט המדינה מצאה אותו בעיצומו של קרב מקצועי ואישי עקוב מדם וחסר תקדים מול ראש הממשלה.