208 החדשה של פיג'ו: צפופה, יקרה ועדיין משמחת

לפני שנים רבות, בארץ רחוקה מאוד, היתה יצרנית רכב שקיבלה החלטה - מכוניות קטנות מיועדות לשמח לבב אנוש, הפיצו את הדבר ברחבי הממלכה.

הנתינים באותה ממלכה השתוממו: מכוניות קטנות היו עד אז כלי עבודה נחותים, משעממים, תכליתיים, כאלה שמיועדים להגיע מנקודה א’ לנקודה ב’ עם מינימום של חיוכים, אך אותה יצרנית רכב - שעד אותה תקופה קסומה שנקראה "שנות ה־80" התמחתה בעיקר בהשקעה במכוניות גדולות יותר - התעקשה שגם מכונית קטנה חייבת לשמח. יתרה מזאת, המכונית הקטנה תהיה חוד החנית במאבק על השמחה. שמה של היצרנית - פיג'ו. שמה של המכונית ההיא - 205.

מאז עברו עשרות שנים, אך פיג'ו נשארה פחות או יותר נאמנה לקונספט הפצת השמחה: 206 המצוינת, 207 הפחות מצוינת, 208 הקודמת, 208 הנוכחית. אולי זה מפני שהדורות הקודמים של סדרה 200 איבדו מעט את השמחה, ואולי משום שהמתחרות מדביקות את הקצב במהירות.

פיג’ו 208. מושבים נהדרים, עיצוב מלהיב, אבל מנוע סביר ומושב אחורי צפוף למדי צילום: טל אזולאי

אך פיג'ו 208 החדשה היא שגרירה של שמחה, קפסולה של תחושה טובה, מכונית למי שיודע להעריך מהי מכונית סופר־מיני טובה שמצליחה להצטיין ברוב ההיבטים שיצרני רכב רבים שכחו: הנאה ויזואלית, עונג חושי, ההנאה הפשוטה שבהתענגות על תא נוסעים מבוצע היטב במכונית שמחירה אמנם לא זול, אך בטח שאינו שערורייתי. מי שמבין מכוניות, אוהב מכוניות, צריך לנסוע בפיג'ו 208. מדובר במכונית שמביאה טוב טעם להמונים - ממשיכה רוחנית של רנו טווינגו ושל פיאט 500 החדשה. עד כדי כך.

כאשר המעצב מקבל יד חופשית, לא הכל מאוד נוח

ה־208 היא מכונית נאה להפליא. 208 היוצאת היתה מעט אנונימית, החדשה מוודאת שיבחינו בה בכל הזדמנות. מומלץ לבחור בצבע צהוב, כחול או אדום, שם פנסי ה־LED שלה שממשיכים עמוק קדימה, בולטים הכי טוב.

פיג’ו 208

ה־208 היא מכונית שמעצביה קיבלו מעט יותר מדי חופש פעולה. החלונות שלה קטנים מדי, הקורות בצדדים עבות מדי וחוסמות מעט את המבט החוצה. מדובר במקרה נדיר שבו מעצב רכב, מהנדס ורואה חשבון נפגשים במשרדיה של יצרנית רכב לשיחה צפופה, ומעצב הרכב יוצא כשידו על העליונה.

הישבן אותו סיפור: יחידות תאורה נאות, סמל פיג'ו בולט, וכיתוב שמבהיר שמדובר בפיג'ו 208 - מכונית עם גלגלי ענק ודלתות יחסית קטנות מאחור, מכונית עם פגושים בשני חלקים, אחד שחור אחד צהוב, מכונית שתדרוש הרבה ניקיון, הרבה זהירות בחניה, הרבה תשומת לב מעוברים ושבים, אף שמדובר במכונית עממית במחיר עממי.

פיג'ו 208 היא מכונית שתא הנוסעים שלה דורש פשרות: קודם כל, הקורות הגדולות האלה מפריעות לשדה הראייה. זה לא נורא, אבל גם לא נעים. המרווח במושב האחורי לא נדיב: אם מדובר במשפחה צעירה, ייתכן שהילדים יצטרכו להישאר קטנים. גם תא המטען רחוק מלהיות ענק.

כל היתר מזמין בדיוק כמו החוץ. לפיג'ו יש פטנט שמיועד לגרום לכל נהג להרגיש נפלא, והוא ההגה שהוקטן, אפילו לממדים מעט מצחיקים. אז ההגה נח בחיקו של הנהג שצופה בנתונים דרך צג מידע תלת־ממדי יעיל. אולי זה העיצוב ואולי זו פשרה שסתם אינה ברורה, אך בקרת השיוט של ה־208 נשלטת באמצעות ידית שמסתתרת מאחורי ההגה. הידית מורכבת ודורשת מבט אל כפתוריה, שההגה מסתיר. חבל שאביזר שנמצא בשימוש כה תכוף, לא יכול לפעול כראוי.

המושבים של פיג'ו מצוינים, תאורת ה־LED יורדת לפרטים שרוב הנהגים יפספסו, למשל נורות הגג, למשל תאורת הלילה הצבעונית. יש מכוניות שבהן אביזרים כאלה נראים לא נחוצים, גימיקים מטופשים שמיועדים לנפח את מחירה של המכונית ולגרום ללקוחות להוציא אלפי שקלים. במקרה של פיג'ו, גם אביזרים קיטשיים מרגישים בבית בתא הנוסעים.

208 מצוידת במנוע מוכר של פיג'ו - מנוע טורבו קטן עם תיבה אוטומטית. המנוע - שרק לפני כמה שנים היה לפסגה טכנולוגית - נחשב כיום לסביר בלבד. עם תיבת הילוכים שלא אוהבת נסיעה במהירות נמוכה, הפיג'ו לפעמים מעט משהקת ומצב העברת ההילוכים הידני לא תמיד מהווה חלופה לתיבת ההילוכים האוטומטית הרהוטה.

המנוע חלק: 130 כוחות סוס, חלוקת כוח ליניארית, מדובר במנוע שמותאם ל־208 היטב. התנהגות הכביש היא כל מה שניתן לרצות ממכונית סופר־מיני צרפתית, במיוחד עבור מי שגדל עם 205, 206 ודומותיהן. פעם לפיג'ו היתה 205 אגדית, קראו לה GTI. היו לה 130 כוחות סוס, כמו ל־208 החדשה. אך 205 ההיא היתה קלילה, מלכת סיבובים בוגדנית וקפריזית.

המעצבים קיבלו יד חופשית, אולי יותר מדי. החלונות קטנים מדי והשליטה בבקרת השיוט לא נוחה צילום: טל אזולאי

208 הנוכחית כבדה הרבה יותר. קוראים לה GT ליין, משחק מילים מעליב ונצלני על מכונית אגדה שסיבכה לעתים עם משטרה, זרקה ישבן וכמעט הרגה כמה פעמים. סיפור ארוך. אי אפשר להשוות, רק להתרפק על זיכרונות עבר של ה־205 האדומה בירידות של חיפה.

208 משככת זעזועים היטב, בולעת מפגעי כביש בצייתנות, רק חבל שהצמיגים כל כך גדולים, כל כך ספורטיביים, שהם מעמעמים את החוויה והופכים את ההיגוי של 208 למעט מרוחק. ניכר שמדובר במכונית שרוצה לתת יותר מעצמה אם רק היתה לה הזדמנות. יום יבוא ול־208 אולי ייצרו גרסת GTI, אנחנו נהיה שם, עם הזיכרונות של 205 ההיא, האדומה שחצתה את חיפה מהקריות לחוף הכרמל בתוך 20 דקות פלוס מינוס.

פיג'ו 208 צילום: טל אזולאי

מכונית לזוג צעיר. חבל שהיצרניות שכחו את זה

208 החדשה היא המכונית שפיג'ו כמעט שכחה איך מייצרים: סופר־מיני מלאת אופי, כזו שרחוקה שנות אור מלהיות מושלמת. אבל היא מצליחה איכשהו לשלב בין עממיות, עיצוב כובש, תא נוסעים שמשדר פשטות ונגישות, והתנהגות כביש שממחישה שניתן ליהנות גם עם מכונית שאינה ספורטיבית במובהק, סתם כזו שמיועדת לזוג צעיר.

פיג’ו 208

מכוניות כאלה הופכות נדירות משנה לשנה ולמרבה הצער, יצרני רכב רבים שייצרו מכוניות כאלה בעבר, נאלצים לוותר עליהן בגלל חוסר מעוף, טימטום, כניעה לאנשי הפיננסים ואיבוד של קשר עם הלקוחות. ה־208 החדשה מיועדת למי שאוהב מכוניות ויודע להעריך את החבילה שהיא מציעה.

ועם זאת, נקודה אחת ש־208 החדשה אינה מסוגלת לשחזר: כדי להיות מכונית עממית שמסוגלת לפרוט על נימי הלב, נדרש מחיר עממי. פיג'ו 205 המיתולוגית הדגימה זאת היטב. 208 שלנו עולה כמעט כמו רכב כביש־שטח בינוני, מה שיהפוך אותה ככל הנראה למכונית שבאמת תיועד למביני עניין.