גם לחיבור התעשייה לתשתיות הגז הטבעי דרוש פרויקטור

חיבור מפעלים לתשתיות הגז הטבעי הוא אינטרס ציבורי חיוני למשק, למפעלים ולעובדיהם, במיוחד כיום - בתקופה של משבר כלכלי, מיתון מתמשך ואבטלה גוברת כתוצאה מהקורונה. לגז הטבעי בתעשייה אין ולא יהיה בשנים הקרובות כל תחליף נקי או מתחדש אחר, והוא היחיד שעשוי גם להפחית את תשומות האנרגיה של המפעלים, ולמזער את הפגיעה בסביבה בתקופה זו.

הנחת צינור גז טבעי צילום: דוברות נתיבי הגז הטבעי לישראל

עם זאת, ולמרות שמדובר בפרויקט דגל של ממשלות ישראל בשנים האחרונות, בפועל חיבור המפעלים אינו מתקדם בקצב הרצוי. העיכוב המתמשך בחיבור תשתיות לאומיות אלו עלול להשפיע על איתנותם הכלכלית של המפעלים בישראל ואף לפגוע בעובדיהם. על מנת לאפשר את שחרור החסמים בבניית תשתיות הגז הטבעי ולהביא את בשורתו לכל התעשיות בישראל, נדרש שינוי תפיסתי בממשלה תוך קידום מהלכים מהירים ונחושים לאסדרה, יחד עם הענקת סמכויות לפרויקטור שימונה לשם כך.

הגורמים האמונים על הקמת תשתיות חלוקת הגז הטבעי ברחבי הארץ ועל חיבור המפעלים לגז הטבעי, הינם יזמים אשר קיבלו רישיונות מהמדינה. יזמים אלו פורשים את הרשת שמגיעה כבר לאזורי תעשייה חשובים, דוגמת מפרץ חיפה ואחרים. בשנה האחרונה חלה התקדמות משמעותית בפריסת רשתות החלוקה כתוצאה ממאמצי חברות החלוקה, אך יחד עם זאת, התהליכים אינם מתקדמים בקצב הרצוי לדעת כל הצדדים. היזמים נאלצים להתמודד עם הליכי תכנון, רישוי ותיאומי תשתיות שאורכים שנים ארוכות. צנרת חלוקת הגז הטבעי, שהינה צנרת תת-קרקעית בקוטר של כ-25 ס"מ בלבד, נבחנת על ידי מוסדות התכנון משל היה מדובר בכביש רב נתיבים או ברכבת קלה. במצב דברים זה, נדרש לעיתים להמתין שנים לסלילת כביש שתכנונו טרם הושלם על מנת לחבר מפעל שמשווע לגז הטבעי כבר כיום, תוך פגיעה עצומה במפעלים וביזמים. בהמשך, נדרשת פרישת הרשת כתוצאה מהליכי תיאום מורכבים וממושכים מול בעלי תשתיות אחרות.

המצב הנוכחי אינו גזירה משמים. באמצעות מספר תיקונים מתבקשים ניתן להאיץ את הנחת תשתיות הגז הטבעי בישראל: שינוי גוף התכנון הייעודי שהוקם לצורך כך, יצירת אחידות בהליכי תיאום התשתיות מול בעלי התשתיות, ותיעדוף נכון של תשתיות הגז הטבעי לצרכי התעשייה.

בנוסף, בעבר עודד משרד הכלכלה הסבת מפעלים לצריכת גז טבעי באמצעות מתן מענקים. המענקים הופסקו דווקא בעיתוי בו החלו להתפתח רשתות החלוקה בחלק מאזורי הארץ. כתוצאה מכך, מפעלים אינם מבצעים את ההסבות ואינם מתחברים לגז טבעי. כאשר ירצו אותם מפעלים להתחבר ייקח הדבר שנים, וכשל השוק שנוצר ייראה לעיני כל. יש להחזיר בהקדם את המענקים לצורך ביצוע ההסבות על מנת לקדם את הליך חיבור המפעלים לרשתות החלוקה.

צעד משלים שיש לנקוט הינו זירוז מתן האישורים הנדרשים לצורך קידום הקמת מתקני ייצור חשמל בקוגנרציה (חשמל וקיטור) במפעלים, וסינכרון בין הליך זה לפיתוח רשתות הגז הטבעי. לפני כשנה הושלמה בחירת הזוכים בהליכים להקמת מתקני ייצור חשמל בהספק של למעלה מ-500 מגה-ואט, אך באופן אבסורדי חלק מהמפעלים הקרובים לתשתיות הגז הטבעי לא נמצאו זכאים להתחבר לרשת. בנוסף, מרבית המפעלים הזוכים טרם קיבלו את האישורים הנדרשים מחברת החשמל על מנת שניתן יהיה לקדם את הפרויקטים. היעדר הסינכרון בין אסדרת תחומי החשמל והגז הטבעי פוגע באפשרות של מפעלים נוספים להקים מתקנים לייצור חשמל ובאפשרויות הצמיחה שלהם ואינו נותן ודאות המאפשרת פיתוח מיטבי של תשתיות הגז הטבעי.

המצב כיום הוא של מפסידים בלבד: המשק, היזמים והמפעלים. הגז הטבעי הוא תשתית לאומית - וכך על הממשלה להתייחס אליו. כל הצעדים שפורטו כאן יכולים להצעיד את משק הגז הטבעי קדימה, אך צריכה להיות מחויבות ממשלתית למהלך, ונדרשת הבנה כי חשיבות הגז הטבעי לתעשייה בתקופה זו, במיוחד בפריפריה, היא קריטית, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת צדק חלוקתי. הטיפול בנושא על ידי הממשלה צריך להתבצע באופן מתואם בין הגורמים השונים, באופן שיאפשר את המשך חיבור הצרכנים ואת פרישת רשתות החלוקה בהקדם האפשרי.

עו"ד נעם ברימן מייצג חברות חלוקת גז טבעי ומפעלים בתחום האנרגיה