האבטלה נוסקת אבל החברות מתקשות לגייס

“המשרות אצלנו מתומחרות בעשרות אחוזים מעל שכר המינימום ועדיין כמעט ולא מגיעים מסמכי קורות חיים, ואם מגיעים הם לא רלבנטים. מועמדים עושים חישוב של מה הם ירוויחו. ואם הם יושבים בבית ומרוויחים שכר שמשאיר להם עוד 1,000 או 2,000 שקל מעבר לחל”ת - זה לא שווה להם. אנחנו עובדים עם כל חברות ההשמה ועושים קמפיינים לגיוס עובדים ועדיין חסרים לנו היום 50 משרות מתוך חברה של 550 עובדים”. כך אמרה לכלכליסט טל גרנות, סמנכ”לית משאבי אנוש במי עדן, בנוגע לקושי הרב בו נתקלות חברות לגייס היום עובדים.

משבר הקורונה וחוסר הוודאות המלווה אותו מעצים את המחסור החמור בעובדים. המעסיקים מתריעים כי במקום שהממשלה תנצל את משבר הקורונה לפתור את בעיית התעסוקה מהתשתית, בעזרת פתרונות כוללים, היא מתקדמת לעבר החורף כרכבת ללא מעצורים. לפי הערכות התאחדות התעשיינים, רק בתעשייה ישנן יותר מ־600 משרות הממתינות לאיוש, כאשר בראייה כוללת ישנם ענפים שם הקושי לגייס גדול בהרבה - כמו חקלאות, סיעוד או בנייה.

לדברי גרנות, “היום חסרים לנו 50 משרות, מנהגים שמפיצים את הסחורה, מכירות, מחסן, מלגזנים, עובדי מעבדה, טכנאים, מפעילי מכונה ברמת הגולן. הפריסה היא מקצרין ועד אילת, בכל האתרים אנחנו מחפשים עובדים. תמיד יש קושי בגיוס, אבל היום יש קושי יותר גדול. לפני הקורונה היה קל יותר לגייס, זמני הגיוס היו קצרים יותר- שבוע שבועיים גג, עכשיו זה קפץ ב־50%”.

מובטלת בשירות התעסוקה צילום: באדיבות שירות התעסוקה

נתקלתם בעובדים שמגיעים רק לתקופת הקורונה?

“היו לנו כמה עובדים שאחרי שלושה ארבעה חודשים המשיכו את החיפוש או שחזרו לחברה הקודמת שעבדו בה, ואני מקבלת את התחושה שהם פה לזמן שאול. זה אמנם עוזר בטווח הזמן המיידי אך זה פלסטר”.

העובדים מעדיפים אבטלה

הבעיה מתעצמת כאשר מדברים על ענף המזון שפועל ביתר שאת בימים אלה, והפעילות שלו לא מושפעת מההגבלות השונות. כפי שנחשף ב”כלכליסט” אתמול, ימי הבידוד מאיימים על היקף הפעילות של הענף. אולם שם לא נגמרת הבעיה. לדברי גבי ויצמן, סמנכ”ל משאבי אנוש של קבוצת תנובה “כשבמדינה היו 3.5% אבטלה היה קושי לגייס עובדים, והיום עם מיליון מובטלים אנחנו באותו מצב. משהו פה לא עובד. כנראה זה אותו מנגנון שמבטיח לעובדים דמי אבטלה, ומאפשר להם את הספייס לברור ולבחור באבטלה”.

ויצמן מעריך שהבעיה אינה נובעת מעצלות. לדבריו, “אני יכול להבין שבתקופה כזו כשאין מערכת חינוך ואין סבים וסבתות, המנגנון שמאפשר לעובדים להישאר בבית במקום לצאת לעבודה בשביל עוד 2,000 שקל בחודש מטה את הכף לא לצאת”.

מימין: רון תומר נשיא התאחדות התעשיינים ושר האוצר ישראל כץ צילומים: אלכס קולומויסקי, יוסי אלוני

אולי הבעיה בתנאים שלכם?

“אנחנו משלמים מספיק. יש לנו כ־6,600 עובדים, אנחנו לבטח משלמים הרבה יותר ממה שמשלמים בחל”ת, יחד עם תנאים סוציאליים ופנסיוניים. ועדיין חסרים לנו כ־100 עובדים. קשה להאמין שמתוך מיליון מובטלים אין אפילו 100 עבור השכר שאני מוכן לשלם. שירות התעסוקה מתקשה לספק לנו עובדים. זה הזמן להסיט את העובדים עם הכשרות מקצועיות, הרי אנחנו לא יודעים כמה זמן הקורונה תמשיך. המדינה כבר משלמת להם? אז שתכשיר אותם. המדינה צריכה לחשוב איך היא פותרת את הבעיה”.

לדברי ויצמן, “צריך להבין שהסימפטומים של מחלות חורף דומים לאלו של הקורונה, והם עוד רגע כבר כאן. נצטרך בקרוב לתגבר את קווי היצור ויתר המערכים. נצטרך עוד כמה עשרות עובדים”.

גם באסם המצב די חמור. לדברי סמנכ”ל משאבי אנוש בחברה, פני קימלמן “כבר שנים שבישראל יש מחסור בידיים עובדות בתחום הטכני ובתעשייה. הדבר הזה קיבל ביטוי ביתר שאת בתקופת הקורונה. נוצר מצב שבו בגלל מנגנון תשלום החל”ת אנשים פחות מתומרצים לצאת לעבוד, יש להם שכר מובטח עד יוני 2021, יש גם המון הורים עם חוסר ודאות לגבי שנת הלימודים ולכן הם לא יוצאים לשוק העבודה”.

לדברי קימלמן, יש דבר נוסף. “עקב התחלואה שקיימת במשק, יש אחוז גבוה מאד של אנשים בבידוד. כל הדברים האלה משפיעים על המחסור. בזמן נתון, יש לנו 12 אתרים ברחבי הארץ, שחסרים בהם כרגע 150 עובדים, מתוך כ־3,800 עובדים בסך הכל בחברה. מהרמות של עובדי ייצור, מלגזנים, נהגים וסדרני סחורה וגם ברמות של אקדמאים - מהנדסי מכונות, מזון, כלכלנים, מנהלי משמרות”.

כאמור הבעיה לא ייחודית לענף המזון. לדברי רמי טרבולסקי מנכ”ל דודי נמרוד, יצרנית דודי שמש, “גם לפני הקורונה תמיד היה חסר בעובדים מיומנים בעלי מקצוע כמו רתכים. אחת הסיבות העיקריות היא שסגרו את בתי הספר המקצועיים, ונוצר מחסור. כרגע הבעיה החמירה כי יש מנגנון שנותן לכל האזרחים אפשרות לשבת בבית ולקבל כסף. לפני שבועיים פרסמתי מודעה בעיתון, בדרך כלל אני מקבל כ־200 קורות חיים. עכשיו בקושי קיבלתי. אני מעסיק בערך 80 עובדים. תביא לי 15 עובדים - עכשיו אני קולט אותם”.

אולי אתה לא משלם מספיק?

“המשכורת לשעה נעה בין 35 שקל ל־40 שקל לעובד לא מיומן, לרתך 45-40 שקל כאשר יש אפשרות לשעות נוספות שמעלות את השכר החודשי. אני לא יכול לקבל עובד בשכר גבוה יותר. אם ארים את כל מדרגות השכר מחיר המוצר יעלה ואז פשוט לא אמכור את המוצר שלי כי ייבאו מחו”ל דודים יותר זולים”.

אורן ריס, מנכ”ל מפעלי חמצן וארגון שמייצר גז לגופים שונים במשק, בהם חמצן לבתי החולים, אמר ל”כלכליסט” כי “פרסמנו לפני כחודש משרה לעובד ייצור במגדל העמק. בעבר היה לוקח שבועיים שלושה לסיים הליך גיוס, עכשיו אחרי חודש קבלנו אולי שני מסמכים של קורות חיים, שאינם מתאימים. בקיסריה יש לנו משרה פתוחה שבועיים, אחד התראיין עד כה, בדרך כלל בשלב זה שבעה כבר היו מתראיינים“.

החברה מעסיקה קצת פחות מ־200 עובדים ולפי ריס חסרים לו כרגע כחמישה עובדים. לדבריו, “רוב האנשים שאנחנו פונים אליהם שואלים האם אנחנו מספקים בייביסיטר. יש פחות תמריץ לצאת לעבודה כשמקבלים דמי אבטלה גבוהים ויש קושי שהילדים לא במסגרות. יכול להיות שהיה זז משהו אם היתה תוכנית שבה נותנים למי שחוזר לעבוד חצי מהכסף כדי שיוכל לממן שמרטפות בצורה כזו או אחרת”.

שוק העבודה תלוי בחינוך

קשה להאשים רק את רשת הביטחון התעסוקתי שניתנה במסגרת חבילת הסיוע השנייה בכך שעובדים לא ממהרים למקומות העבודה. כל עוד מערכת החינוך לא נפתחת, וגם אם תפתח עתידה לוט בערפל, המוטיבציה של הורים לילדים קטנים לחזור לשוק העבודה מוגבלת מאוד. אף אחד לא רוצה להתחיל עבודה כשהוא לא יודע אם יוכל להתחייב להגיע אליה. למדינה בוודאי שיש אחריות למצב הזה בשל יצירת אי־הוודאות למגזר העסקי שכרגע מגשש באפלה לאור הגחמות המתמשכות של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

אחת האפשרויות שעלתה מצידה של התאחדות התעשיינים היא מתן מענק לעובדים שיחזרו מחל”ת בגובה של 9,000 שקל. זו אופציה אחת - היקרה והפשוטה יותר ליישום. לצידה ישנן אפשרויות נוספות מורכבות יותר ויעילות גם לטווח הארוך כמו עידוד הכשרות איכותיות, חל”ת גמיש ועוד.

במשרד האוצר מתנגדים כמובן להצעה שהעלו התעשיינים בנוגע למענק לעובדים ומאשימים אותם בכך שהם מבקשים מהמדינה לממן עבורם עובדים, במקום שהם ייקחו פחות לכיסם ויגדילו את השכר. אם כי לא בטוח שבמצב הנוכחי, תוספת בשכר תספיק לאור המורכבות וחוסר הוודאות.

משה יפרח סמנכ”ל השמה ומעסיקים בשירות התעסוקה אומר לכלכליסט כי “להגיד שאנשים לא רוצים לעבוד זה לא נכון. אך אנחנו לא יודעים להגיד בוודאות מהם ההיקפים והמספרים המוחלטים. יחד עם זאת, אנחנו כן שומעים יותר, גם מהלשכות בשטח שמציעות עבודה לדורשי העבודה וגם ממעסיקים שיש אנשים שמסרבים ומעדיפים להישאר בבית ואומרים כי כל עוד הם מקבלים דמי אבטלה עד יוני 2021, אין להם סיבה לצאת לעבוד. זאת גם על רקע אי הוודאות בנוגע להגבלות חוזרות, מערכת החינוך והחשש הבריאותי”.

לדברי יפרח נעשית בשירות עבודת שיווק שתדגיש את היתרונות של חזרה לעבודה, גם הכלכליים וגם הנפשיים. “כדאי לדעת שרק בחודש האחרון עשינו למעלה מ־6,000 השמות והמספרים דומים גם בחודשים שעברו. זה נשמע אולי טיפה בים אבל במצטבר אלו עשרות אלפי השמות מתחילת המשבר. יש לא מעט אנשים שרוצים לחזור לעבוד וטוב שכך”.

יו״ר נשיאות המעסיקים והעסקים ונשיא התאחדות התעשיינים, ד״ר רון תומר אמר ל”כלכליסט” כי ״צריך לתמרץ תעסוקה ולא אבטלה. המצב הנוכחי בו אנשים מעדיפים להיות בחל”ת מאשר לעבוד זו בעייה קשה. היא משתקת את המשק ולא מאפשרת לכלכלת ישראל לצאת מהמשבר החמור שנקלעה אליו. אמנם העובד מקבל בחלת 70% ממשכורתו, אבל במקביל דחיות של תשלומי משכנתא והלוואות משאירים לו הכנסה פנוייה זהה למצב טרום הקורונה ולא מעודדים אותו למהר לחזור לשוק העבודה. רק שעוד לא ברור מה יקרה ביוני הקרוב כשהזכאות תסתיים”.

לדברי תומר, “על אף שהמשכורת הממוצעת בתעשייה גבוהה מהשכר הממוצע במשק, ובוודאי גבוהה משכר מינימום, הרבה מאוד משרות איכותיות נותרות פנויות. אם בעבר על כל משרה היו מגיעים מאות קורות חיים, כעת כשיש כמעט מיליון מחפשי עבודה, מגיעים קורות חיים בודדים, אם בכלל. לצערנו, המצב הזה חוצה מגזרים ונפוץ כבר בכל המשק״.