פיג’ו 2008: נוסעת על חשמל, מרגישה על בנזין

ענף הרכב האירופי מצוי בימים אלה בעיצומו של קרב מאסף אבוד: בימים אלה ממש נכנסות לתוקף תקנות זיהום חדשות, אשר נקראות CAFÉ. הכוונה אינה למשקה המעורר, אלא לראשי תיבות של "אוויר נקי לאירופה". התקן החדש מאיים במיוחד על יצרני הרכב, הפעם הממוצעים: בניגוד לתקנים הישנים שדרשו רף של זיהום, התקן החדש דורש מיצרן הרכב לעמוד בדרישה אחרת: שכל הדגמים שלו יחד יפלטו 95 גרם של פחמן דו חמצני לקילומטר. על פניו — המשימה לא קשה: מכונית משפחתית פולטת כ־130 גרם של פחמן דו חמצני לקילומטר, אך הבעיה היא שמדובר בממוצע: כל המכוניות הגדולות, המכוניות המזהמות, יצרניות ההכנסות העיקריות — יושבתו עקב דרישה זו. אלא אם היצרן יאזן את המצב באמצעות מכירה של מכוניות נקיות.

בטרגדיה של ענף הרכב האירופי בולטת לטובה יצרנית אחת: PSA, החברה האם של פיג'ו, סיטרואן ואופל. בניגוד לכל המתחרים, דוחות PSA חושפים כי זו חברה רווחית. ויותר מכך: PSA היא היצרנית היחידה שהודיעה כי היא עומדת כבר כעת בתקנות CAFÉ המאיימות. הפתרון שלה בנוי על שני נדבכים: מנועי בנזין נקיים והצגת רכבים חשמליים שאינם שונים כלל מאחיהם בעלי מנועי הבנזין והדיזל.  

השיטה מוכחת: אין חלקי מרכב מיוחדים שצריך לאשר, אין לוח מחוונים מורכב ואין צרכנים שצריך לחנך מחדש כדי שיאמצו מכונית שנראית וגורמת לתחושה מוזרה. ניסאן ורנו מייצרות מכוניות חשמליות מיוחדות — ניסאן ורנו בצרות. פולקסווגן מייצרת מכונית חשמלית מיוחדת, אך מועד השקתה נדחה כבר כמה פעמים בגלל בעיות. לפיג'ו יש רכב כביש שטח מוכר: 2008, רק שבמקום מנוע בנזין טורבו יש לו מנוע חשמלי.

פיג’ו 2008 החשמלית. תאוצה ליניארית מאוד, אך דווקא בנסיעה אטית המכונית נוטה לקפץ מעט גם בלחיצה עדינה על הדוושה צילום: עמית שעל

לא נדרשו ויתורים

למי שרוצה מכונית חשמלית שאפשר לזהות נכונה אכזבה. למי שרוצה מכונית שימושית נכונה הפתעה: פיג'ו 2008 החשמלית אינה שונה כמעט במאום מ־2008 הרגילה. יש לה סמלים זעירים שאומרים שהיא חשמלית, אך אפילו פתח הטעינה שלה נמצא באותו מקום כמו פתח התדלוק של ה־2008 ששותה בנזין. בפיג'ו יודעים היטב מדוע: 2008 הוא רכב הכביש שטח הנאה ביותר בקטגוריה. בעולם שבו רכבי כביש שטח שמיוצרים ממזרח לתאילנד נראים כמו תבניות משוחזרות ומועתקות, 2008 החשמלי וגם 2008 בגרסת בנזין מוכיחים שלא חייבים להיות בדיוק כמו כולם. אפשר להיות הרבה יותר טוב, במיוחד בצבע כחול.

בפנים רכב 2008 בגרסה החשמלית כמעט זהה ל־2008 רגיל, יש כאן שימור של חוזקות. אין מה לצפות ללוח מחוונים מורכב וקשה לקריאה או לפתחי מיזוג מיוחדים שמנסים להתחכם עם הנהג (ולמנוע ממנו מזגן בקיץ), על פניו זו 2008 רגילה, על כל חוזקותיה: על בקרת האקלים שולטים באמצעות מעין פסנתר של מתגים נוחים לשימוש; המסך הראשי הוא גם מסך מגע אשר שולט ברוב מערכות הרכב, החל בשמע וכלה בניווט; ויש גם כמה פטנטים שלמרבה המזל פיג'ו לא ויתרה עליהם, כמו למשל מדף שימושי בין מושב הנהג והנוסע אשר הופך למנשא לסמארטפון.

על לוח המחוונים שווה להתעכב: התצוגה מצוינת בלי להיות מקושקשת: תצוגה תלת־מימדית נוחה וברורה אשר מציגה את מצבי הנהיגה, מערכות הבטיחות האקטיביות וגם חלוקת הכוח בין המנוע החשמלי לגלגלים. עוד נקודה לזכות 2008 החשמלית: רוב המכוניות החשמליות דורשות פשרה בתחום האיחסון: סוללה גדולה וכבדה במרכזו של הרכב דורשת ויתור על מקום יקר בתא המטען או בספסל האחורי. ב־2008 החשמלית קשה לדעת שנדרשו ויתורים. נקודות תורפה: המושב האחורי עדיין מעט צפוף והפלסטיקה בחלק האחורי של ה־2008 לא מעניקה תלושה יוקרתית במיוחד, לפחות לא כמו בחלק הקדמי.

2008 אמורה לנסוע 310 קילומטרים בכוחו של חשמל בלבד. כמו כל מכונית חשמלית, הטווח תלוי בנהג: מד הטווח של 2008 החשמלית לא מציג כמה קילומטרים נותרו לנסיעה, אלא כמה קילומטרים 2008 החשמלית חושבת שנותרו, בהסתמך על סגנון הנהיגה של הנהג. אפשר להוציא ממנה כנראה בקלות 300 קילומטרים של טווח, אנחנו לא הצלחנו. לג'ינרג'י יש עמדה חדשה בהספק של 30 קילוואט — עמדה ראשונה מסוגה בישראל. חצי שעה, קפה קטן, וחצי סוללה מלאה. עמדות הטעינה היו ונותרו נקודת תורפה: חלקן חלשות ומטעינות את המכונית במשך יותר משעתיים, אלה מצויות בחלק ניכר ממדינת ישראל. אך לא כיף להמתין שעתיים ליד מכונית חשמלית אשר מושכת תשומת לב מסקרנים נטולי מסיכה בעיר שמופיעה בחדשות כאדומה. בישראל יש גם עמדות מהירות, אך אלה הן קומץ. עמדות אלה מטעינות את 2008 תוך כ־20 דקות לטווח נסיעה סביר. בכל מקרה, עד שמדינת ישראל לא תפרוש את אלפי העמדות שהבטיחה, נסיעה במכונית חשמלית לא תהיה חוויה נטולת דאגה.

לוח המחוונים של פיג’ו 2008 החשמלית. תצוגה מצוינת, תלת מימדית נוחה וברורה צילום: עמית שעל

נסיעה על מצפון נקי

בנוגע לנהיגה עצמה: 2008 מאיצה היטב. קשה לחוש שמדובר במנוע חשמלי. התאוצה ליניארית מאוד, אך דווקא בנסיעה אטית המכונית נוטה לקפץ מעט גם בלחיצה עדינה על דוושת התאוצה, ייתכן שהסיבה טמונה בעובדה שזו מכונית אב טיפוס. גם דוושת הבלם אינה משתווה בתחושה ל־2008 בעלת מנוע בנזין. התחושה מלאכותית ועלולה לבלבל נהגים שאינם רגילים לדוושת בלם שעובדת אחרת. איכות הנסיעה היא הכי קרובה שיש ל־2008 רגילה, מכונית מצוינת לעצמה. 2008 החשמלית מעט נוקשה יותר, פועל יוצא של משקל הסוללה והמערכת החשמלית, אך ספק אם מי שקונה מכונית כזו יחוש בהבדל.

2008 מסיימת מאות קילומטרים של נהיגה על מצפון נקי: גרם אחד של פחמן דו חמצני לא נפלט מתוכה. גדולתה בכך שאם לא פותחים את מכסה המנוע, קשה לדעת שהיא חשמלית בכלל. עם זאת, כאן טמונה גם הבעיה המשמעותית ביותר שלה: פיג'ו 2008 רגילה עולה כ־130 אלף שקל אותה מכונית חשמלית עולה כ־35 אלף שקל יותר, מחיר שממצב אותה בטריטוריה של רכבי שטח בכירים כמו פיג'ו 3008 וכנראה שימחק מהמשוואה את מי שרוצים רכב חשמלי כדי לחסוך בדלק.

האשמה טמונה באירופה המתאוששת מקורונה. שם רוכשי מכוניות חשמליות זוכים למענקים נדיבים במסגרת תוכניות לעידוד תעשיית הרכב. יצרני הרכב שחייבים למכור באירופה מכוניות חשמליות כדי לאזן את הזיהום מחככים ידיים בהנאה לנוכח הסבסוד שמקבלים הלקוחות מהממשלות ומסיטים את עיקרי האספקה הרחק מישראל, אשר אזרחיה נדרשים לשלם יותר עבור כל מכונית חשמלית. מכיוון שכך, 2008 הופכת למכונית החשמלית המציעה חוויית נסיעה שאינה נופלת כמעט בדבר מ־2008 הרגילה, אך המחיר עלול לגרום ללקוחות להבין דווקא שאחותה על בנזין היא מכונית מצוינת שלא נופלת במאום מהדגם החשמלי.