הקרב על ימי הבידוד צפוי לעבור לזירה הפוליטית

במשרד האוצר חשבו אתמול שסאגת התשלום על ימי הבידוד מאחוריהם, אך ההודעה על סיכום שהתקבל עם ההסתדרות והמעסיקים זכתה לביקורת נוקבת מצד ארגונים אחרים. לפי הסיכום, התשלום לעובד על ימי הבידוד בגלל הקורונה יתחלק באופן שווה בין המעסיק למדינה, מלבד שלושת הימים הראשונים שיהיו בחלקם על חשבון העובד, כפי שהחוק מאפשר למעסיקים לגבי ימי מחלה. עוד סוכם כי ההסתדרות לא תוכל להכריז על סכסוכי עבודה בנושא זה, אולם תוכל להגיע להסכמים בהם המעסיק משלם לעובד מיום הבידוד הראשון.

הסיכום שנעשה מול נשיאות המעסיקים והעסקים (בראשה עומדת התאחדות התעשיינים) זכה לאש צולבת מצד ראשי הארגונים האחרים. הביקורת מתבססת על שתי טענות עיקריות: הראשונה היא שמשרד האוצר מתעלם מהעובדה שעד כה המעסיקים שילמו לעובדים מכיסם על כל ימי הבידוד.

3.3 מיליארד שקל שולמו

בעקבות עתירות שהגישו מעסיקים בג"ץ קבע כי ההחלטה הגורפת של פרופ' סיגל סדצקי, שכיהנה בתחילת המשבר כראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, להכיר בימי הבידוד כימי מחלה אינה חוקית.

בג"ץ לא קבע מה צריך לקרות במקום, אולם די בקביעה זו כדי להצדיק את הדרישה של נשיאות הארגונים העסקיים בראשות דובי אמיתי להכיר בדרך כלשהי בכך שהמעסיקים נשאו על גבם את אותם תשלומים במשך חצי שנה. לפי ההערכות, מדובר בעלויות של כ־3.3 מיליארד שקל בתקופה המורכבת ביותר שידע המגזר העסקי.

מימין יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד ויו"ר המעסיקים דובי אמיתי צילומים: יאיר שגיא, אביגיל עוזי

הטענה השנייה היא כי המדינה צריכה להיות נדיבה יותר כלפי עסקים זעירים, שמעסיקים עד 5 עובדים, מפני עבורם חלוקת הנטל עם המדינה קשה יותר.

התעשיינים, שהיו שותפים לגיבוש המתווה, טוענים כי הם מייצגים את רוב העובדים במגזר העסקי. אולם נשיאות המגזר העסקי והארגונים הכפופים לה – ביניהם התאחדות בעלי המלאכה והתעשייה (המייצגת בעלי מלאכה ותעשיינים קטנים) ולהב (המייצג את העצמאים) – טוענת כי היא זו שמייצגת את העסקים הקטנים הקורסים תחת הנטל בעוד שהתעשיינים מייצגים עסקים גדולים יותר ולכן גם יותר יציבים.

"זהו הסכם שערורייתי ומביש שנועד לחוקק חוק עוקף בג"ץ שמשמעותו דחיפת יד דורסנית לכיסם הריק של המעסיקים", אמר אמיתי. "ההסכם יוביל לנזק חסר תקדים גם לעובדים שייאלצו לכלות את ימי המחלה שלהם על ימי בידוד ולא יוכלו בחורף הקרוב לנצלם עבור מצב רפואי אמיתי".

לביקורת הצטרף נשיא להב, עו"ד רועי כהן. לדבריו, ההסכם אינו מייצג את העצמאים והעסקים הקטנים, אלא מייצג את התעשיינים ואת העסקים הגדולים. "אין דין מפעל תעשייתי עם 1,000 עובדים כדין מסעדה עם 10 עובדים שאם חלקם יצאו לבידוד נגזר על העסק להיסגר או להעסיק עובדים אחרים".

ישראל כץ. נוקט בשיטת "הפרד ומשול" צילום מסך: לע"מ

יו"ר ההסתדרות, ארנון בר־דוד, אמר: "גודל השעה מחייב את כולם להפגין אחריות ולשאת במשותף בנטל".

מאחר שפסיקת בג"ץ קבעה כי המדינה לא יכולה לקבוע באופן גורף שימי הבידוד הם ימי מחלה, השאלה מה כן אפשרי נותרה פתוחה. כעת המדינה תגיע לבג"ץ עם ההסכם ותבקש דחייה נוספת של מימוש פסק הדין לעוד 28 יום שבמהלכם תסדיר את הסיכום בחקיקה. יש להניח שאם תינתן דחייה יימשך המצב הנוכחי שבהו המעסיקים מממנים את כל ימי הבידוד. מבחינת בג"ץ השאלה האם ההסדר החדש נעשה בהסכמה או לא אינה רלוונטית בהכרח שכן הוא בוחן האם מדובר במהלך התואם לחוק.

שלושה מתוך ארבעת הגופים שעתרו לבג"ץ נגד המדינה מתנגדים להסכם (סל שירותי סעד, התאחדות המלאכה והתעשייה וארגון חברות הניקיון) והם יוכלו להתנגד להסכם כאשר תשיב המדינה לבג"ץ. בהמשך יוכלו גם לעתור נגד החוק, מה שייאלץ את בג"ץ לבחון האם תכליתו ראויה והאם הוא מידתי. עם זאת, לא בטוח שלאחר חקיקה שתסדיר את העניין הזירה המשפטית תישאר הרלוונטית.

ח"כים מתחילים ללחוץ

מה שמסתמנת כרגע כזירת הלחימה העיקרית מבחינת האוצר בכל הנוגע לחוק ימי הבידוד היא דווקא הזירה הפוליטית. ראשי הארגונים המתנגדים להסכם וההצהרות הלוחמניות שלהם כבר הציתו אש בקרב חברי הכנסת, בינתיים בעיקר באופוזיציה, כמו חברי הכנסת מיקי לוי (יש עתיד-תל"ם) ועודד פורר (ישראל ביתנו) אולם – כמו שכבר נוכחנו לראות בחודשים האחרונים – הארגונים הללו יכולים להפעיל לחץ לא קטן על הפוליטיקאים ועל פקידי האוצר. למורת רוחה של הממשלה שהתמכרה לתקנות שעת חירום, הסכם כזה יידרש לעבור את המסלול המייגע של חקיקה ראשית, כלומר גם דיונים בוועדת הכספים או ועדת העבודה.

הפיצוץ בין נציגי המגזר העסקי לא צמח בחלל ריק. שר האוצר ישראל כץ נקט בגישת "הפרד ומשול" מול אותם ארגונים ובכל פעם זימן לפגישות רק את אלו שלא ביקרו אותו. כמעט מכל פגישה הודרו לפחות חלק מראשי הארגונים, מה שהעמיק את המתיחות הקיימת במסגרת קרבות האגו הרגילים.

לא מן הנמנע כי באוצר יידרשו בסופו של דבר להגיע לפשרה נוספת, למשל מתן מענקים למעסיקים עבור ימי הבידוד ששולמו (ככל הנראה כמחצית מהסכום שכבר שולם) או התחשבות יתרה בעסקים קטנים במיוחד.