היציאה הגדולה לחל"ת: "דלת מסתובבת" של מחדלים

לעומת זאת אין שום תירוץ לכך שנכנסנו לסגר השני בלי תוכנית מקיפה לשימור עובדים. זו יכלה להיות תוכנית נוסח המודל הגרמני, כלומר מימון חלקי של שכר העובדים בענפים שנפגעו. זו יכלה להיות תוכנית נוסח המודל הקנדי שבו המעסיקים מחלקים את המשרות בין העובדים כדי שלכולם תהיה עבודה והמדינה משתתפת בשכרם.

מימין: שר האוצר ישראל כץ וראש הממשלה בנימין נתניהו צילום: עמית שאבי

אבל האוצר העדיף לשמר את מודל החל"ת הכושל גם לסגר השני. הביטוח לאומי מעריך שבשבועות הקרובים יצטרפו למעגל מקבלי דמי האבטלה עוד 300 אלף איש. המשמעות היא מספר גדול בהרבה של מובטלים חדשים שחלקם אינם זכאים לדמי אבטלה. מבין 121 אלף דורשי העבודה שכבר נרשמו בשירות תעסוקה מתחילת הסגר קרוב ל-80% מובטלים פעם שניה מאז תחילת המשבר. סביר שגם הפעם אלה בעלי המשכורות הנמוכות ביותר.

וכך מאות אלפים יעברו בשבועות הקרובים מחדש את חוויית האבטלה המערערת והמשפילה, כשהם לא יודעים האם ומתי יחזרו לעבודה. קשה לכמת את הנזק ש"הדלת המסתובבת" הזו גורמת לבריאות העובדים, ליחסים בין המעסיקים לעובדיהם או בין העובדים עצמם, כשחלקם מוגדרים חיוניים וחלקם מרגישים מיותרים. מעל לכל, לא ברור כמה מהם באמת יחזרו לעבודה.

האוצר בחר בשיטה קמצנית יותר לנסות לשמר את העובדים. הוא מבטיח למעסיקים שהכנסתם נפגעה מענק של 5,000 שקל אם ישמרו את העובדים אצלם לאורך כל ספטמבר ואוקטובר. כשמדובר בעסקים שצפויים להיות עכשיו סגורים שבועות ארוכים, כמו, הקניונים והמלונאות, אין סיכוי שזה יעזור. 5,000 שקל זה לא מה שיגרום למעסיקים להחזיק עובד שאין להם מה לעשות איתו.

אבל למעסיקים אחרים, למשל עסקים ללא קבלת קהל, יצרה תוכנית האוצר דילמה אמיתית. מצד אחד אין לכאורה שום סיבה להוציא את העובדים לחל"ת לפני שבועיים של חגים. אפשר להוציא אותם לחופשה מרוכזת בסוכות ולכסות את העלות של החצי שבוע של יום כיפור בעזרת מענק שימור העובדים. מצד שני מי מבטיח למעסיקים שהסגר ימשך רק שבועיים?

גל האבטלה החדש מבליט את אוזלת היד המוחלטת של הממשלה בטיפול בגל הקודם. חוץ ממענק החזרת העובדים, לא יצאה לדרך שום תוכנית מקיפה להחזרת המובטלים לשוק העבודה. זה מאוד תואם את המצב בו הממשלה הזאת מוכיחה שוב ושוב מתחילת המשבר שהיא לא מצליחה לעשות שום דבר מתוחכם יותר מלרשום המחאות.

התוכניות לרפורמה מקיפה בהכשרה המקצועית תקועות בשל רצונו של שר האוצר ישראל כץ להקים מנהלת לגמרי מיותרת למטרה זו במשרדו. השאיפה הזאת נראית חסרת תכלית במיוחד בשל תוחלת החיים הכה קצרה שצפויה ממילא לממשלה הזו ולכהונה של כץ.

מאות אלפי מובטלים נמצאים כבר יותר מחצי שנה ללא עבודה וככל שעובר הזמן מציאת העבודה נהיית קשה יותר. האזהרות האפוקליפטיות מתחילת הסגר על דור אבוד של צעירים הולכות ומתגשמות לנגד עינינו. בינתיים התרופה היחידה של המדינה היא לתת אבטלה למי שעמד בתנאי הסף, לא לתת כלום להמוני מובטלים אחרים ולקוות שהמשק יסתדר מעצמו. את המחיר של מדיניות בת היענה הזו כולנו נשלם בריבית דריבית. המובטלים, שמגיעים מהשכבות החלשות ביותר, ישלמו יותר מכולם.