הפגיעה בחלשים מתחזקת: הרשויות פולשות לניידים בניגוד לחוק

הבוקר הותר לפרסום דו”ח הסנגוריה הציבורית ל־2019. זה דו”ח עב כרס של כ־150 עמודים העוסק במגוון רב של נושאים. "על הדברים המתוארים בדו”ח לשנת 2019 נוספו לאחרונה אתגרי הקורונה", כותב הסנגור הציבורי הארצי ד"ר יואב ספיר. "אוכלוסיית הכלואים ספגה פגיעות קשות ביותר, והסנגוריה הציבורית התגייסה להשמיע את קולה ולוודא שהפגיעות בה לא יהיו מוגזמות". ממגוון הנושאים, בחרנו להתמקד בשלושה.

קרב האביונים

מי יפצה את הקורבנות: הפוגע או המדינה

"קרב האביונים". כך מתאר הדו”ח את הדילמה שבה מורשע דל אמצעים המחויב לפצות קורבן עבירה. ואם אין לו — יומר הקנס בתקופת כליאה נוספת, שאותה יחסוך לעצמו מי שבידו אמצעים. כך גם כשמדובר בקנס לאוצר המדינה: בעלי האמצעים ישלמו וישתחררו מוקדם יותר, נטולי האמצעים ימירו את הקנס בימי מאסר נוספים. "העובדה שכ־80% מהמאסרים חלף קנס (מאסרים שמחליפים את הקנס — מ"ג) המופעלים בישראל מדי שנה הם בגין חוב שלא עולה על 5,000 שקל, מלמדת, כי גם כאשר שיעורי הקנס שנגזרים נמוכים, הם לעתים גבוהים מיכולתם הכלכלית של נידונים רבים", נכתב בדו”ח.

סגן ניצב ניסו גואטה נשען על צווארו של מפגין בבלפור צילום: שלו שלום

הסנגוריה הציבורית מציעה למחוק את אי־השוויון הזה. כיצד? שהמדינה תשלם. מנגנון כזה קיים ברבות ממדינות אירופה. גם לעניין הקנס וגם לעניין הפיצוי. "במרבית מדינות המערב הוקמה קרן תגמולים לפיצוי נפגעי עבירה, בהתאם לראשי נזק מוגדרים, ומתוך תפיסה כי למדינה אחריות לאזרחיה אשר נפגעו מביצוע עבירות פליליות", נכתב, "מעורבות כזו תמנע את 'קרב האביונים' שמשאיר את שני הצדדים כאובים ופצועים, ללא אפשרות לשיקום אישי וחברתי אמיתי".

בדו”ח נכלל השנה פרק מיוחד "פרק במיקוד" בשם "מלכודת העוני — הנטלים הכלכליים בהליך הפלילי". בעולם הפלילי יש לא מעט נאשמים רבי־אמצעים (פשע מאורגן, טייקונים, פוליטיקאים). אבל, רבים מלקוחות הסנגוריה הציבורית הם מחוסרי אמצעים והמפגש בינם לבין ההליך הפלילי עלול לרושש אותם או כלשון הדו”ח, "להביא לפגיעה בזכויותיהם של חסרי האמצעים". אכן, נאשם אמור לשלם על פשעיו, אך נאשם עני עלול לשלם יותר. כך לגבי הקנס והפיצוי, כך גם לגבי "ריביות דרקונית על חובות פליליים". קנס פלילי שלא שולם במועדו יגדל באופן מיידי ב־50%, ובמשך כל חצי שנה נוספת של אי־תשלום תתווסף ריבית של 5% נוספים ובתוך שלוש שנים וחצי החוב המקורי יוכפל. הסנגוריה הציבורית קוראת להפחית משמעותית את שיעור הריביות ההיסטוריות עבור כלל הנידונים. 

הסניגור הציבורי הארצי ד”ר יואב ספיר. “אוכלוסיית הכלואים ספגה פגיעות קשות ביותר בשל הקורונה" צילום: אוראל כהן

בין אפי נוה ליונתן אוריך

מה דינו של חיפוש לא חוקי בטלפונים ניידים

הדו”ח מקדיש פרק לשאלת החיפוש שלא כדין בטלפונים ניידים. פרשת אפי נוה אינה מוזכרת, אבל מוזכרת בהרחבה החלטת בית המשפט העליון בעניינם של אנשי ראש הממשלה יונתן אוריך ועפר גולן. בשנים האחרונות, קובע הדו”ח, חלה עלייה במקרים שבהם משטרת ישראל תופסת מכשירי טלפון ניידים של נחקרים ומבצעת בהם חיפוש אגב החקירה המשטרתית. עמדת הסנגוריה הציבורית היא ש"חיפוש במכשיר טלפון נייד מחייב צו שיפוטי, ולא ניתן להתבסס על הסכמה של נחקר לביצוע חיפוש. זאת, בין היתר לאור לשונו המפורשת של החוק וכן נוכח ההיקף העצום של הפגיעה בפרטיות בחיפוש כזה".

החיפוש במכשירי אוריך וחבריו התבצע בהסכמתם, אך מבלי שהוחתמו על טופס הסכמה ומבלי שהוסבר להם שבאפשרותם לסרב, ולסירוב לא יהיו השלכות ראייתיות לחובתם.

בשלב מסוים הנחקרים חזרו בהם מהסכמתם, ואז ביקשו רשויות החקירה מבית המשפט צו משפטי שיאפשר את החיפושים. הסנגוריה הצטרפה להליך והתמקדה בשאלת סמכות היחידה החוקרת לבצע חיפוש במכשיר טלפון נייד ללא קבלת צו שיפוטי. בבית המשפט העליון, בחר השופט יוסף אלרון שלא להכריע בשאלה זו וציין כי "ספק אם פגיעה זו בפרטיותו של הנחקר מוצאת מזור בהסכמתו לאפשר לחוקרים לעיין בתכתובות המצויות במכשירו". בסופו של דבר נקבע כי "על דרך הכלל אין לבצע חיפוש אלא במקרים שבהם ניתן צו חיפוש מתאים".

הסנגוריה הציבורית סבורה כי במקרים רבים רשויות החקירה אינן מקפידות על ביסוס תשתית ראייתית שתצדיק קבלת צו חיפוש במכשיר הנייד, ואף לא מקפידות על הוראת החוק הדורשת כי מתווה החיפוש יצמצם את הפגיעה בפרטיותו של בעל המכשיר למינימום הדרוש. "הרשויות מבקשות, ומקבלות, היתרים לצווי חיפוש גורפים בכל המידע המצוי במכשיר הטלפון הנייד", נכתב בדו”ח. ומה גורלו של חיפוש לא חוקי שבוצע במכשיר לפני בקשה לצו חיפוש? בשאלה זו קיבל בית המשפט העליון את עמדת הסנגוריה הציבורית, וקבע כי החיפוש הלא חוקי יוכשר בשני תנאים: הזיקה בין המידע שאותר בחיפוש המוקדם והלא חוקי לבין התשתית העובדתית שעל בסיסה מבוקש הצו הרטרואקטיבי; וגם, האם קיימים שיקולים מיוחדים המצדיקים את מתן הצו למרות הפגיעה החמורה בפרטיות. שאלת השימוש בתוצרי הפריצה לנייד של ראש לשכת עורכי הדין אפי נוה תוכרע לאור מבחנים אלה.

אלימות משטרתית

האם שוטר יכול למנוע מאזרח לתעד אותו

בפרק המוקדש לאלימות המשטרתית מתייחס הדו”ח לניסיונות של שוטרים למנוע מאזרחים לצלם את התנהגותם, לעתים באמצעות החרמת המכשיר שבו צולמה האלימות המשטרתית. “התנהלות זו היא מדאיגה ומבטאת הבנה שגויה של זכויות האזרחים ועלולה להרתיע אזרחים מלתעד או לדווח על התנהגות פסולה של שוטרים”, נכתב בדו”ח הסנגוריה.

על רקע זה פנה בחודש מאי 2020 הסנגור הציבורי הארצי ד”ר יואב ספיר למ”מ המפכ”ל וביקש לקבוע הנחיות ברורות שבמסגרתן תובהר זכותם של אזרחים לתעד פעולות שיטור במרחב הציבורי — וכי אין מקום להפעיל כלפיהם סמכויות שיטור, רק בשל העובדה שבחרו לתעד את האירוע שבו נתקלו במרחב הציבורי.

במענה בחודש יוני השנה הבהירה משטרת ישראל כי שוטרים מונחים ומתודרכים לאפשר לכל אדם לתעד את פעילותם במרחב הציבורי, ככל שאין במעשה התיעוד במצלמה הפרעה או הכשלת שוטר בעת מילוי תפקידו — וככל שאין בו כדי לפגוע בפרטיותו של אדם בניגוד לחוק.

הדו”ח מציין שבשנה החולפת חלה התפתחות משמעותית במאבק נגד אלימות שוטרים: יישום מסקנה מדו”ח הצוות למאבק בגזענות נגד יוצאי אתיופיה הנוגעת לנשיאת מצלמות גוף על ידי שוטרים בעת מילוי תפקידם. אלה אמורות לתעד "באופן מהימן ורציף מפגשי שוטר־אזרח". בשלב זה, מצוין בדו”ח, פריסת מצלמות הגוף נעשתה באופן חלקי בלבד.

+

ממשטרת ישראל נמסר: "משטרת ישראל מטפלת בתיקי חקירה בהתאם להוראות החוק ובאופן מוקפד, מקצועי וסדור, בהתבסס על תשתית ראייתית ושיקולים מקצועיים במטרה להגיע לחקר האמת. הדברים כפי שהובאו בדוח הסנגוריה מתייחסים למספר קטן של אירועים שנלקחו בפינצטה מתוך מאות אלפי פעולות חקירה המבוצעות מדי שנה. חקירות שהובילו לעשרות אלפי כתבי אישום נגד עבריינים והרחקתם מהחברה הנורמטיבית.

באשר לחיפוש בטלפונים ניידים:

"משטרת ישראל פועלת תוך הקפדה יתרה בחיפוש במדיה דיגיטלית ובהתאם לנוהל המסדיר את הנושא. נציין כי הנוהל עובר בימים אלה תיקוף מחדש לצורך התאמתו לשינויי הפסיקה והנחית פרקליט המדינה. נדגיש כי משטרת ישראל מטפלת בראיות דיגיטליות כבכל ראיה אחרת ובהתאם לחוק.

"המידע המתקבל משמש אך ורק לאיסוף ראיות לצרכי הגעה לחקר האמת בתיק החקירה בהתאם לצו שניתן על ידי בית משפט. ככל שבמסגרת החיפוש עולה חשד לעבירות נוספות שלא נמנו בצו, פונה המשטרה לבית המשפט למתן הוראות בהתאם. עוד נציין כי בקשה לחיפוש מתבצעת על ידי הגורמים הרלוונטיים רק לאחר שנבחנו ונשקלו בקפידה מארג הראיות והחומרים בתיק".