לפני הקורונה: הצפיפות בכיתות בישראל ב-2019 היתה גבוהה ב-25% מב-OECD

כנראה שהנתון הבא לא יפתיע הורים לתלמידים בישראל: בהשוואה לממוצע ב-OECD, צפיפות התלמידים בכיתה גדולה יותר בישראל בכ-25% בחינוך היסודי - 26.4 תלמידים בכיתה לעומת 21.1. בחטיבות הביניים פער של 21% - 28.2 תלמידים בכיתה לעומת 23.3.

המידע הזה מופיע בדו"ח Education at a Glance EAG 2020 שה-OECD מפרסם היום כמידי שנה ומספק מידע על מצב החינוך ב-38 מדינות החברות בארגון. נתוני הדוח הם ברובם ממצאים משנת 2019 , חלקם מ-2018 ו-2017.

כיתה ביסודי צילום: עיריית תל אביב-יפו

הדוח סוקר שורה של תחומים לאורך השנים ומדרג מיקומן של המדינות בכל אחד. בין היתר נבחנת ההוצאה הלאומית לחינוך, הוצאות ציבוריות ופרטיות על החינוך, גדול כיתות, שכר מורים, והיקף שעות הלימוד.

המורים בישראל מלמדים פחות ומשתכרים פחות

מהדו"ח עולה כי בחט"ב ובתיכונים בישראל מספר השעות שבהן מורה מלמדת נמוך מזה שבממוצע ה-OECD. בחטיבות הביניים ישראל מורים נוכחים בממוצע 1,177 שעות בשנה, בעוד שב-OECD הממוצע גבוה מעט יותר – 1,185. מורי חטיבות הביניים מלמדים בממוצע 694 שעות בשנה, לעומת ממוצע של 712 ב-OECD (פער של 2.5%). בתיכונים מספר השעות שמורים מלמדים בממוצע בשנה הוא 623 נמוך בכ-9% לעומת הממוצע ב-OECD 680 בשעות. הפער הזה קיים למרות שבממוצע מורה בתיכון ישראל נוכח בבית הספר 1,198 שעות בשנה, 40 שעות יותר מאשר הממוצע ב-OECD.

בעקבות רפורמת אופק חדש, בבית הספר היסודיים התמונה שונה: בישראל המורים מלמדים יותר שעות-835 לעומת 778, ונוכחים יותר 1,125 שעות בשנה בממוצע לעומת 1,195.

בהתאמה לשעות הנוכחות וההוראה הנמוכות בישראל לעומת ה-OECD גם השכר הממוצע של מורה בישראל נמוך מהממוצע ב-OECD. לצורך יצירת מכנה משותף בין נתוני השכר של מורים במדינות ה-OECD השתמשו בסקר במטבע המכונה PPP ומאפשר לבחון את יכולת הצריכה של אדם. לשם הנוחיות הנתונים שמוצגים כאן הומרו לשקלים.

בממוצע מורה ביסודי ב-OECD ירוויח בשנה 164 אלף שקל, בעוד שעמיתו בישראל מרוויח בממוצע עשרת אלפי שקל פחות בשנה - 154 אלף שקל. בחטיבת הביניים מורה ישראלי מרוויח בממוצע כבר 164 אלף שקל בשנה, אך עמיתים ב-OECD מרוויחים 173 אלף שקל בשנה. ובתיכון המורה הישראלי מרוויח בממוצע 174 אלף שקל בעוד שהקולגות ב-OECD מרוויחים בממוצע 186 אלף שקל.

למרות הפערים בשכר בין מורים ישראלים למורים ב-OECD מהדו"ח עולה כי בשנת 2019 פער השכר בין מורים בישראל לבעלי השכלה גבוה אחרים בישראל, נמוך לעומת הפער במדינות ה-OECD. כך משכורת של מורה ביסודי היא 86% ממשכורת של בעל השכלה על תיכונית אחר בישראל, ואילו ב-OECD השכר של מורה ביסודי הוא 85% בהשוואה לעובדים בעלי השכלה גבוהה. המורים בחטיבות הביניים מרווחים 91% מהשכר של בעלי השכלה הגבוהה לעומת 89% ב-OECD ובתיכונים 97% לעומת 94% ב-OECD.

הגידול בהוצאה לחינוך לא הדביק את שיעור הריבוי הטבעי

בשנים 2017-2012 נרשם בישראל גידול של 4.4% לשנה בהוצאה לחינוך לעומת 1.6% ב-OECD. אבל הגידול בהוצאה לחינוך לא הצליח להדביק את שיעור הריבוי הטבעי - שעמד בשנים אלה על 10% לעומת 1% ב-OECD וכך במונחים דולריים ההוצאה בממוצע לתלמיד בישראל נמוכה מזו של מדינות ה-OECD ועומדת על רק 67% מהוצאת ה-OECD לתלמיד בחינוך הקדם יסודי ו-91% בחינוך היסודי, העל יסודי והעל תיכוני.

סך ההוצאה על חינוך בישראל בשנת 2017 היה 60.2 מיליארד שקל שהם 7.5% מהתמ"ג, בעוד שב-OECD ההוצאה הממוצעת על חינוך הייתה 5.7% מהתמ"ג. הנתון הזה אולי מפתיעה אבל כשבוחנים אותו לעומק מתברר כי יותר מ-10% מהסכום הזה (6.7 מיליארד שקל) הוא מקורות פרטיים - משקי בית וגופים פרטיים, כך שההוצאה של המדינה על חינוך הייתה רק 53.5 מיליארד שקל - 6.6% מהתמ"ג. משנת 2012 ההוצאה הפרטית גדלה ב-40% בעוד שההוצאה הציבורית גדלה רק בכ-32%.

משקי הבית בישראל משלמים 7.9% מההוצאה השנתית לחינוך, דומה לממוצע ב-OECD - 8% ומקום טוב באמצע הדירוג - 14 מתוך 32 מדינות. שאר ההוצאה שאינה ממשלתית הגיעה מגופים פרטיים.

שיעור המורות בגנים וביסודי בישראל גבוה במעט משיעורו ב-OECD: בישראל 99.4% מהגננות הן נשים, ב-OECD 96.5%. ביסודי בישראל 85.7% מהסגל החינוכי הן מורות לעומת 82.3% ב-OECD. הפער הזה הולך וגדל, משום שבכיתות הגבוהות במדינות ה-OECD שיעור הגברים עולה כך שבתיכונים שיעור המורות יורד ל-59.7% ובחטיבות הביניים 67.5% ואילו בישראל בתיכונים 70.5% מאנשי ההורה הן מורות, ובחטיבות הביניים 78.7%.

בהתאם לכך גם שיעור הנשים ממנהלי בתי הספר גבוה יותר בישראל בהשוואה לממוצע ה-OECD. בישראל כ-71% ממנהלי בתי ספר בחינוך היסודי הן נשים, 61% בחט"ב ו-50% בתיכונים.

יותר משכילים ויותר שנות לימוד חובה

נתון משמח שעולה מהדוח הוא כי שיעור בעלי ההשכלה הגבוהה בישראל גבוה מהממוצע בארגון שומע על 50.2% לעומת 38.0%. במקביל, שיעור מעוטי ההשכלה (עד חטיבת ביניים) נמוך יחסית: 12.9% בישראל לעומת 22.1% בממוצע OECD.

בזכות חוק חינוך חובה מגיל 3 שקיים רק בישראל, מקסיקו והונגריה, בישראל 15 שנות לימוד חובה, בעוד שהממוצע ב-OECD הוא 11. ישראל ומקסיקו הן המדינות עם מספר שנות הלימוד החובה הגבוה ביותר ב-OECD.

שר החינוך יואב גלנט מסר כי "נגיף הקורונה אשר עלול להיות איתנו בשנה הקרובה, הביא איתו גם הזדמנות לשינוי משמעותי במערכת החינוך, ולראייה, רוב התלמידים ילמדו השנה בקבוצות קטנות של חצאי כיתות, כאשר ב-90% מבתי הספר לומדים למעלה משלושה ימים בשבוע. משרד החינוך ישקיע השנה סכום תקדימי של כ- 1.2 מיליארד שקל בתשתיות טכנולוגיות ובתקשוב בתי ספר ורכש אמצעי קצה. ברוח הזאת אמשיך למלא את שליחותי למען ילדי ישראל. שליחות המבוססת על ההבנה כי המשימה שהוטלה עלינו היא החשובה מכל: לסלול את הדרך לחינוך והשכלה לשם דור העתיד של ישראל".

מנכ"ל משרד החינוך, עמית אדרי: "ישראל מובילה בשיעור הלומדים שלה, ומבין המדינות הבודדות בעולם שחינוך חובה הוחל בה מגיל 3. היכולת של מערכת החינוך בישראל להחזיק את תלמידיה מוכיחה את מחויבותם ומסירותם של המנהלים והמורים כלפי התלמידים. לחינוך בגיל הרך חשיבות מכרעת בעיצוב דמותו של הילד, ולכן המשרד בראשות השר ימשיך לעשות כל מאמץ כדי לצרף אל מערכת החינוך גם את הגילאים הנמוכים יותר מלידה ועד 3. מקומם אצלנו במערכת. זו מערכת שיודעת לייצר סטנדרטים חינוכיים גבוהים תחת בקרה ופיקוח".