אב שחויב במזונות גבוהים: "בתי המשפט למשפחה אינם מיישמים את הלכת השוויון במזונות"

אב במשמורת משותפת שחויב בתשלום דמי מזונות גבוהים יחסית (3,000 שקל לחודש לא כולל מחציות), על אף שהכנסותיו והכנסות גרושתו דומות (סביב 9,000 שקל לכל אחד מהם), הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי וטוען כי בתי המשפט לענייני משפחה לא תמיד מיישמים את ההלכה החדשה שנקבעה ב-2017 בבית המשפט העליון בדבר שוויון בנטל המזונות.

מדובר באב ל-3 ילדים, כולם מעל גיל 6, שנמצאים במשמורת משותפת ולנים 2 לילות בשבוע אצל האב, 3 לילות אצל האם, ואילו סופי שבוע, חגים וחופשות נחלקים שווה בשווה בין שני ההורים. בשכלול זמני שהות במצב כזה יוצא לטענתו כי הילדים באחריות האב 45% מזמנם ואילו אצל האם 55%. בין יתר טענות האב בערעור הוא קובל על כך שבית המשפט למשפחה קבע שהילדים שוהים עמו 40% מהזמן בלבד, מה שלדעתו מגדיל עוד יותר ובאופן מלאכותי את המזונות שהוטלו עליו. אם בית המשפט המחוזי יקבל את הטענה, הדבר עשוי להשליך על תיקים נוספים רבים בהם מבוצע "עיגול" של זמני השהות עם האב כלפי מטה.

אילוסטרציה. מזונות גבוהים מדי? צילום: Shutterstock

ערעורו של הגבר, שמייצג את עצמו בהליך, הוגש לבית המשפט המחוזי מרכז והוא מכוון כלפי החלטה של השופטת עידית בן דב ג'וליאן מבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה. בהחלטתה זו קבעה השופטת שורת ממצאים עובדתיים מהם נגזרו דמי המזונות ובין היתר קבעה כי לאחר ברור ההליך, בחינת הראיות והתרשמות בימ"ש מעדויות הצדדים, הכנסות האב הן לפחות 9,500 שקל ויש לו הוצאות מדור 5,350 שקל ואילו הכנסות האם 8,600 שקל ומדור 2700 שקל. היא קבעה כי האם היא ההורה המוביל והדומיננטי והקטינים נמצאים עמה 60% מזמנם ו-40% אצל האב.

לפיכך פסקה שהאב ישלם לאם 3,000 שקל לחודש מזונות והם יחלקו בחלקים שווים בהוצאות חינוך ובריאות חריגות בחלקים שווים.

האב החליט לערער וטענתו המרכזית היא שהפסיקה אינה תואמת את ההלכה החדשה של בית המשפט העליון לעניין שוויון בנטל המזונות. לטענתו חיובו לשלם 3,000 שקל מזונות, במצב בו הכנסות שני ההורים דומות יוצרות עיוות קשה כשהוא נותר ללא כסף לצרכים הכרחיים והילדים יהיו רעבים ללחם בביתו ואילו אצל אמם יהיה להם "בית עשיר" וחוסר שוויון קיצוני.

לטענת הגבר, אם מוסיפים להכנסותיה של גרושתו את קצבת הילדים שהיא מקבלת והוא לא, הרי שפער ההכנסות ביניהם זניח ועומד על פחות מ-500 שקל לחודש שהוא משתכר יותר ממנה. בנוסף בעוד שהוא נושא בתשלום דמי שכירות גבוהים, גרושתו נושאת בחצי מהסכום כדמי משכנתא ולמעשה ההכנסה הפנויה של האם, בניכוי הוצאות מדור, גבוהה משמעותית משלו. לפי טענתו לאם נותרים 5,000 שקל לחודש אחרי מדור ואילו לו יש 3,100 שקל בלבד, וחרף זאת הוא חויב לשלם לה 3,000 שקל לחודש.

לפי טענת האב, אם משכללים את מלוא הוצאות הילדים ותשלומי המחציות הפער אף מתחדד ויוצא שהוא יסיים את החודש ביתרת חובה של 4,600 שקל ואילו גרושתו תוכל לחסוך בכל חודש 2000 שקל.

הגבר טוען שחוסר הצדק והשוויון באו לידי ביטוי כבר בעת שהשופטת פסקה את דמי המזונות הזמניים, שעמדו על 3,900 שקל ובהמשך הופחתו ל-3,000 שקל לחודש, ולדבריו העובדה הצורמת ביותר היא שמאותו מועד ועד למתן פסק הדין חלפו שנתיים וחצי ובהם השתפר פלאים מצבה הכלכלי של האם ומשכורתה עלתה, ובכל זאת החיוב לא פחת והיא גם לא חויבה להחזיר לו כספים עבור העבר. בתקופה זו הכנסה הפנויה של האם, לטענתו, עלתה ב-3,750 שקל לחודש והיה נכון להפחית את המזונות או אף לבטלם כליל.

השופטת בן דב ג'וליאן פסקה כי כספים ששולמו על יסוד ההחלטה הזמנית "ונאכלו", לא יוחזרו. לטענתו החלטה זו הינה שגויה מאחר שבמסגרת איזון משאבים בין בני הזוג אמורה האם לקבל מאות אלפי שקלים ואין כל מניעה לקזז מהם סכומים שהוא שילם ביתר. "מדיניות שיפוטית רצויה צריכה לעודד השבת כספים שניגבו ביתר, שהרי אם לא כן, הדבר יעודד אבות להימנע מתשלום מזונות ביודעם שכל סכום שיגבו מהם, גם אם יקבע לאחר מכן שלא היה מקום לחייבם בו, לא יושב לידם".

בכתב הערעור טוען עוד האב שידוע לו כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים עובדתיים אלא במקרים חריגים אך לדבריו זהו אחד המקרים החריגים הללו.

האב טוען שהשופטת מתחה ביקורת על התנהלותו, טענה שהיקף הכנסותיו אינו ברור ולמשל קבעה שמאחר שמשנת 2019 אביו של האב התגורר עמו בדירתו, הרי שלא ניתן לייחס לאב הוצאות שכר דירה מלאות אלא רק חצי.

לטענת האב בערעור, אביו מתגורר עמו זמנית מאחר שדירת מגוריו מצויה תחת פרויקט פינוי בינוי. "אבא שלי בן 85, אחרי אירוע מוחי וקצת מוגבל... כפי שהעדתי בחקירתי אינני מקבל כל תשלום מאבי, האם אתם הייתם מבקשים מההורה שלהם בן ה-85 שישתתף ב2600 שקל לחודש כפול 16 חודשים... האם אתם הייתם מבקשים 40,000 שקל מאבא שלכם שכל החיים טיפל בכם? לא נראה לי", הוא כותב.