שקיפות? לא ברשויות המקומיות

הסיבה לכך שההחלטה לא מיושמת היא שהרשויות המקומיות לא מעוניינות להעביר את המידע למשרד החינוך והחוק לא מחייב אותן. ואילו משרד הפנים, שיכול לאלץ אותן, אינו עושה זאת.

מצב זה הדבר מאפשר לרשויות החזקות להסתיר את הפערים הגדולים ואת ההשקעה המדויקת שלהן בכל בית ספר. מהתגובות שנמסרו לפרויקט עולה ששני המשרדים חדלו אפילו לנסות ליישם את החלטת הממשלה.

היעדר פיקוח צילום: אלכס קולומויסקי

ב־14 בפברואר 2017 נערך דיון בנושא זה בוועדת השקיפות שפעלה אז בכנסת. נציגת אגף הכלכלה והסטטיסטיקה במשרד החינוך אמרה לחברי הכנסת: "אנחנו לא יכולים להכריח את הרשויות לדווח. צריך החלטה של משרד הפנים".

מנהל תחום תקצוב רשויות במשרד הפנים טען לעומתה: "מי שצריך לספק פתרונות הוא משרד החינוך".

מנכ"ל המרכז להעצמת האזרח תומר לוטן אמר באותו דיון: "יש מחדל מתמשך בפרסום תקציבי החינוך בגלל חוסר תיאום בין משרדי הממשלה, ניהול גרוע של מידע והיעדר מעקב ופיקוח". במרכז להעצמת האזרח טוענים כי במצב הקיים לא ניתן לייצר דיון ציבורי אמיתי סביב חלוקת משאבים הוגנת יותר בין פריפריה למרכז. לטענתם, "יש רבים שיפסידו ממדיניות שלפיה תקציבי החינוך המועברים מן הרשויות אל המוסדות יהיו גלויים ושקופים בפני הציבור".

ממשרד החינוך נמסר: "כחלק ממדיניות השקיפות אנו מנגישים לציבור מערך גדול של נתונים, כולל נתוני התקצוב. הרגולטור האחראי לשיקוף הוצאות תקציב החינוך של הרשויות המקומיות הוא משרד הפנים. אם נקבל את הנתונים, נפרסם אותם".

ממשרד הפנים נמסר: "משרד החינוך אחראי על תקצוב הרשויות המקומיות. בכדי לסייע לו, קודם מתווה וולונטרי להעברת המידע".

ממרכז השלטון המקומי נמסר: "תקציב הרשות המקומית מוגש למועצת הרשות מדי שנה, תוך פירוט מלא של פרק החינוך. התקציב מפורסם לציבור".