תוכנית סיוע למחיקת הכנסת

השבוע אישרה הממשלה "תוכנית כלכלית בהיקף אדיר של 8.5 מיליארד שקל", כהגדרתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. בהשוואה לכלל חבילות הסיוע לקורונה, שהגיעו כבר לכ־120 מיליארד שקל (על הנייר לפחות), מדובר בסכום לא גדול. אבל בפועל, זהו צעד נוסף במסע של הממשלה הנוכחית לרמיסת ההליכים הבירוקרטיים והדמוקרטיים התקינים.

ישיבה של ועדת הכספים צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

אל התוכנית החדשה נכון יותר להתייחס כאל תקציב זעיר. היא כוללת חיבור בתי חולים לגז טבעי ב־40 מיליון שקל; מעבר הממשלה לשירותי ענן ב־250 מיליון שקל; השקעה בטכנולוגיות חקלאות ב־100 מיליון שקל; בינוי מעונות סטודנטים בגבעת רם ב־100 מיליון שקל; ואפילו יש לה חוק הסדרים קטן.

התקציב הקטן הזה הובא לידיעת השרים בשבת בלילה ואושר כמה שעות לאחר מכן בממשלה, באקט שמסמל את כל מה שבעייתי בממשלה הזו. כבר לפני כמה שבועות אושר בכנסת חוק שהגדיר את מסגרות הקופסה החוץ־תקציבית, שמאפשרת לממשלה ללכת בלי תקציב ולהרגיש עם. הפעם האחרונה שבה אושר תקציב בישראל היתה אי אז בתחילת 2018, וייתכן שבממשלה הספיקו - או העדיפו - לשכוח איך עובד המנגנון התקין לאישור תוכניות כלכליות, ואת מקומה של הכנסת בתוכו.

בימים כתיקונם, בוועדת הכספים מתנהל דיון של שעות על כל אחד מסעיפי התקציב. בימים מקולקלים אלה, גורמים שנפגשו עם שר האוצר ישראל כץ בשבועות האחרונים סיפרו כי הוא נמנע מאישור מהלכים בוועדת הכספים, כדי למנוע תקריות לא נעימות שהיו לו שם, בין היתר עם חברי מפלגתו. אם שר האוצר היה מאמין בקיומה של הממשלה, הוא היה מבין שאין לו ברירה אלא למצוא דרך לעבוד מול הוועדה. אם היה מאמין בדמוקרטיה הישראלית, לא היה מעלה על דעתו לפעול אחרת.

ואם מכץ לא מצפים להקפיד על כללי המשחק, נשאלת השאלה היכן שומרי הסף: היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה. אלו כנראה עסוקים מדי בהגנה מפני מתקפות הממשלה על שלטון החוק - שלא נותר להם זמן להגן על הציבור עצמו.