כרישי הנדל"ן טורפים לנו את הים

מה יעלה בגורלו של אחד החופים האהובים בישראל? בימים אלו עובר המאבק על חוף פולג לערכאות משפטיות, כאשר התושבים מגייסים כספים לעתירה מנהלית כדי לנסות ולעצור את הקמתם של מגדלי יוקרה וסלילת כביש בתוך תוואי החוף. אם העתירה לא תתקבל, מבטיחים התושבים לפנות לבג"ץ.

עבור מי שלא מעורה בסיפור נעדכן שהוועדה לשמירת הסביבה החופית עיכבה לאחרונה את תוכנית המלונות של "אלעד מגורים" בבעלותו של יצחק תשובה, והתנתה אותה בשלביות הכוללת עבודות פיתוח בחוף והקמת מסדרון אקולוגי, אך סוללת עורכי הדין שלו עובדת שעות נוספות, ומפעילה לחץ כבד על רשויות התכנון כדי שביצוע התוכנית תאושר כבר כעת. 

צילום: שאטרסטוק

מדובר בשיטה מוכרת - תוכניות בנייה שתוכננו לפני עשורים נשלפות מהמגירה, הרשויות המקומיות מחדשות את ההיתרים בחדרי חדרים, התושבים מגלים ביום בהיר מנוף שהורס להם את חוף הים שלהם ומקימים זעקה, והרשויות טוענות שחייבים לבנות מלונות למען התיירות, כשבפועל ברוב המקרים, הבנייה מיועדת בכלל למגדלי מגורים.

אז כמה נחמד שהקיץ הגיע, ושאפילו ועדת הקורונה קבעה שאפשר להמשיך ללכת לים. אך מה שפחות נחמד, היא העובדה שגם הקיץ הזה ממשיכים לגזול לנו את החופים. חופי הים שלנו הם חלק בלתי נפרד מהנוף הישראלי ומהתרבות הים תיכונית ואסור לנו לוותר עליהם. יש להם חלק גדול בזיכרונות הילדות הקסומים של כולנו, ויש לנו את האחריות להשאיר משהו מהטוב הזה גם לילדים ולנכדים שלנו. במקרה של חוף פולג, מדובר באחד החופים האהובים בישראל, שמשרת מאות אלפי אזרחים מאזור השרון, ומכל הארץ. רשויות התכנון חייבות להתייצב לצד התושבים, ולא לאפשר את מכירתו של חוף פולג.

במידה שהתוכנית תצא לפועל, היא תהווה תקדים מסוכן בכל הקשור לבנייה בחופי ישראל. זהו צו השעה, ומערכת התכנון חייבת להוכיח לכולנו שהיא פה כדי לשרת את האינטרס הציבורי, ולא את טובתם של מעטים שיוכלו להרשות לעצמם מגורים בפרויקט יוקרה שכזה. כי במציאות בה לכל אזרח בישראל יש רק 1.5 ס"מ של חוף, אין לרשויות המדינה את הפריווילגיה לתת אותם במתנה לכרישי הנדל"ן.

האמת צריכה להיאמר - חוף הים של ישראל עומד להיגמר. כשליש ממאה ותשעים הקילומטרים של רצועת החוף תפוס על ידי מתקני תעשיה, צבא ותשתיות וסגור בפני הציבור. השליש השני בנוי וחסום - החופים העירוניים מצויים בשנים האחרונות תחת לחצי פיתוח אדירים ובנייה מסיבית, חופי הרחצה הצטמצמו ובחלקם נעלמו, הנוף אל הים נחסם, מצוקי הכורכר שלאורך החוף נהרסו והגישה החופשית של הציבור אל החוף נחסמה. השליש האחרון של רצועת החוף הוא שטח פתוח המצוי בתחומי רשויות כפריות. כ-60% משטח זה מאוים על ידי תוכניות פיתוח שונות, בעיקר של כפרי נופש ומיזמי תיירות. וכך, לא קיים בישראל כמעט קילומטר אחד רצוף של חוף הפנוי מיוזמת פיתוח.

על מנת לבלום פגיעה בלתי הפיכה בחוף ובזכויותיו של הציבור יש לעדכן מייד את 'חוק החופים' שנחקק ב-2004, כפי שמתקיים במדינות רבות בעולם שסבלו מבעיות דומות. בספרד ובטורקיה נחקק חוק חופים כולל שהציל את החוף מחיסול. מדינות רבות העבירו חוק חופים כבר לפני 20 שנה, אך בישראל, החוק אינו חל על תוכניות בנייה שאושרו לפני 2004.

כיום מתוכננות כ-53 תוכניות בנייה על קו החוף, כאשר חלקן הגדול מתייחס לתוכניות בנייה מלפני עשורים, ולכן החוק אינו תקף לגביהן. על החוק החדש לקבוע בצורה מפורשת כי מדינת ישראל רואה בחוף הים נכס ציבורי בעל חשיבות לאומית עליונה, להגנה עליו ולשימורו. הוראות החוק ינחו בראש ובראשונה את השיקולים, הפעולות והליכי קבלת ההחלטות של הרשויות בכל הנוגע לסביבה החופית, וכן את פעילות כלל הציבור בחוף. עקרונות החוק והמסגרת המשפטית יבטיחו פיתוח בר-קיימא של חוף הים, כך שהציבור יוכל ליהנות ממנו ולהוריש לדורות הבאים חוף שערכו אינו נופל מערכו הנוכחי. כי אסור לתת לחוף הים להפוך לנדל"ן - חייבים לתקן את חוק החופים עכשיו, לפני שהחול והים יגמרו לעולם.

לידיה מורדבינקין היא מובילת קמפיין ים וחופים במגמה ירוקה