מדברים על משבר, לא מדברים על שלום

אנו בעיצומו של משבר לאומי. השילוב בין מגפה בריאותית לבין מגפה כלכלית צפוי לדרדר את הכלכלה והחברה למצוקה אמיתית. לא חרטא. התפרצות גלי המחאה ברחבי הארץ היא תגובה אותנטית למצוקה הכלכלית, לאי האמון במערכת הפוליטית ובבסיסה, לטענתי, ביטוי לחרדה מפני עתיד שחור.

שלל סוגיות עולה על הפרק – גל ראשון, גל שני, מחסור במיטות אשפוז, מכונות הנשמה, עצמאים במשבר, שחיתות שלטונית, מענקים לכול, תקציב חד או דו-שנתי, מיתון אך רק מתי מעט מדברים על הפתרון.

אני אלחש.... שלום. לפחות התנעתו של תהליך שלום אזורי. רגע, לפני שהטומהוקים נשלפים מהנדנים, נבהיר מה ההשלכות של שני הסכמי שלום קודמים על הכלכלה הישראלית. הראשון הוא הסכם השלום עם מצרים שנחתם בשנת 1979. בעקבות ההסכם "התגבשה ההבנה – הן בצד הישראלי והן בצד הערבי – כי פחתה מאוד הסבירות למלחמה ישראלית-ערבית כוללת (פרופסור יוסף זעירא, כלכלת ישראל, עמוד 110). התוצאה המידית היא האפשרות לצמצם במידה ניכרת את הוצאות הביטחון של ישראל – מרמה של 30% תוצר בשלהי שנות ה-1970 לרמה של כ-6% תוצר היום.

הסכם השלום עם מצרים צילום: איי פי

במילים אחרות, אם הוצאות הביטחון היום היו ברמה של טרום הסכם השלום היינו מקצים סכום דמיוני של כ-400 מיליארד שקל לביטחון. קיצוץ זה תמך בהצלחת תוכנית הייצוב של 1985 וביציאתו של המשק הישראלי אל עבר עידן חדש של כלכלת שוק. מי היה חולם היום על יחס חוב תוצר ברמה של 60% (ערב הקורונה) אם חרב הביטחון היתה ממשיכה להכביד כל כך. מי היה חולם על יציבות כלכלית בעולם של חוב לאומי גואה ומטבע המאבד מערכו בכל יום (להלן תקופת ההיפר אינפלציה).

התהליך השני הוא הסכמי אוסלו שנחתמו בשנים 1995-1993. כולם זוכרים את הפיגועים הנוראיים ואת אובדן החיים של ישראלים רבים, אך רק מעטים מבינים מה היתה התועלת הכלכלית. פרופ' אבי בן בסט, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר, מציג שלוש השלכות כלכליות מרכזיות:

1. סחר עם ארצות אסיה, שאפשר את הגדלת היבוא והיצוא מאותן מדינות שנכנעו לחרם הערבי. נסו לדמיין איזה מכוניות יפניות היו בישראל בשנים שקדמו להסכם אוסלו.

2. הורדת רמת הסיכון וכתוצאה מכך אפשרות ללוות כסף בריבית נוחה.

3. גידול ניכר בהשקעות זרות (מרמה של כ-200 מיליון דולר בשנת 1992 ל-1.4 מיליארד דולר בשנת 1995 ולרמה של 8 מיליארד דולר בשנת 2000).

כל אלו, בשילוב שינוי דמוגרפי עתיר ממדים אפשרו את שגשגו של ענף ההייטק. מי היה חולם היום על עודף יצוא, חוב חיצוני נטו שלילי ותעסוקה איכותית ללא האפשרות לקבל את הדיבידנדים הכלכליים מהסכם השלום?!

וכך גם היום. חתירה להסכם שלום אזורי בתיווך בינלאומי היא הפתרון למשבר הכלכלי. כמובן שזו משימה קשה, כך היה גם בשתי הפעמים הקודמות. נדרשת מנהיגות נחושה ואמיצה המבינה כי כלכלת ישראל הינה כלכלה קטנה הזקוקה לדיבידנדים הכלכליים הנובעים משלום, בניהם ניתן למנות: המשך צמצום הוצאות הביטחון לרמה של 4 אחוזי תוצר, התגברות ההשקעות הזרות בישראל, הפחתה נוספת בפרמיית הסיכון ושיתופי פעולה עסקיים בינלאומיים. אני לא נאיבי לטעון שהסכם כזה הוא קל להשגה, אך אני משוכנע כי התמורה תהיה שגשוג וצמיחה. במילים של מנחם בגין בעת קבלת פרס נובל לשלום: "והשלום"... אסור לנו לעולם לנטוש אותו חזון, אותו חלום אנושי, אותה אמונה בלתי מעורערת. השלום הוא יפי החיים, הוא זריחת השמש, הוא חיוכו של ילד, אהבתה של אם, חדוותו של אב, היחד של משפחה. הוא קידומו של האדם, נצחונו של העניין הצודק, התגברותה של האמת. השלום הוא כל אלה והרבה יותר מזה".

טוב נעשה אם הדרישה המרכזית של כולם תהיה התנעתו של תהליך שלום אזורי. היום.

הכותב, ד"ר אריק שרמן, חוקר כלכלת אושר במחלקה לכלכלה וחשבונאות במרכז האקדמי רופין