דו"ח מבקר המדינה: למה לראות לחומרה כשאפשר לציין לחיוב?

גם אחרי דו"ח הנושאים החסויים מבקר המדינה מתניהו אנגלמן ממשיך להסתמן כמבקר החלומות של הממשלה. המבקר ללא ספק עומד בהתחייבותו לציין דברים חיוביים בדו"חות, וממעט להפיץ בציבור אנרגיות שליליות. המילה "בחיוב" מופיעה ב־13 פרקי הדו"ח 24 פעם, כלומר קרוב לפעמיים בפרק בממוצע.

מחצית מהפעמים המבקר "מציין בחיוב" בפרק על היערכות ומיגון הטילים, וקשה שלא לתהות האם היערכות העורף אכן כה מדהימה. הטיות המילה חיובי מופיעות ארבעה פעמים נוספות והמבקר אך "מציין לטובה" פעמיים, ומציג רטוריקה חיובית עשירה ומגוונת.

אנגלמן. אפיזודה או תחילת ההידרדרות? צילום: באדיבות מבקר המדינה

אנגלמן עומד גם בהתחייבותו להתבטאות מתונה, ו"רואה בחומרה" רק פעמיים בדו"ח. בנוסף, הליקוי היחיד שהמבקר תאר כ"חמור" הוא מחדל אחזקת הכבישים ביהודה ושומרון שפוגע בבטיחות. למעשה, המילים "מחדל" או "חמור" מופיעות בדו"ח כמעט אך ורק כציטוטים של גורמים אחרים. מעבר לכך, המבקר מקפיד שלא להצמיד למילים "ליקויים" שמות תואר כמו "חמור" או "קשה" ומסתפק מדי פעם בציון "ליקויים מהותיים" או "ניכרים". המילים "כשל" ו"כשלים" חזרו כל אחת פעם אחת בלבד.

התעלומה הבלתי פתורה היא האם אנגלמן מעוניין שדו"חותיו יזכו להשפעה. שכן למבקר המדינה יש מעט מאוד שיניים נוסף לפרסום דו"חותיו בתקשורת. וככל שהוא עצמו ממעיט בעוצמת הביקורת כך גם התקשורת תמעט בכתיבה על הדו"חות. התוצאה היא שהסיכוי לתיקון הליקויים — מהותיים, ניכרים או נטולי שם תואר כלל — שואף לאפס. אם אנגלמן לא יסיק בהקדם מסקנות דו"חותיו יהפכו לזניחים, ויביאו לכך שכהונתו תיזכר במקרה הטוב כאפיזודה חולפת ובמקרה הרע כתחילת הידרדרות חשיבותו של המוסד לביקורת המדינה.

דו"ח הפרקים החסויים הוא הדו"ח האחרון שיצא לדרך בתקופת המבקר הקודם יוסף שפירא, וברוב הפרקים עבודת הביקורת גם הסתיימה תחת הכונתו. פרסום הדו"ח התעכב עד כה משום שהטלת חיסיון על דו"חות הביקורת היא סמכות של ועדת המשנה החשאית של הוועדה לביקורת המדינה, שבראשה חייב לעמוד איש אופוזיציה. מאחר ולאורך שלוש מערכות הבחירות של 2020–2019 לא הוקמה ממשלה, לא ניתן היה להקים את הוועדה ולדון בדו"חות. התוצאה היא שכמה מפרקי הדו"ח הפכו למיושנים, ובהם הביקורת בנושא הליקויים בהכנת תוכנית האב של המוסד שהסתיימה אי אז במאי 2018.

ספק גדול אם אנגלמן עצמו היה יוזם פרק על הקמת משרד ומעון לראש הממשלה, אך גם הפרק שפורסם בסופו של דבר מוכיח כי לנתניהו אין סיבה לחשוש גם כשהביקורת מתקרבת לביתו. הפרק נטול התייחסות ביקורתית לראש הממשלה, רעייתו או לרצונם בשכפול ישראלי של הבית הלבן. בכלל, המבקר הנוכחי ידוע כמי שאינו דוגל באחריות אישית. לכן, לא נדע מי אחראי לנזקים בשווי 60 מיליון שקל שהסב תכנון פרויקט משרד ומעון ראש הממשלה — אפילו שאנגלמן עצמו מדבר על "סכנה לאינטרסים לאומיים מרכזיים" ו"ירידתם לטמיון של משאבים".