הדימום של אירופה ואמריקה יקשה על התאוששות המשק

"המשבר הזה אינו דומה לאף משבר אחר. הכלכלה העולמית תחווה השנה את המיתון החמור ביותר שלה מאז המיתון הגדול של 1929, והוא עולה על המשבר הפיננסי הגלובלי של 2008. הסגרים העולמיים צפויים לכווץ את הצמיחה העולמית באופן דרמטי" – בנבואת הזעם הזו פתחה גיטה גופינט, הכלכלנית הראשית של קרן המטבע הבינלאומית, את הדו"ח החצי־שנתי של הקרן שפורסם באפריל השנה. בסוף השבוע החולף נבואתה קיבלה אחיזה כואבת במציאות, בלי הנחות.

בסוף השבוע פרסם הממשל האמריקאי כי התמ"ג של ארצות הברית צנח בכשליש (32.9%) ברבעון השני של 2020 לעומת הרבעון ראשון, הירידה החדה ביותר מאז החלה המדידה הרשמית אחרי מלחמת העולם השנייה ב־1947. במקביל התרבו דורשי העבודה בארצות הברית זה השבוע השני ברצף, ומספרם גדל ב־1.43 מיליון איש. לשם השוואה, במשבר הכלכלי הגדול של 2008 עמדה הירידה החדה ביותר בתמ"ג האמריקני על 8.4%.

כמעט במקביל לנתונים שהגיעו מוושינגטון, דיווחה הלשכה האירופית לסטטיסטיקה שכלכלת גוש היורו התכווצה בכ־12% ברבעון השני. גם כאן מדובר בקריאה הנמוכה ביותר מאז החלה המדידה בשנת 1995. הנתונים נובעים בין היתר מהצניחה, גם היא דו־ספרתית, בצמיחתן של הכלכלות הגדולות בגוש: כלכלת גרמניה התכווצה ב־10.1%, המשק האיטלקי נפל ב־12.4%, הצרפתי ב־13.8%, והספרדי קרס ב־18.5%.

הנתונים הללו עוררו הדים רבים וזכו לככב בכותרות הראשיות גם בישראל ולא בכדי. המשק הישראלי צפוי לסבול השנה מהמיתון החמור בתולדותיו, והחדשות הרעות הן שהוא יתקשה מאוד להתאושש, בטח באופן מלא, כל עוד כלכלת העולם, בדגש על כלכלות אירופה וארצות הברית, שהן שותפות הסחר עיקריות של ישראל, ממשיכות לדמם.

ערב משבר הקורונה עמד היקף היצוא מישראל על כ־28% מהתוצר, מה שהופך אותו לא רק לאחד ממנועי הצמיחה עיקריים של המשק, אלא בעיקר לאחד המנופים החיונים להתאוששות כלכלית עתידית. במילים אחרות, המשק הישראלי יתקשה להתאושש לפני שמשקי הבית בארצות הברית ובאירופה יחזרו לצרוך בהיקפים דומים לאלה שלפני המשבר, ולא פחות חשוב מכך – ישראל תלויה גם בכך שהמגזר העסקי בשני הגושים הכלכליים הגדולים בעולם יחזור להשקיע בה.

היצוא לאיחוד האירופי ולארצות הברית, שתי שותפות הסחר העיקריות של ישראל כבר יותר משלושה עשורים, מהווה יותר מ־56% מיצוא הסחורות של ישראל (ללא יהלומים), כלומר יותר ממחצית מכל שקל שמיוצא מישראל מגיע לארצות הברית או לאירופה. בתוך אירופה יותר מ־10% מהיצוא הישראלי (סחורות ללא יהלומים) מגיע לארבע הכלכלות הגדולות של גוש היורו: גרמניה, צרפת, איטליה וספרד, ואלה הן הכלכלות שנפגעו באופן המשמעותי ביותר ממשבר הקורונה.

לצד הסחורות, שמאבדות אט־אט מחשיבותן וממשקלן ביצוא הישראלי, ניצבים השירותים שהיקף היצוא שלהם הגיע בשנה שחלפה ליותר מ־50 מיליארד דולר. בחמש השנים האחרונות (2019-2015) זינק יצוא השירותים הישראלי ביותר מ־50%, עד כדי כך שדו"ח מיוחד של IMF (קרן המטבע העולמית), שניתח את חשיבות השירותים בכלכלה ובצמיחתה, הגדיר את ישראל כ־HUB עולמי של יצוא שירותי תוכנה ומחשוב.

אוניית מכולות. היצוא מתכווץ צילום: גידי שפרוט

משקל השירותים ביצוא הישראלי עמד ב־2019 על 51.6%, לעומת 48.4% בגזרת הסחורות. יתרה מזאת, בעוד שבגזרת הסחורות ישראל נמצאת בגירעון (מייבאת יותר מאשר היא מייצאת), בגזרת השירותים היא מצויה בעודף גדול מאוד שמקפיץ את מאזן הסחר (יצוא הסחורות והשירותים יחד גדול מסך היבוא) וגם את מאזן התשלומים של ישראל (הכניסה של מטבע חוץ אל ישראל גדולה בהרבה מהיציאה של מט"ח ממנה).

לפי נתוני הלמ"ס, העודף בחשבון השירותים לבדו זינק בכ־81% בארבע השנים האחרונות, מרמה של 13.3 מיליארד דולר ב־2015 לסכום שלה 24.1 מיליארד דולר ב־2019. זו אחת הסיבות העיקריות לכניסה מסיבית של מטבע חוץ, לרבות יורו ודולר, למשק, שהופכת את השקל לאחד המטבעות החזקים בעולם.

עד התפרצות נגיף הקורונה, יצוא השירותים של ישראל התחלק לשלושה סעיפים משמעותיים: הגדול והמשמעותי מכולם היה יצוא השירותים העסקיים (לרבות הייטק) שהיווה ב־2018 כ־75%; יצוא שירותי תיירות שעמד על 7.56 מיליארד דולר והיווה כ־14% מסך יצוא השירותים; ויצוא שירותי תחבורה שעמד על כ־9%.

מתוך כלל יצוא השירותים העסקיים (הייטק) כ־62% יוצאו למשק האמריקני ולאירופי, 39% ו־23.3% בהתאמה. נכון ל־2018, מדובר על סכום עתק של 23.7 מיליארד דולר, או כ־85 מיליארד שקל של יצוא שירותים של חברות ישראליות לאירופה ולארצות הברית. כשמצרפים את יצוא סחורות ההייטק לשני המוקדים החשובים האלו, 9 מיליארד דולר ב־2019, מגיעים למספר הקסם: 32.7 מיליארד דולר — יצוא הייטק לאותם גושים שהם כ־117 מיליארד שקל. ניתוח הנתונים מאפשר להבין את החשיבות האסטרטגית של השווקים בארצות הברית ובאירופה לקטר של המגזר העסקי בישראל, ההייטק.

החשיבות האסטרטגית של הפעילות העסקית בעולמות ההייטק נוגעת גם לאיכות התעסוקה שהיא מספקת לישראלים. מכיוון שהפריון בהייטק הוא הגבוה במשק, גם השכר הוא הגבוה ביותר במגזר הפרטי. לפי הלמ"ס, 297 אלף עובדי ההייטק בישראל משתכרים 25,111 שקל לחודש בממוצע, פי 2.5 מהשכר הממוצע במשק. השכר הממוצע בענף שירותי ההייטק גבוה יותר ועומד על כ־26.5 אלף שקל בחודש, לעומת 21.8 אלף שקל בחודש בקרב עובדי תעשיית ההייטק (סחורות).

בשלב ההתאוששות יצירת מקומות עבודה בסקטורים הללו תהיה קריטית כדי שהתהליך יהיה לא רק "כמותי" אלא גם איכותי, כלומר כזה שיכלול יצירת משרות בעלות שכר גבוה.

אוכלוסייה בסיכון

הסעיף השני בחשיבותו ביצוא שירותים, התיירות, התאפס כליל בחודשים האחרונים על רקע סגירת גבולות ישראל באופן כמעט הרמטי, וכעת גם עקב התחלואה הגבוהה בארץ. ב־2019 נכנסו לישראל 4.9 מיליון מבקרים, כ־80% מהם מאירופה או מאמריקה. מכך ניתן ללמוד שאופי ההתאוששות של ארצות הברית ואירופה יקרין על ישראל גם בהקשר הזה, שחשיבותו אינה רק בתרומה הישירה של הענף למשק הישראלי, שעמדה על 26 מיליארד שקל (2% מהתמ"ג הישראלי ב־2019), אלא בעיקר ביצירת 80 אלף מקומות עבודה במעגל הראשון ועוד 45 אלף במעגלים עקיפים. החשיבות בענף זה היא גם חברתית: עובדי התיירות משתייכים לאוכלוסייה שנפגעה באופן הקשה ביותר ממשבר הקורונה. מדובר בעובדים בלתי מיומנים, נטולי השכלה פורמלית, ששכרם נמוך ובקרבם נשים, צעירים ובני מיעוטים, אוכלוסיות בעלות פוטנציאל סיכון גבוה להפוך עניות בהיעדר כריות ביטחון. ההתאוששות בניו יורק ובברלין תשפיע במידה רבה על שיעור החזרה לעבודה של אותם עובדים, ובעקיפין על מידת העוני ואי השוויון בישראל.