סיום שביתת האחיות: התקנים נוספו, אבל עד מתי?

שביתת האחיות הסתיימה אתמול (ג') אחרי שיו"ר הסתדרות האחיות והאחים אילנה כהן התפשרה. לא על תוספת התקנים - שעומדת על 2,000 תקנים חדשים. כהן התפשרה בכך שהסתפקה בהבטחה מצד שר האוצר ישראל כץ כי צוות משותף לאוצר ולבריאות יבחן את קביעות התקנים בתוך 30 יום, לקראת דיוני התקציב. כץ עצמו התחייב שיתעדף את הנושא בדיוני תקציב. ובכל זאת, אם ישראל הולכת לקראת בחירות נוספות, סביר כי כץ או שר הבריאות יולי אדלשטיין יחדלו מלכהן בתפקידיהם הנוכחיים, ובכל מקרה אין זה בטוח כי התקנים שהובטחו לאחיות ולאחים יישארו לצמיתות.

אילנה כהן צילום: אבי מועלם

השביתה לא החלה בשל סירוב האוצר להקצות תקנים נוספים, אלא בגלל מחלוקת בנקודה מאוד ספציפית: התוקף שיינתן לתקנים הללו. האחיות דרשו שהכסף לתקנים יהיה בבסיס תקציב המדינה, כלומר תוספת קבועה שלא תתקזז בשנים הבאות. מנגד, באוצר הסבירו כי כעת, בהיעדר תקציב מדינה ובמצב הפיננסי הרעוע ביותר בתולדות הממשלה, אין אפשרות כזו. לפי האוצר, על כל שינוי קבע יש לדון רק במסגרת דיוני תקציב. ככלל, באוצר מחזיקים בעמדה שלפיה לא ינהלו משא ומתן על סוגיות מבניות או קבועות של מערכת הבריאות בזמן משבר הקורונה. אגב, לשביתת העבודות הסוציאליות אופי דומה: לא מחלוקת על תוספת השכר, אלא על התוקף שלה, שניתן לשנה בלבד כעת. בהיעדר תקציב ומדיניות ברורה - הכל זמני.

זמני זה לא תמיד קבוע

המשמעות של תקן זמני אינה רק אם אחות או רופא שיחלו לעבוד בשבועות הקרובים במערכת הבריאות יפוטרו ביוני 2021. הנחת היסוד כעת – המקובלת על משרדי האוצר והבריאות - היא כי אף אחד לא יפוטר. השאלה היא מה יקרה עם תוספת התקנים המתוכננת לשנים של אחרי הקורונה. אם התקינה תהיה זמנית, בשנים של אחרי הקורונה מספר התקנים יירד משמעותית, והתקנים שניתנו אתמול מהווים בעצם הקדמת תזרים משנים עתידיות. אם אדלשטיין וכץ אכן יקיימו את הבטחתם, והתוספת חסרת התקדים של כוח אדם תישאר קבועה, החל ב־2022, גיוסי כוח אדם למערכת ימשיכו לפי המתוכנן וללא עצירה - כאילו לא היתה מגפה.  

מטבע הדברים, במקרה שבמסגרת דיוני התקציב תחליט הממשלה על תוספת קבע של אותם תקנים, המשמעות מבחינת כץ היא שבאפשרותו לבצע את אחד המהלכים הבאים: לקצץ בתקציב של משרד אחר ולהסיט את הכספים אל מערכת הבריאות או להעלות את תקרת הגירעון, חלופה שנראית בעייתית ביותר על רקע המשבר הפיסקאלי העמוק שאליו נקלעה ישראל בגלל הקורונה. לכן, התשובה לגבי הזמניות של אותם תקנים לוטה בערפל. רק כאשר יתברר אם יאושר תקציב דו־שנתי או שישראל שוב הולכת לבחירות - הסוגיה תוכרע.

תוכנית החלוקה

ובחזרה לאחיות: לפני שלושה שבועות נבחנו כ־1,500 סטודנטיות וסטודנטים לסיעוד, והם צפויים להיכנס למערכת ממש בקרוב. למספר הזה יש להוסיף עוד 2,600 סטודנטים חדשים שיסיימו את הלימודים עוד השנה, כך שעד סוף 2020 יתווספו למלאי האחים והאחיות עוד 4,100 איש, שעה שתוספת התקנים היא פחות מחצי: רק 2,000. אלא שלמשוואה הזאת צריך להוסיף את העובדה שרק ב־2020 צפויות לפרוש 1,600 אחיות. שיעור הנשירה הטבעית במקצוע, הנחשב לקשה ביותר במערכת, הוא 15% בשלוש השנים הראשונות.

מספר האחיות לכל 1,000 איש בישראל עומד על 5.1 בלבד לעומת 8.8 בממוצע ב־OECD, נכון ל־2017. חמור מכך, מדינת ישראל היא בין הבודדות במערב שבהן מספר האחיות ביחס לאוכלוסייה ירד במהלך העשור האחרון. זה לא הסוף: יחס האחיות־רופאים בישראל עומד על 1.6 אחיות לכל רופא לעומת ממוצע של 2.7 בקרב המדינות החברות ב־OECD - פער של יותר מ־60%.

האם תוספת האחיות שעליה הוחלט תביא לסופה של תופעת המחסור באחיות? לאו דווקא, וכאן התשובה לא קשורה לזמניות או קביעות התקנים, אלא יותר לשיטת התקינה, שנקבעה ב־1983 וחוגגת עתה 37 שנים. מנהלי בתי חולים יכולים לנתב את האחיות למחלקות בהתאם לשיקול דעתם –מקורונה ליולדות או מפנימית לדימות. כך, מחר עשויים להישמע דיווחים על מחסור באחיות במחלקות קורונה או בפנימיות - שם ישנם עומסים כבדים. הדבר יכול לקרות גם ברמה הגיאוגרפית. תוספת האחיות היא ארצית, כך שהיא לא בהכרח מטפלת במחסור באחיות בפריפריה. לכן, יש חשיבות רבה להקצאה של משרד הבריאות.