כץ ואדלשטיין שוב הוכיחו שיש מנהיגה בישראל: אילנה כהן

בעיצומה של שביתת האחיות אתמול (ב'), לקראת מהדורות החדשות ב-20:00, הוציאו שרי האוצר והבריאות, ישראל כץ ויולי אדלשטיין ,הודעה משותפת ובראשה ההצהרה הבומבסטית הבאה: "בשורה אדירה למערכת הבריאות".

השניים החליטו על תוספת של שורה ארוכה של תקנים למערכת הבריאות: 2,000 אחים ואחיות, מתוכם 1,600 לבתי החולים ו-400 לקופות החולים. בנוסף הוחלט על תוספת של 400 רופאים, אשר אינם עובדים כיום, בשתי פעימות (הראשונה באופן מיידי של 250 רופאים); ועוד 700 עובדי מינהל ומשק ומקצועות הבריאות, אשר יוקצו למחלקות הקורונה. לדבריהם, "מדובר בתגבור כח אדם ששקול לתוספת של שמונה שנים. וזאת על מנת לאפשר היערכות מיטבית של מערכת הבריאות עם אתגרי הקורונה והחורף הקרוב".

אדלשטיין וכץ. הצהרה בומבסטית צילום: יואב דודקביץ עמית שעל

תזכורת קצרה: האחיות יצאו לשביתה לא כדי לדרוש תוספת שכר אלא תוספת של כוח אדם. מספר האחיות ל-1,000 איש בישראל עומד על 5.1 בלבד לעומת 8.8 בממוצע ב-OECD נכון ל-2017. אך חמור מכך, מדינת ישראל היא בין המדינות הבודדות במערב בהן מספר האחיות ביחס לאוכלוסייה ירד במהלך העשור האחרון. יתרה מזו, יחס האחיות-רופאים בישראל עומד על 1.6 לעומת ממוצע של 2.7 ל-1,000 איש - מהנמוכים במערב. הנתונים חמורים עוד יותר כי ישראל הפכה למדינה אדומה מבחינת תחלואת הקורונה, ואנשי צוות הרפואי הוכנסו לבידוד.

השביתה לא נוצרה בגלל סירוב האוצר להקצות כסף לאחיות. סלע המחלוקת התרכז בנקודה מאוד ספציפית, מוגדרת וברורה: "תוקף" התקינה. בזמן שהאחיות דרשו שהכסף לתקנים יהיה ב"בסיס" תקציב המדינה (תוספת פרמננטית בכל שנה בשנה) באוצר הסבירו כי כעת, בהיעדר תקציב מדינה ובמצב הפיננסי הכי רעוע אי פעם - אין אפשרות כזו. החלופה היחידה היא להקצות את התקנים אך ורק באופן זמני - שנה בלבד - ובמסגרת "קופסת הקורונה". כלומר הסכום שהוקצה לעניין שכבר עלה על 10 מיליארד שקל ומיועד למאבק בנגיף. ככלל, האוצר דוגל בעמדה שבזמן הקורונה, אנשיו לא ינהלו מו"מ על סוגיות מבניות או פרמננטיות של מערכת הבריאות, שכן אלו דיונים שמתאימים לדיוני תקציב המדינה. וכידוע, אין כאלו. אגב, סכסוך העבודה שמתקיים מול העבודות הסוציאליות הוא בעל אופי דומה: מחלוקת על תוספת השכר לעובדות, אלא ל"תוקף" הארכה - שנה בלבד. בהיעדר תקציב ומדיניות ברורה, הכל זמני.

הממשלה הגיעה להסכמות עם עצמה

כל מי שקרא את הודעה, לרבות פרופ' ציון חגי, יו''ר הסתדרות הרופאים בישראל, שמיהר, ובצדק, לברך על המוגמר, סבר כי מדובר במסגרת הסכם עם האחיות. אלא שכמה דקות אחרי זה התברר כי יו''ר ארגון האחים והאחיות, אילנה כהן, בכלל לא הכירה את המהלך. היא קיבלה את ההודעה בעניין מהעיתונאים ששלחו לה אותה. עת ביקשנו לברר מולה אם ניתן להכריז על סוף הסכסוך והשביתה. התברר כי היא בכלל לא יודעת על מה מדובר. רק אחרי ההכרזה, הזמינו את כהן וחבריה לדיון והציגו לה את "ההסכמות" אליהן הגיעה הממשלה בינה לבין עצמה (בין משרדי האוצר והבריאות).

אילנה כהן. לא הפכה שולחן צילום: נועם מושקוביץ'

את סוף הסיפור כולנו מכירים: השביתה הסתיימה וזה יאמר לזכותה של כהן וחבריה שהבינו את מורכבות המצב. כהן צריכה להתמודד עם לוליינות בלתי אפשרית: לדאוג לאחיות שקורסות תחת העומס, לאחיות בבידוד, ל-1,500 סטודנטים וסטודנטיות לסיעוד שממתינים לקריאה ויושבים בבית, וכמובן לדאוג לחולים - לא רק לחולי קורונה שהם המיעוט, אלא לכל חולי ישראל. ועל הדרך, גם להתפרנס בכבוד. המזל של כץ ואדלשטיין היה שמי שישב בשולחן אחרי התרגיל המסריח היתה כהן - אחת ממנהיגי העובדים המוערכים, הישרים והאחראים ביותר שיש בישראל. אם  היה זה יו"ר ועד אחר- יתכן שהיה הופך את השולחן על שניהם.

כהן ויתרה כי הבינה את הסיטואציה את החירום ואת הנסיבות. היא יצאה עם משהו ביד: צוות משותף שיבחן את סוגיית תוספת תקינה קבועה בתוך 30 יום, לקראת דיוני התקציב; הבטחה של כץ לתעדף את הנושא בדיוני תקציב; תוספת שכר דירה לאחיות בפריפריה ובעיקר לדרום והסדרת תשלום לאחיות בתקופת הבידוד (יש אחיות במצב זה שלא מקבלות את השכר הרגיל). ובכל זאת, אם יתקיימו בחירות, וכץ או אדלשטיין יחדלו מלהיות שרים, ההבטחות שקיבלה יהיו שוות מעט. ככלל, כהן עשתה משהו נדיר: הביעה אמון בממשלת ישראל הנוכחית שכשלה בניהול משבר הקורונה, דבר שכמעט אף אזרח בישראל כבר לא עושה.

אבסורד של ניהול כושל

הסיפור של האחיות גם מדגיש וחושף את אבסורד הניהול הכושל. הסוגייה הראשונה היא איך נוצר מצב שאנו ביולי, בעיצומה של מגיפה עולמית חסר תקדים, ואין לממשלת ישראל תקציב מאושר. ועוד מתווכחים אם הוא יהיה חד-שנתי או דו-שנתי, והכל בגלל שיקולים פוליטיים צרים. מי שהיה ראש אגף התקציבים באוצר, אודי ניסן, העריך בראיון שהתפרסם היום בכלכליסט כי לא יהיה תקציב לפני אוקטובר כך שאין שום משמעות לתקציב חד-שנתי אם יתקבל. לדבריו, "אם יהיה עוד פעם אירוע, אז יעשו תקציב משלים אבל תקציב של שנה - שלא מאושר לקראת סוף יולי - אין לו משמעות". ניסן משמש גם כחבר בצוות היעוץ למל"ל בנושא הקורונה (צוות וקסמן).

המקרה הזה גם מדגיש את חוסר סדר העדיפויות והיעדר הגיון קוהרנטי בהקצאת המשאבים של ממשלת ישראל בחצי השנה האחרונה. הרי אין מחסור בכסף - יש מחסור במנהיגות ובקבלת החלטות. אזרחים אחראים מתמודדים עם הוצאה בלתי צפויה, מעבירים כסף מסעיף אחד לסעיף אחר. מדוע ממשלת ישראל לא יכולה לקבוע קיצוץ שכר כ-26 אלף עובדים שמשתכרים בממוצע ב-65.2 אלף שקל בחודש ולעוד 13.9 אלף בעלי תפקידים (מנכ"לים, סמנכ"לים ויו"רים) שמרוויחים בממוצע 37.2 אלף שקל לחודש ולא נפגעו בקורונה. הדבר היה יכול להביא למדינה 3.6 מיליארד שקל בשנה? הפסקת הפרשות של קרנות השתלמות לעובדי המגזר הציבורי היתה יכולה להניב 10 מיליארד שקל. נתניהו וחבריו עוד רצו לתת מענק של עשרת מיליוני שקלים עד יום ראשון האחרון.

ושאלה אחרונה: מדוע היתה צריכה לפרוץ שביתה כדי להגדיל את תקני האחיות? מה היה קורה אם האחיות לא היו שובתות? מתי היו מבחינים במחסור בכוח אדם? טוב שיש לנו את אילנה כהן.