מלך השטח: לנדרובר דיפנדר החדש מול ג'יפ רנגלר רוביקון

בראשית, כלומר ב-1942, נולד הג'יפ, כשאמריקה חיפשה רכב צבאי פשוט וזול עם הנעה כפולה, שיוכל לנצח את הנאצים ואת היפנים. אחרי שהמשימה הושלמה החליטו אנשי רובר הבריטית שהקונספט הזה יתאים היטב לחוואי הממלכה המאוחדת, וב-1948 נולד תאומו הבריטי, הלנדרובר.

מאז השיק ענף הרכב עוד שושלות שטח מפוארות, מלנדקרוזר של טויוטה ופאג'רו של מיצובישי, דרך סמוראי/ג'ימני של סוזוקי, ועד ה-UAZ הרוסי. אבל ג'יפ ולנדרובר נשארו המייסדות, מי שהולידו במהלך השנים שפע של דגמים נוספים שיישאו את הסמל המחייב, אבל המוניטין שלהן המשיך להישען על הדגמים המייסדים.

לנדרובר דיפנדר וג'יפ רנגלר רוביקון צילום: עמית שעל

ג'יפ הפך ל-CJ, בסדרת הדגמים האזרחית, ומאז 1987 לרנגלר, שהדור הרביעי שלו הושק רק לפני שנתיים. הלנדרובר הקלאסי כמעט ולא השתנה, וב-1991 קיבל סוף סוף שם נפרד, דיפנדר, כדי לבדל אותו מהדיסקברי ומהריינג' רובר. פס הייצור פעל עד שנת 2016, כשתקינת זיהום האוויר, הבטיחות ועלויות ייצור של דגם שתוכנן עוד כשהבריטים עוד שלטו בארץ ישראל עצרו סופית את הייצור, למגינת ליבם של מטיילים ואנשי יחידות מיוחדות.

הבריטים לקחו את הזמן, עד שבשנה שעברה השיקו סוף סוף את הדיפנדר 2.0. השם נשאר, אבל בניגוד למיני או לחיפושית, הם התרחקו מעיצוב רטרו, אם כי שילבו בו כמה קווים של הדגם הקלאסי, כמו החזית הזקופה והפנסים העגולים, וגם פגוש קדמי שנועד להיראות כמו מגן גחון קשוח ממתכת - אבל מי שלא יהיה מספיק זהיר בשטח יגלה שהוא עשוי מפלסטיק שביר.

תא הנוסעים של הדיפנדר מסמל את השינוי הגדול: מרכב שטח כמעט חקלאי, לאחד מפואר וטכנולוגי, עם מסכים נוסח סמארטפון לשליטה במולטימדיה, בטלפון הנייד, ובמערך מצלמות חכם, שמסייע לנהג להבין בכל רגע איפה הוא נמצא ביחס לסלע הקרוב. ברגי אלן חשופים הם מחווה לדגם הקלאסי, ויש גם ידיות אחיזה מאסיביות. יש גם הגה מתכוונן חשמלית, מראה מרכזית מבוססת מצלמה שמתגברת על הגלגל הרזרבי שתלוי על הדלת האחורית ומסתיר חלק משדה הראייה, כניסה והנעה ללא מפתח ואפילו שפע של שקעי טעינה חשמליים.

איכות החומרים טובה בדרך כלל ובדגם הדיפנדר 110 שבחנו יש שבעה מקומות ישיבה בתוספת של 15 אלף שקל, כאשר השניים האחרונים די צפופים, כמו תא המטען הזערורי שמאחוריהם, אך השאר מרווחים ונוחים.

מהצד השני של האוקיאנוס

הרנגלר, לעומת זאת, הרבה יותר קרוב במראה שלו לג'יפ הקלאסי. כך גם תא הנוסעים שלו, המיושן קצת, עם מסך מולטימדיה קטן, הרבה יותר כפתורים ולמקרה ששכחתם לא חסרים כיתובי JEEP וציורים של רנגלר, אפילו על ידית ההילוכים.

יש ידיות אחיזה נוחות כדי לטפס פנימה, ולייצב את הגוף בטלטולי השטח, אבל רק חמישה מושבים. תא המטען שימושי יותר. ויש בונוס: אפשר לפרק את הגג ואפילו את השמשה הקדמית, ולקבל ג'יפ פתוח, אם כי מדובר בפעולה ארוכה ומסורבלת, שבסיומה תצרכו להשאיר בבית את החלקים המפורקים שאין להם מקום ברכב, ולקוות שהחזאי לא טעה כשהבטיח יום נטול משקעים – אחרת תירטבו.

תנוחת הנהיגה לא מיטבית, וזה אחרי שטיפסתם לתא הנוסעים הגבוה. לפחות המרווח טוב גם מאחור, הכל עמיד יותר לרחיצה במים כשחוזרים מלאי בוץ מהטיול ויש גם יציאת מזגן. תא המטען נדיב ושימושי יותר, אבל יש רק חמישה מקומות ישיבה.

נקודה שחורה נרשמת בבטיחות: רק כוכב אחד מחמישה במבחן הריסוק האירופי, ומערכות בטיחות אקטיבית שמוצעות רק בתוספת תשלום, ורק ברמת רוביקון היקרה. בדיפנדר הן מגיעות כסטנדרט, וכוללות מלבד בלימת חירום אוטונומית, גם תיקון סטייה מנתיב כבר בדגם הבסיסי, ובקרת שיוט אדפטיבית וניטור שטחים מתים בדגם המאובזר יותר.

בדרך למדבר

לדיפנדר יש מנוע טורבו דיזל, 240 כוחות סוס. חזק ונעים ומתאים מאוד לרכב שטח, אבל הוא שחקן משנה לכל האלקטרוניקה שמנהלת את נסיעת השטח. בזכות מתלי האוויר הנהג יכול להגביה את המרכב עד למרווח גחון די מטורף של 36 ס"מ במצטבר למעבר מכשולים, במקום 21.5 ס"מ במצב כביש, תוך פשרה בנוחות הנסיעה.

הרכב מחליט בעצמו מתי לנעול את הדיפרנציאלים, והתוצאה מרשימה. הדיפנדר טוחן סלעים בקלות, גם עם נהג לא הכי מיומן מאחורי ההגה. הנהג יכול רק לבחור לשלב להילוך כוח, את גובה המרכב, ואת מצב הנהיגה, כולל מצב "מים" חדש, שמסוגל לצלוח עד לגובה של 90 ס"מ. גם בכביש, בדרך לשטח, הוא לא עושה בושות, שקט, נוח ולא מתנדנד כמעט בסיבובים, ולא נחות מרכבי כביש-שטח מפוארים אחרים.

לרנגלר שמציע היבואן הרשמי בארץ יש מנוע מאוד לא ג'יפי, 2,000 סמ"ק טורבו בנזין עם 272 כוחות סוס ועם כוח מתפרץ שלא כל כך מתאים לרכב שטח, אלא יותר למכונית ספורט. בארה"ב, ובייבוא מקביל, תוכלו למצוא אותו עם מנוע קלאסי ומתאים יותר, 3,600 סמ"ק, 280 כ"ס.

אבל גם במנוע הקטן כוח לא חסר, ובגרסת הרוביקון שבחנו, גם לא יכולת שטח. כאן הנהג מעורב יותר, נהנה מרכב פחות מגושם, שמחבר אותו יותר למסלול. אין כאן את כל הטכנולוגיה של הדיפנדר, יש כאן הרבה ניסיון וחכמת חיים. יש הילוך כוח ושתי נעילות, ואפילו אפשרות לנתק את המוט המייצב לטובת הגדלת מהלך המתלה. הכל בנוי קשוח יותר, כולל מסילות הגנה בתחתית המרכב, עם עמידות משופרת בפני סלעים וטעויות אנוש.

נוחות הנסיעה טובה, הילוך כוח קצר במיוחד בגרסת הרוביקון שיודע לטפס היטב, ולבלום בירידות תלולות. רק 27.4 ס"מ במרווח הגחון, אבל זוויות גישה ונטישה טובות הרבה יותר.

בכביש הוא יותר ג'יפ, וזו לא מחמאה: מטלטל יותר, רועש הרבה יותר, לפחות צליל המנוע נעים ומזכיר שהוא הגיע בכלל מאלפא רומיאו, החטיבה האחות בקבוצת פיאט-קרייזלר. ובניגוד לדורות הקודמים, הוא מסוגל לנסוע בכביש גם בהנעה כפולה.

השורה התחתונה

הדיפנדר החדש הוא מכונת טיולים חכמה ומרשימה, תכשיט רב יכולת. אבל הוא כבר לא דיפנדר, לא באופי ולא במחיר שמתקרב בגרסה הזו, שאפילו אינה היקרה ביותר, ל-600 אלף שקל. הטכנולוגיה שלו עובדת נהדר, השאלה מה יקרה לה כשהרכב יזדקן, וכמה זה יעלה לבעליו.

גם הרנגלר לא זול, ועדיין עולה 200 אלף שקל פחות. בכל טיול הוא יזכיר לכם למה התמונה שלו נמצאת במילון ליד הערך ג'יפ. חיית שטח אמיתית ולא מתפשרת. כשהדיפנדר הפך למכונית יוקרה לשטח, הרנגלר נשאר נאמן למקור ומספק חוויית שטח הרבה מחוברת וישירה. ולכן הוא המנצח שלנו, לפחות עד שנזכה לשים את הידיים שלנו על הפורד ברונקו החדש והמסקרן.