הכושל, הפוליטיקאי והנאשם - סכנה משולשת לדמוקרטיה

נתניהו הכושל הוא נתניהו ששפך במו ידיו את הדלי שמילא בהצלחה בהתמודדות עם הגל הראשון. במקום להיערך לגל הבא הוא נתפס לזחיחות המוכרת שלו, הזמין את אומות העולם ללמוד ממנו ושלח את העם לעשות חיים. עכשיו נפער בור גדול ומאיים מקודמו. וכאשר חופר הבור מבקש סמכויות בלתי מוגבלות, מותר לחשוש שמא יועמק הבור עוד יותר.

ראש הממשלה בנימין נתניהו

נתניהו הפוליטיקאי הוא זה שטיפולו במשבר הקורונה חשוד ונגוע בשיקולים זרים: לרצות את טראמפ, להתחנף לחרדים, למנוע סמכויות ממשרד הביטחון כדי למנוע קרדיט משנואי נפשו, בנט וגנץ.

נתניהו הנאשם הוא זה שמרוכז קודם כל ולפני הכל בהחרבת מערכת המשפט כדי להגן על עצמו ולדחות את משפטו. המינויים שלו לתפקידי המפתח בממשל והשירות הציבורי כפופים לאינטרס הזה, עם עדיפות ניכרת לאלו שהתחייבו לשכב למענו על כל גדר ומוקש.

כאשר שלושת הנתניהו האלה מחוקקים חוק עוקף כנסת, מתגברים החששות להרדמתה של הדמוקרטיה הישראלית. נתניהו, שלא בוחל בזריעת פירוד ופלגנות, שמנצח על ממטרות פייק ושטנה ברשתות החברתיות, שבודק ברצינות אופציות מסוכנות כמו הסיפוח, שמרסק בהדרגה את התקשורת והמשפט — הפך לסכנה ברורה ומוחשית לדמוקרטיה הישראלית.

בימים אחרים, אצל מנהיגים אחרים שהיו צוברים אשראי של אמון בפעילותם וביושרתם, היה ניתן להשתמש באשראי הזה כדי להגביל זכויות ודמוקרטיה, ככל שנדרש, במאבק למען הבריאות והכלכלה. נתניהו, שדואג לפלוס גדול בקופתו האישית, רוקן לגמרי את קו האשראי הציבורי שלו.