האמת המדאיגה שמאחורי הכרזת נתניהו על תוכנית סיוע נוספת

אתמול הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו שהוא מתכוון להציג בימים הקרובים תוכנית סיוע כלכלית לחצי השנה הקרובה: "אני קורא לה - ערכת קורונה כלכלית. היא תספק רשת ביטחון, והרבה יותר ודאות, זו המילה הקריטית, הרבה יותר ודאות בתעסוקה ובהכנסה".

גם כץ לא התמהמה ומיד אחרי מסיבת העיתונאים הוציא הודעה על כך שקיים דיון עם בכירי האוצר "במטרה לגבש תוכנית מקיפה לסיוע לכל מגזרי המשק, שכירים ועצמאים, עד למחצית השנה הבאה, בשני שלבים של חצי שנה כל אחד".

ראש הממשלה בנימין נתניהו. חוסר אמון שהתקציב יעבור צילום: לע"מ

בהודעות אלה מאותתים נתניהו וכץ לציבור כמה נקודות מטרידות ביותר.

הנקודה הראשונה היא חוסר האמון שלהם בכך שהתקציב יעבור. חבילת הסיוע שפורסמה בשיאו של המשבר, בסוף מרץ, גובשה על רקע היעדר ממשלה ובהתאם על רקע היעדר תקציב. במצב זה נאלצה הממשלה לפעול תחת תקציב המשכי מוגבל ומגביל.

תקציב המדינה אמור לשקף את סדרי העדיפויות של הממשלה ואת הדרך האידיאולוגית שלה לקדם את המשק והחברה. בימים אלו משרד האוצר מגבש את התקציב לשנה הנוכחית ולשנה הבאה, ומצופה מן הסתם שההתמודדות עם הקורונה עומדת בראש סדר העדיפויות.

אם אכן מאמינים ראש הממשלה ושר האוצר שבקרוב יאושר תקציב המדינה ויקנה לממשלה מרחב פעולה גדול, מדוע נדרשת "חבילת סיוע"? השימוש בכלי הזה נראה שלא במקומו, ויכול רק להעיד על כך שלבכירי הליכוד אין אמון רב בעתידה של הממשלה הנוכחית.

לאור כך שגם חבילת הסיוע נדרשת לעבור את אישור הכנסת, השאלה המתבקשת היא מדוע שתהיה הצלחה בעניין זה, אם צפוי כישלון בנושא התקציב. כאן חשוב לזכור את היתרונות שבחבילת סיוע לפוליטיקאי המיומן: מדובר ביוזמה נקודתית, שנשמעת טוב במסיבות עיתונאים וזוכה לפופולריות בקלות רבה יותר.

ארומה של כניסה מתחת לאלונקה

תקציב, רחמנא לצלן, כולל בתוכו חשיבה מקיפה וסדורה על יעדים ארוכי-טווח והדרכים הנכונות להשגתם. הוא מצריך מאבקים וקיצוצים שאף בוחר לא אוהב, וצריך לאשר אותו בכנסת בהליך מקצועי מפרך.

וחבילת סיוע? יש לה ארומה של דחיפות ו"כניסה תחת האלונקה", וקשה לחברי הקואליציה ואפילו לחברי האופוזיציה להתנגד לה.

בעולם אידיאלי נתניהו וכץ היו גם נכנסים בשלב קריטי זה לעימותים הכרחיים עם כמה מוקדי כוח במדינה כדי לשפר את החיים של כולנו. יש שיאמרו בהתאם לאידיאולוגיה של ימין כלכלי אמיתי - כמו למשל שינוי לוח החופשות במערכת החינוך או צמצום ההפרשות לפנסיות התקציביות. אבל בדיונים על התקציב הנוכחי אין אפילו יומרה לעסוק בכך.

הנקודה השנייה שנחשפת כעת היא עד כמה מיותרת ההתעקשות של נתניהו וכץ לאשר תקציב חד-שנתי ולא דו-שנתי - למרות שההסכם הקואליציוני עם גנץ קובע אחרת.

אם הפתרון לפי נתניהו וכץ הוא לאשר חבילת סיוע לחצי השנה הקרובה במקביל להליך אישור התקציב, מה מונע מהם לגבש חבילות סיוע נוספות בהמשך? ההצדקה המרכזית להתעקשות על תקציב חד-שנתי היא "חוסר הוודאות" בעקבות הקורונה, אבל אם התמודדות הממשלה עם המשבר גם כך אינה נסמכת על התקציב, ההצדקה הזאת חסרת משמעות.

אפשר בקלות לאשר תקציב דו-שנתי עם שוליים רחבים של רזרבות, ולטפל בחוסר הוודאות הנטען באמצעות חבילות הסיוע המתעדכנות. שוב נראה שמדובר בשיקולים פוליטיים של נתניהו המנסה לערער את השותפות עם כחול לבן בחסות היסטריית הקורונה.

ישראל כץ. נתניהו לקח את הסמכויות צילום: שלו שלום

הנקודה השלישית מטרידה במיוחד ונוגעת לריכוזיות הטוטליטרית של נתניהו. לא סתם נתניהו הכריז בעצמו על חבילת הסיוע החדשה ולא השאיר אותה למשרד האוצר או לפחות הכריז עליו יחד עם כץ.

להבדיל מתקציב מסודר שנבנה על ידי פקידי האוצר בהתבסס על הצרכים שמועברים לו ממשרדי הממשלה השונים ועובר דרך דיונים בכנסת, חבילת הסיוע שניתנה עד כה אושרה רובה על סמך תקנות שעת חירום. נתניהו הבהיר אתמול שתהליכים דמוקרטיים מפריעים לו, כאשר הגחיך את הצורך לקיים דיון עם הממשלה על הצעדים שהוא סיכם בקבינט הקורונה.

דרך קלה ומהירה למתנות פופוליסטיות

בנוסף, נתניהו הציג כאבסורד את הצורך לאשר בחקיקה בכנסת צעדים חסרי תקדים שנעשים במסגרת המלחמה בהתפשטות הקורונה (בהם רמיסת זכויות הפרט של כולנו).

חבילות סיוע הן דרך קלה ומהירה לתת לציבור מתנות פופוליסטיות להאדרת המנהיג (חלוקת 500 ש"ח לילד ועוד') במקום לשבור את הראש על מדיניות מול הדרגים המקצועיים.

היה ניתן לצפות שנתניהו יפיק לקחים לאחר הכישלון של הממשלה בהתמודדות עם הקורונה עד כה, שכלל התנהלות היסטרית של סגר כללי שהכניס את המשק למשבר חסר תקדים ללא כל אסטרטגיית יציאה מסודרת, מבלי שהממשלה ניצלה את הזמן להיערך ולהתכונן.

את התוצאות הקשות אנחנו רואים על בשרה של הכלכלה הישראלית, בזמן שהקורונה ממשיכה לרקד סביבנו.

ניתן היה לקוות שנתניהו כבר יבין שיש מחיר לריסוק כל הדרגים המקצועיים והפוליטיים סביבו, ואולי יתרצה ויפעל בערוצים הדמוקרטיים של התייעצות וקבלת החלטות משותפת.

בינתיים נראה שהלקח לא נלמד. הקורונה בעיצומה, המשק הישראלי במשבר והאיתותים על בחירות נוספות רק הולכים ומתגברים.