הנגיף הוכיח שוב: דרוש נציב הדורות הבאים

רבים כבר אינם זוכרים אך גם בישראל, כמו במתוקנות שבמדינות המערב, היתה פעם נציבות עבור הדורות הבאים. מדובר בגוף שמטרתו העיקרית היא לדאוג כי בכל הליך חקיקה שיחוקק על ידי הכנסת יישקלו ההשלכות ארוכות הטווח או, במלים פשוטות, שהעתיד יילקח בחשבון.

בשנת 2001, כשהוקמה הנציבות ביוזמת שר המשפטים המנוח טומי לפיד, היתה ישראל אחת החלוצות בתחום, ומדינות נוספות הלכו בעקבותיה. אלא שעד מהרה הייתה פעילותו של הנציב – שהצביעה על אינטרסים ציבוריים מהמעלה הראשונה כגון קיימות, איכות סביבה, בריאות וצדק חברתי – לצנינים בעיני בעלי ההון, ובעקבותיהם גם בעיני חלק גדול מחברי הכנסת, שלא הבינו מדוע עליהם לחשוב רחוק יותר מאשר עד סוף הקדנציה. וכך בשנת 2006, לאחר חמש שנות פעילות בלבד, חיסלה ממשלת אולמרט את הנציבות.

מחלקה לקורונה בבי"ח שיבא צילום: שאול גולן

את התשובה מדוע יש צורך בסוג כזה של חשיבה מרחיקת ראות קיבלנו כולנו עם התפרצות משבר הקורונה. האזהרות לגבי סבירות גבוהה של תרחיש שבו נגיף מסוכן מזן חדש מתפשט באופן בלתי נשלט מטרידות את הקהילה המדעית לפחות מאז שנת 2012. מה עשתה מדינת ישראל מאז עם המידע הזה? לא הרבה. כך תפסה אותנו המגיפה עם המכנסיים למטה, עם מספר מועט של מכונות הנשמה ומיטות אשפוז, כך שהדבר היחיד שנותר לממשלה לעשות על מנת למנוע תמותה המונית הוא להביא לסגירה מלאה והרסנית של המשק.

תחום הבריאות הוא כמובן רק דוגמא, שכן ראייה לטווח ארוך נדרשת כמעט בכל אחד מענפי הכלכלה. דוגמה בולטת נוספת היא תחום התכנון והבניה, שבו בשנים האחרונות הורחבה הבנייה מאסיבית בשטחים פתוחים, במסגרת תוכנית מחיר למשתכן. במערכת התכנון פועלים כיום כמעט אך ורק על פי הצרכים המיידיים, זאת בעוד שעל תכנון ארוך טווח להסתכל על דמותה של המדינה בעוד 30 או 50 שנים מהיום. גם כאן, קיומה של נציבות אשר תדרוש חשיבה מזוג זה ממערכת התכנון, הוא הכרחי, שכן כיום לא נראה שמישהו מבצע את התפקיד. אירוע רודף אירוע, ואנחנו מובלים ולא מובילים.

אספקט נוסף הכרחי שבגינו תפקידה של הנציבות הוא חיוני הוא גיוון הדעות. גם כאן מהווה טיפול המדינה במשבר הקורונה דוגמה טובה, כאשר כפי שפורסם בהרחבה בכלי התקשורת, בכלל הדיונים שנערכו במל"ל לגבי השבת המשק לפעילות נעדרו נשים או בני מיעוטים. במצבים כאלה עולה החשש שכלל הנוכחים בחדר, רובם ככולם פקידי ממשלה, מהווים שיעתוקים זה של זה, מבלי שקולות שונים נשמעים ברקע. קיומו של נציב הדורות הבאים בחדר הישיבות, היה מביא לדיון ראייה הוליסטית ומפרספקטיבה רחבה יותר.