משבר הקורונה חשף: כשלמגזר הציבורי אין ברירה, הוא מתייעל

השכר החודשי הממוצע בחברות הממשלתיות ב־2018 היה 23 אלף שקל - 133% יותר מהשכר הממוצע במשק באותה שנה, שעמד על פחות מ־10 אלף שקל. מדובר בעלייה של 2.9% בשכר הממוצע בחברות אלה בהשוואה ל־2017.

חשיבות הנתון הזה, שעולה מדו"ח השכר בגופים הציבוריים שפורסם אתמול, מתעצמת על רקע משבר הקורונה ששלח יותר ממיליון עובדים הביתה וקיצץ בשכרם של רבים אחרים.

יאיר כץ יו"ר ועד עובדים תעשיה אוירית צילום: עמית שעל

הדו"ח, שאותו פרסם אתמול הממונה על השכר באוצר קובי בר נתן, שופך אור על השינויים מרחיקי הלכת שחלו בשירות הציבורי בזמן הקורונה. המעבר לעבודה מהבית סיפק למנכ"לי משרדי הממשלה גמישות ניהולית גבוהה מהרגיל, וזו אפשרה להם לבצע שינויים בהיקפי משרות, לנייד עובדים, לשנות הגדרות תפקיד ולהכניס טכנולוגיות חדשות בלי משא ומתן ממושך על תוספות שכר.

המסקנה של בר נתן ברורה: "כלי הגמישות... מוגבלים בזמן, אך הם עשויים להביא לשינויים ולהתייעלות במגזר הציבורי גם לאחר תקופה זו. המשבר הדגיש את הצורך בצעדי גמישות נוספים, המותאמים לשוק העבודה המודרני והעתידי".

הזדמנות נדירה לייעול

ההמלצות האלו רלבנטיות היום יותר מתמיד. הן נכונות עבור עובדי הממשלה, ששכרם נותח בדו"ח שפורסם מוקדם יותר השנה, וגם עבור העובדים בחברות הממשלתיות והתאגידים השונים הנסקרים בדו"ח החדש.

ככל שעובדי המדינה ישפרו את עבודתם, כך ישתפרו השירותים לאזרח. חוק ההסדרים שנבנה בימים אלו כולל כמה צעדים שנועדו לשפר את השירות הציבורי, כמו למשל דיגיטציה שלו. במקביל עולה על הפרק הצעה לקצץ בשכר במגזר הציבורי, שעלה בחדות בשנים האחרונות - כפי שמשתקף גם בדו"ח החדש. אין ספק שגם המגזר הציבורי חייב להירתם לחלץ את המשק ממשבר הקורונה, בין אם בקיצוץ שכר או רק בייעול השירות.

התעשייה האוויריית ורפאל כמשל

מהלך כזה יחייב ככל הנראה הסכם עם ההסתדרות, בלי קשר ישיר לתקציב ולחוק ההסדרים. ועדיין, נראה כי חוק ההסדרים הקרוב יהיה האכסניה הראשונה והאחרונה לשינויים משמעותיים. זו הזדמנות נדירה, וכל שינוי שלא יתבצע כעת במגזר הציבורי ככל הנראה לא יקרה בשנים הקרובות.

מערכת השכר וההעסקה בחברות ממשלתיות רבות מקדשת ותק וגמולי השתלמות על פני ביצועים ולא מאפשרת למנהלים להזיז עובדים מתפקידם. כדי להמחיש את הבעייתיות בגישה זו, הדו"ח החדש כולל השוואה בין תעשייה אווירית (תע"א) לרפאל.

שתי החברות פועלות באותו תחום, כך שההבדלים ביניהן הם בעיקר באופן הניהול. כך למשל, ברפאל מבנה השכר פשוט מאוד והשכר ההתחלתי נקבע על בסיס משא ומתן פרטני, בעוד בתע"א המבנה מורכב וכולל המון תוספות, בעוד השכר ההתחלתי תלוי בדירוג המבוסס על השכלה. בתע"א הקידום תלוי בוותק, דרגה וגמולי השתלמות בעוד ברפאל הוא תלוי בהסכמים מתחדשים. זאת ועוד, גובה השכר והקידום ברפאל מותנים ברווחיות החברה, ואילו בתע"א אין מנגנון כזה. כמו כן, ברפאל קיים מנגנון מסודר לסיום העסקה, בעוד בתע"א הדבר אפשרי רק בהסכמת ועד העובדים.

דוגמה נוספת לעיוות ניתן לראות במקבלי השכר הגבוה בחברות השונות. במקרים רבים מדובר דווקא בעובדים ולא במנהלים. בתע"א השכר הממוצע של עשרת השיאנים בקרב העובדים עמד על 95.5 אלף שקל, לעומת 90.5 אלף שקל עבור השיאנים בקרב ההנהלה. גם בנמל אשדוד תופעה זו חוזרת, שם השכר הממוצע של שיאני העובדים עמד על 75 אלף שקל, לעומת 51 אלף שקל בהנהלה.

זה טוב גם לעובדים

לא רק המדינה מרוויחה מהמבנה המודרני של רפאל, אלא גם העובדים. כך למשל, ברפאל השכר הממוצע עמד ב־2018 על 26.4 אלף שקל, לעומת 24.2 אלף שקל בתע"א.