סערת המענקים לפוקס: בעלי מניות לפני עובדים

החלטת דירקטוריון פוקס לחלק דיבידנד של 49 מיליון שקל לבעלי המניות הוכיחה על ניתוק גס של חבריו מהמציאות. בין 13 ל־18 מיליון שקל, כך לפי הדיווח של פוקס, היתה אמורה החברה לקבל במענקים מהמדינה על השבת עובדים מחל"ת - מענקים שמתברר שכלל לא היתה זקוקה להם ולבסוף, תחת הלחץ הציבורי, אף הודיעה כי תשיבם לקופת מדינה.

הראל ויזל צילום דימה טליאנסקי

במהלך הזה של ויזל יש כמויות אדירות של ציניות. ראשית מכיוון שאילולא הדיבידנד, כנראה שלא היה מוותר על המענקים, ושנית מכיוון שיכול היה לנצל את המענקים למטרה ראויה הרבה יותר, כמו סיוע לעובדים. כ־8,500 עובדי הרשת שיצאו לחל"ת נאלצו בחודשיים של הסגר לחיות מדמי אבטלה שנמוכים ממשכורתם החודשית, שגם כך קרובה משמעותית לשכר המינימום. תוסיפו את העובדה שבמהלך החל"ת לא הופרשו להם כספים פנסיוניים ותקבלו תמונה של הנפגעים האמיתיים מהמצב.

והנה עוד פרט קטן, אך חשוב: בוויתור על הדיבידנד ויזל משתחרר מכבלי ההתחייבות של המעסיקים למדינה לשמר את העובדים שהושבו מחל"ת למשך כמה חודשים, כפי שקובע מתווה המענקים. ברצותו, יוכל לפטר אותם אם המצב העסקי יחמיר, מבלי שיהיו לכך השלכות נוספות.

ויזל היה יכול לצאת גדול אם היה מודיע מראש שכל המענקים יועברו ישירות לעובדים. ואז למי באמת אכפת מהדיבידנד. במהלך הזה הוכיחו ויזל וחברי הדירקטוריון שגם במשבר כלכלי, יש היררכיה ברורה: בעלי המניות תמיד קודמים לעובדים.