הדילמה של יועז הנדל בבזק

הצדדים נמצאים כיום בהפרה לכאורה של ההיתר. משרד התקשורת התנה את קבלת ההיתר בשינוי שיטת מינוי הדירקטוריון. סרצ'לייט ופורר השקיעו חצי מיליארד שקל בלבד ברכישת השליטה בבי-קום (72%), השולטת בבזק (26.3%). כלומר, סרצ'לייט ופורר מחזיקים בשירשור בפחות מ־19% ממניות בזק בלבד. עם אחזקה הזו הם קיבלו היתר שליטה בחברה.

שלמה רודב

רודב סבר שאחזקה כזו אינה מצדיקה שליטה בחברה. מאחורי סברה זו יש הרבה הגיון. לשם השוואה, כאשר אדוארדו אלשטיין ביקש לרדת מהשליטה בשופרסל הוא מכר מניות לדרישת רשות ניירות ערך עד לאחזקה של 26%, מצב שהתקבל ברשות כסטטוס של "לא־שליטה". לדסק"ש שלושה דירקטורים בחברה, כולל היו"ר.

סרצ'לייט מחזיקה באותו שיעור מניות בבזק, אך במקרה שלה היא קיבלה תמורתו היתר שליטה בבזק. היא ממנה ארבעה דירקטורים מתוך תשעה, כולל מחליפו של רודב. מדובר בכוח שאיננו סימטרי להיקף האחזקה שלה. כלומר, למרות שהיא מחזיקה רק 26% מהמניות יש לה 44% מהדירקטורים בחברה. אין שום הגיון כלכלי וכנראה גם לא משפטי, לקבלת יכולת השפעה כה גדולה ביחס להשקעה כה קטנה.

להנדל יש שתי אפשרויות ביחס להיתר. הוא יכול לנשוך את השפתיים, לטעון שהבקשה לא היתה בתקופתו, ולוותר לסרצ'לייט על ההפרה. האפשרות השנייה היא להציג דרישות אחרות תמורת מתן ההיתר. קשה להאמין שהנדל יחרים את ההיתר, בעיקר לאחר שטען שיש למשוך לכאן משקיעים זרים, אבל ישנן דרישות שהוא יוכל להציג, למשל הגדלת אחזקותיה של סרצ'לייט במניות החברה.

אפשרות אחרת, שקיימת על הנייר, היא לקחת מסרצ'לייט את ההיתר. לא מדובר בצעד קל. סרצ'לייט תטען משפטית כי עשתה ככל שביכולתה להעביר את הסעיף הנדרש בתקנון, ובעלי המניות הם אלה שהחליטו. אבל משרד המשפטים וכאן אולי צריכה להיכנס לתמונה גם רשות ני"ע ומשרד המשפטים, עשוי לטעון שסרצ'לייט נתנה התחייבות ועליה לעמוד בה. משרד התקשורת יכול גם להחליט להשאיר את בזק ללא גרעין שליטה. פז מנוהלת כך, גם פרטנר. זה לא בהכרח רעיון רע, גם אם קשה מעט ליישום.