במהלך סודי טרם בחירתו ביצר חימי את מעמדו בלשכה

ראש לשכת עורכי הדין אבי חימי, שספג לאחרונה ביקורת על סירובו לחשוף את שכרם של עובדי הלשכה הבכירים, נכנע לביקורת והודיע שהנתונים יפורסמו בימים הקרובים. אלא שבמקביל בדיקת “כלכליסט” חושפת מהלך סודי שהתרחש בתקופתו של חימי כראש לשכה זמני, שהיה בו כדי לבצר את מעמדו בלשכה בעוד מועד, ולהסיר ממנו מגבלות בנוגע לעובדי הלשכה ולשכרם.

שבועות אחדים לפני הבחירות לראשות הלשכה, ובעת שחימי היה ראש הלשכה הזמני במקומו של אפי נוה, תוקן ההסכם הקיבוצי של עובדי הלשכה באופן שהגדיל את כוחו של ראש הלשכה במינוי עובדים, בבחירתם ובקביעת שכרם. מהלך זה, שספק רב אם היה ראוי לנקוט ערב בחירות, לא עלה לדיון במועצה הארצית, ולמעשה רבים מעסקני הלשכה כלל לא ידעו עליו. גם ההסתדרות, שמרבה להתהדר בהסכמים משופרים שהיא משיגה לטובת העובדים, נמנעה משום מה מפרסום מתוקשר של ההסכם.

ראש לשכת עורכי הדין אבי חימי. לא שיתף את המועצה הארצית צילום: יאיר שגיא

כסף לביגוד

בלשכת עורכי הדין מועסקים כ־100 עובדים. ביוני 2014 נחתם לראשונה הסכם קיבוצי מיוחד בין עובדי הלשכה, בראשות עו”ד דורון ברזילי, וההסתדרות מצד אחד ובין הלשכה מצד שני. ההסכם קבע שורת הוראות בנוגע לעובדים, הגדיר תקרת שכר לרוב סוגי העובדים, וקבע שלראש הלשכה תהיה אפשרות למנות שלושה עובדים בלשכתו שיוגדרו כמשרות אמון אישי: מזכירה, עוזרת ויועץ.

ההסכם נחתם ואושר ולא היה בעל תוקף קצוב. אלא שב־22 במאי 2019 נחתם הסכם קיבוצי מתוקן, ובו נכתב שהסכם 2014 "מוארך" עד סוף 2020. ההסכם המחודש יצר שני שינויים משמעותיים, שחיזקו מאוד את מעמדו של חימי: ראשית, כמעט כל העובדים הבכירים בלשכה הוחרגו מההסכם הקיבוצי, והמגבלה על שכרם של חלקם ובוטלה; שנית, כל העובדים שנשארו בהסכם הקיבוצי קיבלו הטבות נדיבות ביותר, למשל 2,000 שקל לביגוד שישולמו להם בכל שנה במשכורת חודש מאי, בדיוק החודש בו נחתם התיקון, וכן תוספת השתתפות של הלשכה לעובדים שייסעו לכנס השנתי באילת (שבמקרה נפתח 4 ימים לאחר החתימה), הצמדה רטרואקטיבית למדד והוספת ימי חופשה לכל עובד.

בכיר בלשכה הסביר ל”כלכליסט” מדוע היה צורך לחתום על ההסכם רגע לפני הבחירות: "החשש היה שאם זה לא ייעשה באותו רגע, תהיה שביתה של עובדים לפני הבחירות ולא יתאפשר לערוך בחירות". מהדברים ניתן ללמוד על החשיבות שהיתה לעובדים מרוצים ערב הבחירות ועל המאבק הצמוד שהיה צפוי מול עו"ד ציון אמיר. ביניים ברשימת העובדים שהוחרגו מההסכם הקיבוצי נמנים עובדים שאכן לא מקובל שיחול עליהם הסכם קיבוצי, למשל המנכ"ל ומבקר הלשכה, אלא שיחד עמם הוחרגו גם כל עובדי לשכת ראש הלשכה, עוזרי המנכ"ל, דובר הלשכה, עוזר הדובר, הלוביסטים ונוספים.

המשמעות היא שכל מגבלות השכר החלות מכוח ההסכם אינן תקפות יותר. בהסכם הקיבוצי מ־2014 נקבע למשל מדרג לשכר עוזר ראש הלשכה מ־15 אלף שקל עד 19.7 אלף שקל, ולמזכירה נקבעה מגבלת שכר 8,000-5,100 שקל. מרגע שהעובדים הללו אינם חלק מההסכם, כל ראש לשכה רשאי לשלם להם כפי שיחפוץ.

בנוסף לכך ניתן לטעון כי החרגת העובדים הבכירים מתוך ההסכם מאפשרת לדלג על ההוראה שמחייבת שכל איוש משרה בשכר ייעשה דרך פרסום מודעה באתר הלשכה. פרסום המודעה איננו עניין טכני בלבד. הלשכה, כגוף סטטוטורי שממומן מכספי חבריו, מעסיק בעיקר עורכי דין, וההנחה היא שלצורך איוש משרה תיעשה פנייה פומבית לכלל עורכי הדין.

מעניין בהקשר זה לבחון למשל את ההתנהלות של חימי במינוי דובר ללשכה. מבדיקת “כלכליסט” עולה כי הדוברים הקודמים מונו לאחר הליך פומבי שבו פורסמה הודעה, התקבלו עשרות פניות, בוצעו ראיונות ולבסוף נבחר דובר או דוברת. בתקופת חימי הדברים התנהלו אחרת. באוקטובר 2019, מספר חודשים אחרי שחימי נכנס לתפקידו, פנה מנכ"ל הלשכה אורי אלפרסי למשרד עורכי הדין קסוטו, היועץ המשפטי של הלשכה, וביקש לדעת אם הם מחויבים לפרסם מכרז לתפקיד הדובר. קסוטו השיב שאין חובה לפרסם מכרז ונימק זאת בכך שחוק חובת מכרזים אינו חל על איוש משרות עובדים ואין בלשכה כל הוראה ספציפית המחייבת לנהוג באופן אחר, אך אלמלא התיקון של חימי ייתכן שהיתה הוראה ספציפית שהיתה מחייבת לפרסם את המשרה באופן פומבי. כך נמצאה הדרך למנות את מי שראש הלשכה חפץ, אפילו בלי הליך מינימלי של פרסום מודעה וקבלת הצעות. במצב כזה הדובר עשוי לשמש כדובר אישי של חימי ופחות של הגוף עצמו, לשכת עורכי הדין.

בהסכם הקיבוצי מ־2014 לראש הלשכה היתה אפשרות למנות שלושה עובדים למשרות שהוגדרו מלכתחילה כמשרות אמון אישי: עוזר, יועץ ומזכירה. כל יתר המשרות לא הוצעו כמינויים אישיים של ראש הלשכה. ההסכם הקיבוצי הגביל את שכר המקסימום שניתן לשלם גם לעובדים אלה. במסגרת התיקון החשאי ממאי 2019 הוסרה המגבלה של שלוש משרות אמון בלבד, ומכוח כך הוסרה מגבלת השכר. למעשה נוצר מצב בו במקום שהלשכה כגוף ציבורי תבחר ותמנה אנשים לתפקידים אלו, יכול ראש הלשכה לפעול כרצונו ולמנות את מי שהוא רוצה, והכל תוך קבלת הכשר מהיועץ המשפטי שלו, שניתן אגב בתקופה בה היועץ כבר אמור מזמן להיות מוחלף ביועץ משפטי סטטוטורי כקבוע בחוק.

מי קיבל כמה?

חשאיות התיקון גם מסתירה את תנאי שכרם של כל העובדים שהוצאו מתחולת ההסכם. אין אפשרות לדעת מה ההטבות שניתנו להם, תמורת הסכמתם לצאת מההסכם הקיבוצי ולמעשה לוותר על שלל ההטבות שקיבלו יתר העובדים.

מלשכת עוה”ד וההסתדרות נמסר בתגובה: "ההסכם שנחתם בלשכת עוה”ד האריך את תנאי ההסכם הקיבוצי הקודם, בתום מו"מ שארך כשנתיים. ההסכם כלל הטבות מינוריות המקובלות במשק, ומאידך הושם בו דגש מיוחד על שיפור תנאי העובדים בדרגים הנמוכים יותר. תנאי ההסכם סוכמו לשביעות רצון כל הצדדים והוא נחתם בתיאום מלא עם ועד עובדי הלשכה ועל דעתו, בתמיכת היועמ"ש של הלשכה".

* * * 

רבע מיליון שקל

המנכ”ל מקבל רטרואקטיבית

מנכ”ל לשכת עוה”ד אורי אלפרסי קיבל רבע מיליון שקל בתשלום אחד על העלאת שכרו באופן רטרואקטיבי בעבור ארבע שנים. ממידע ומסמכים שהגיעו ל”כלכליסט” עולה כי בפברואר 2019, זמן קצר אחרי שאפי נוה התפטר מראשות הלשכה, גורמים בלשכה, ובטרם אבי חימי מונה כמחליפו הזמני, חתמו על הסכם העסקה חדש עם המנכ”ל שבמסגרתו נקבע כי יקבל 5,000 שקל יותר לחודש, בתוקף אחורה משנת 2015, ובסה”כ 240 אלף שקל. הכסף הועבר למנכ”ל, בלי אישור תקציבי של המועצה הארצית או הוועד המרכזי.

האירוע נחשף במקרה לקראת סוף 2019 בעת הכנת תקציב 2020, אז התגלה כי בעוד תקציב שכר המנכ”ל ל־2019 עמד על 650 אלף שקל בשנה, הוא קיבל 890 אלף שקל. בשלב זה, ובמקום לדרוש שהכסף יחזור לקופת הלשכה, ביקש ראש הלשכה חימי מהמועצה מהמועצה הארצית לאשר רטרואקטיבית את ההעברה שבוצעה בסך 240 אלף שקל. לדברי מקור בכיר בלשכה, בפני חברי המועצה נטען כי המנכ”ל קיבל בעבר “הבטחה” ששכרו יעלה, אך לא הוצג כל מסמך שמסביר מי הבטיח ומתי. חימי לא ממש סיפק תשובות במעמד זה. “אין לי נגיעה בעניין הזה”, אמר וביקש מחבריו לאשר את ההעברה”.

מלשכת עוה”ד נמסר: “המועצה הארצית אישרה העברה רטרואקטיבית להשלמת שכר המנכ”ל, החל מהמועד שאושר על ידי ועדת המנגנון ב־2017”