8 העיזים שהוחבאו בחוק שמאיים על החופש שלכם

הזמן הקצר מדי שבו נשלח תזכיר חוק מפורט ומורכב לתגובות הציבור בסופ"ש של חג שבועות, ביטא זלזול בסיסי של הממשלה בציבור. שר המשפטים אבי ניסנקורן, בתגובה לביקורת הציבורית, האריך את המועד, ושרי כחול לבן של ראש הממשלה החלופי בני גנץ, הבטיחו לבחון הוצאת עיזים שהשתרבבו לתזכיר “חוק הקורונה”, לפי הפרקטיקה הידועה - נעמיס כמה שיותר עיזים ואז נפגין נדיבות ונוציא כמה. קודם יורים, אחר בוכים ובסוף מתקנים. ועם זאת, אסור להתעלם מהחיובי - המרת עידן התקנות לשעת חירום בחוק של הכנסת שיעבור 3 קריאות כמקובל. הכרזת חירום ספציפית ולא כללית. אבל הכנסת היא בסך הכול מגש הכסף שמעניק לממשלה את כוחה הבלתי מוגבל.

יותר לשוטרים להיכנס לבתים ללא צו חיפוש צילום: אמיר מאירי

המכון הישראלי לדמוקרטיה שיגר אתמול (ג’) חוות דעת למשרד המשפטים על תזכיר חוק הקורונה. מלבד הטענות החוקתיות העקרוניות על השטחת הכנסת אל מול הממשלה, מציעים פרופ’ מרדכי קרמניצר, ד”ר עמיר פוקס ועו”ד לילה מרגלית לשקול הקמת ועדה מלווה ציבורית, אשר תורכב מצוות מומחים כולל נציגי ציבור, שבראשה יעמוד רופא בעל ניסיון בהחלטות מסוג זה, אשר תקבל נגישות בזמן אמת לכל המידע הרלוונטי ותוכל לשמש כגורם מבקר, לצורך שמירה על אמון הציבור. המכון העביר שלשום חוות דעת נוספת ליו”ר הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון וחוקה, חוק ומשפט הקוראת להאריך את ההכרזה על מצב חירום לפרק זמן קצר בלבד, תוך קיום פיקוח הדוק על התקדמות הממשלה בניתוק החקיקה ממצב החירום.

אך בלי קשר לכך, הנה כמה עזים שחורות ומטרידות בתזכיר חוק הקורונה וגם ביחסי הרשויות.

הסמכה גורפת מדי של שוטרים

התזכיר מסמיך שוטרים להיכנס לבית פרטי ללא צו - "להיכנס למקום, לרבות למקום המשמש למגורים". שוטר יוסמך להשתמש בכוח לאכיפת הבידוד ו"לכידת" חשודים ומאומתים בבתים פרטיים של אזרחים. שוטר יוסמך "לעשות שימוש בכוח סביר לשם מילוי ההוראות או הדרישה", ומדובר בסמכות רחבה לאכוף כל הוראה ודרישה שנועדו להגביל זכויות אדם ואזרח.

סמכות גורפת לממשלה לחוקק עבירות פליליות

סעיף 11 קובע את הסמכות לממשלה לקבוע עבירה פלילית בתקנות הממשלה, במסגרתה תוכל לקבוע עבירות ללא אישור הכנסת - בניגוד לחוק העונשין שדורש אישור ועדה של הכנסת כדי לקבוע עבירות ועונשים בתקנות. ממילא כל מעשה חמור של הפצת מחלה "מכוסה" בחוק הפלילי וכנ"ל סירוב לפעול בהתאם להוראות שוטרים או פקחים. לכן יש לעגן בחוק עצמו את העילות והנסיבות הקונקרטיות המצדיקות הפעלתן של כל אחת מהסמכויות הספציפיות - ולא להותיר זאת לקביעה אקראית של הממשלה בלחץ הזמן של שעת החירום.

בלי שרי הממשלה - נתניהו הוא התחנה האחרונה?

ראש הממשלה ממונה על ביצוע החוק לפי סעיף 15 לתזכיר. מצד אחד אפשר להבין את ההיגיון הריכוזי שנועד למנוע פיזור סמכויות בין משרדי הממשלה (לא לשכוח - יש יותר מ־30!!) ובכל זאת צריך לזכור מיהו ראש הממשלה שמפקיע לעצמו את הסמכות והכוח חסר התקדים להתקין תקנות שמגבילות בצורה חמורה את זכויותיו הבסיסיות ביותר של הציבור. פרופ' גילה שטופלר הציעה: “חייבים לקבוע בחוק מפורשות כי לא ניתן לתת את הסמכויות הדרקוניות המנויות בו בידי ראש הממשלה לבד, וכי את כל התקנות מכוחו יכולה להתקין רק הממשלה כולה”.

לעגן ולהבטיח זכות להפגנה

בתזכיר החוק כתוב שהמדינה תאפשר הפגנות, אבל גם תפקח עליהן באמצעות כללים. יש להחריג את ההפגנות משאר ה"טובות" שמועילה הממשלה לתת לאזרחים. צריך שיהיה כתוב בצורה ברורה שההגבלות שיוטלו על ידי הממשלה לא ימנעו את קיומה של הפגנה בתקופת החירום, ואנחנו במצב חירום של 10 חודשים, תקופה ארוכה מדי מכדי להניח לחסדי הממשלה את קיומה של זכות דמוקרטית בסיסית ביותר. 

ראש הממשלה בנימין נתניהו. מרכז בידיו סמכויות עצומות צילום: צילום מסך

פיקוח פרלמנטרי רופף

הצעת החוק קובעת שהממשלה תוכל לאשר תקנות לשעת חירום מבלי שתידרש לקבל את אישור הכנסת - אלא "להניח" אותן על שולחן הוועדות בלבד. הנחה על שולחן הוועדה אינה חקיקה ראשית ולכל הפחות נחוץ אישור מראש של התקנות בוועדה של הכנסת כתנאי לכניסת התקנות לתוקף. ורצוי שתהיה זו ועדה מיוחדת למשבר הקורונה.

הקלות הבלתי נסבלת של מצב החירום

העובדה שהתקנות מסתמכות על הכרזת מצב חירום ספציפית ולא על סמך "מצב החירום" הביטחוני שקיים מהקמת המדינה, היא התפתחות חיובית. אבל הכרזת מצב החירום מותנית ב"סבירות גבוהה להתפשטות הנגיף" ורצוי לאפיין את חומרת האיום בצורה מצומצמת יותר כמו "סכנה חמורה ומיידית". ההחלטה על מצב החירום, הפעלת ההגבלות, היקפן ומשכן הן בידי הממשלה באופן מוחלט. בכך מתפרקת הכנסת מסמכות מרכזית שלה - הסמכות להגדיר בחקיקה נושא חשוב וחיוני, כלומר לערוך בשם האזרחים את האיזון המורכב שבין בריאות הציבור וזכויות אדם. מבין הדמוקרטיות שנבחנו בידי המכון הישראלי לדמוקרטיה, לא נמצאה דוגמה של מדינה שבה הרשות המבצעת נסמכה על הכרזה כללית על מצב חירום לצורך הגבלת זכויות אדם להתמודדות עם המשבר.

להטיל הגבלות לפי הצורך ולא להסיר כשאין צורך

התזכיר קובע: "הכריזה ועדת שרים על אזור מוגבל, רשאית היא לקבוע בהכרזה כי ההגבלות כולן או חלקן לא יחולו..." לאור זכויות האדם שעל הפרק - חופש תנועה וחופש מ"מעצר בית" - צריך להפוך את ברירת המחדל, כלומר על ועדת השרים לקבוע מהן המגבלות הדרושות ההכרחיות, כשאסור להטיל מגבלות שאינן דרושות. כך, לפי עקרון המידתיות.

סכנה לחוסר אחידות ולאכיפה לא שוויונית

סמכויות השימוש בכוח הוגבלו אמנם לשוטרים בלבד, אבל התזכיר מרחיב את רשימת המסומכים להטיל קנסות מנהליים גם למפקח שהוא עובד מדינה, לעובדי רשויות מקומיות מסוגים שונים, לפקח עירוני ובכלל זה גם פקח מסייע. הריבוי הזה עלול ליצור אחידות ואכיפה לא שוויונית.