"דיבורים כמו חול - ואין מה לאכול"

מוגש מטעם DUN'S 100 

המדינה החריגה את שוק הנדל"ן הישראלי מתקנות שעת חירום ואפשרה לו להמשיך לעבוד גם בתקופת הסגר של הקורונה. אם היה אמיתי ומלא, המהלך היה ראוי לכל השבחים. אך בפועל, כפי שמסתבר אחרי חודשיים, המהלך היה יותר דאגה לפריץ ולא לעם, דאגה למדינה ולבנקים ולא לפעילים או לציבור.

אם המדינה באמת רוצה לעזור לשוק הנדל"ן כפי שהכריזה פעמים רבות מתחילת משבר הקורונה, היא צריכה לעזור למי שבאמת מפעיל את השוק – ליזמים ולקבלנים. ראשית, היא צריכה למנות גוף אחד ובלעדי שיהיה אחראי על התחום. עד עכשיו הנושא התרכז אצל מטה הדיור שהקים משה כחלון אך בקרוב הגוף יפורק ולא יהווה כתובת בלעדית.

ועכשיו, מסתמן שהשר יעקב ליצמן ייכנס לתפקיד שר הבינוי והשיכון והוא רוצה להחזיר לידיו את מינהל התכנון מידי משרד האוצר, ואז שוב תהיה אי ודאות גדולה בענף – למי פונים לעזרה? למשרד האוצר, למשרד הבינוי והשיכון, לראש הממשלה, או בכלל לבורא עולם? אם המדינה באמת רוצה לעזור לשוק, היא צריכה לדאוג לוודאות התוכנית.

שנית, המדינה חייבת לטפל בסוגיית עובדי הבניין. בתחילת המשבר המדינה אפשרה לעובדים הפלסטינים להישאר בישראל ואף הסדירה להם פתרונות לינה. עם התפשטות נגיף הקורונה הרשות הפלסטינית הורתה להם לשוב לשטחים ולא להגיע לאתרים. כנ"ל לגבי העובדים הסינים – וכך נוצר מצב שאין לנו עם מה לעבוד, ואם אין לנו עובדים אז לא נוכל לבנות ולא נוכל לעמוד בזמנים שאליהם התחייבנו בפני רוכשי הדירות, ובפני הבנקים. המדינה חייבת להציף את הענף בעובדים, היא חייבת לתמרץ ישראלים לבוא לעבוד בתחום, היא חייבת לתת הקלות לעובדים הפלסטינים והסינים ולדאוג להם לתנאים הולמים כדי שהם יגיעו לאתרי הבנייה.

סיוע נוסף שהמדינה יכולה וצריכה לתת הוא הקלה ביבוא חומרי בנייה מחו"ל גם בתקופה זו של הקורונה, או סיוע ועידוד של ייצור חומרי גלם כאלה בישראל. אם יהיו יצרנים כחול לבן של חומרי בנייה, הענף לא יהיה תלוי כל-כך בעולם ויוכל להסתדר בעצמו. ראינו שמשבר הקורונה הביא למחסור באבנים המשמשות לחיפוי ולריצוף שמיובאות בדרך כלל ממחצבות בסין, אריחים וחיפויים, מחסור במוצרי גמר, במעליות, לשיבושים ביבוא של כלים סניטריים ועוד.

שמחה גרידינגר צילום: אוראל כהן

הקלות נוספות של המדינה צריכות להיות לטובת רוכשי הדירות, כדי שיהיה מי שירכוש את הדירות שאנחנו בונים. משרד האוצר ובנק ישראל חייבים לתת הוראה לבנקים להקל בהלוואות ובמשכנתאות לציבור הרחב ולא להקשות ולסבך את התשלומים – מה שיעיק מאוד על הרוכשים בימים אלו שנאבקים תחת העול הכלכלי, כשחלקם הגדול בחל"ת או מפוטרים.

בנוסף, המדינה חייבת לצמצם משמעותית את מס הרכישה שהיא מטילה על רוכשי הדירות ועל משקיעי הנדל"ן כי ברמת המס שנהוגה כיום, רבים מעדיפים להוציא את הכסף שלהם למדינות שמקבלות אותם בחיבוק ובסבר פנים יפות.

ונקודה אחרונה אך בהחלט חשובה, היא שהמדינה חייבת להכניס יד לכיס ולסייע ליזמים ולקבלנים לשמור על הראש מעל המים ולהמשיך בעבודה. אני מדבר גם על הקבלנים הקטנים וגם על החברות הגדולות שמעסיקות ביחד כ-2 מיליון עובדים ישראלים בשוק הנדל"ן. המדינה צריכה להקל בתשלומי המיסים שהיא גובה מאיתנו, היא חייבת לתת תמריצים כספיים לחברות שימשיכו לבנות ושיקצרו את משך הבנייה, היא חייבת לתמרץ חברות ששומרות על העובדים שלהן גם בתקופת החירום הזו, ולבסוף היא צריכה להורות לבנקים שלא לעלות ריביות לאשראי לענף דווקא בתקופה זו.

כולנו תקווה לעבור את התקופה הזאת במינימום של נזקים ולחזור במהרה לשגרה מבורכת. הכי חשוב שגם בסיומה של תקופה זו לאנשים יהיה את המצרך הבסיסי ביותר- בית לגור בו. כדי שזה יוכל לקרות, אני פונה אל המדינה שתתגייס למען הענף ולמען בטחון התושבים, ובעבודה משותפת נעניק לתושבים את התקווה והבטחון לקרקע יציבה.

שמחה גרידינגר, יו"ר ובעלים של קבוצת נתיב פיתוח