אצל נתניהו, הפשע משתלם

גרין, מושבניק מבצרה שבשרון, הפך לדוגמה המובהקת לניצול לרעה של קרקעות מושבים בעלות ייעוד חקלאי, לאחר ש"גידל" על נחלתו החקלאית את חנות הנעליים אליטל ואת גן האירועים וילה סוקה. ב־2014 הטילה שופטת השלום ניצה מימון שעשוע על גרין קנס חריג של 800 אלף שקל על השכרת 3,000 מ"ר מאדמתו החקלאית.

ראש הממשלה בנימין נתניהו

השופטת הודתה אז שמדובר בעבירה משתלמת למדי: "עסקינן בהפקת רווחים של מיליוני שקלים, אם לא עשרות מיליונים, בתקופה של כעשור ומחצה, שבה גרין עושה במקרקעין שימוש מסחרי שלא כדין, תוך שהוא פועל בכל האמצעים הממוניים שברשותו, באמצעות כספים המופקים מהמקרקעין שלא כדין, למטרת הארכה, הכבדה וסרבול של הליכי המשפט המתנהלים נגדו".

והנה, אותו גרין הוא האיש שאמור, למשל, להמליץ לנתניהו את מי כדאי למנות כחבר בוועדה שתבחן את האפקטיביות של "חוק קמיניץ", התיקון שנכנס לתוקף ב־2017 ושנועד לטפל בעבריינות הבנייה בישראל, שבתי המשפט כבר כינו לא פעם "מכת מדינה". התיקון הזה יצר מסלול מינהלי־אזרחי של הטלת קנסות, החרמת ציוד ועוד סנקציות ועונשים, לאחר שהתברר שההליכים הפליליים הממושכים לא בדיוק אפקטיביים - ואין טוב מגרין להוכיח זאת.

אבל הפוליטיקאים בישראל הבינו מזמן שהציבור הגדול אדיש. הרבה יותר משתלם לדאוג לקבוצות לחץ קטנות. לאחר שחוק קמיניץ החל לייצר מציאות חדשה בשטח, קמה נגדו קואליציה נדירה של ערבים, מתנחלים וחקלאים, שרצו להמשיך לחיות באזור הדמדומים ודאגו למשוך בחוטים הנכונים. אתמול הם קיבלו את גרין - סמל ללעג לשלטון החוק.

משה גרין צילום: מאיר פרטוש