ארגונים ומפעלים חברתיים: להכפיל את מיזם הסיוע למשפחות הרעבות

ראש המועצה הלאומית לביטחון תזונתי פרופ' דב צ'רניחובסקי אומר שעד משבר הקורונה היו בישראל 130 אלף משפחות במצב של חוסר ביטחון תזונתי חמור. אבל ההנחה לדבריו היא שהמשבר הגדיל את מספרן ב-20 אלף והביא אותו ל-150 אלף. לדבריו, "11 אלף זה לא טיפה בים אבל זה 7 אחוזים שזה מעט מאוד".

הוא קרא להנהיג מתווה סיוע לכל 150 אלף המשפחות הנזקקות, שיגדל הדרגתית במשך 7-8 שנים כאשר כבר בשנה הקרובה מספר המשפחות יוכפל. הוא מציין שכיוון שרוב התקציב מגיע ממקורות אחרים, העלות למדינה של הכפלת התקציב היא 20 מיליון שקל בלבד. האוצר מצידו מאוד לא אוהב את מפעל הסיוע כיוון שבעיניו הוא מעודד משפחות עניות לא לעבוד.

משפחה שחיה במצוקה (ארכיון) צילום: זהר שחר

מנכ"ל ארגון רבנים לזכויות האדם אבי דבוש אמר ש"המיזם לביטחון תזונתי הוא ההתחלה של לקיחת האחריות של ממשלת ישראל, על המשפחות הרעבות שלנו ונפעל כדי שהמיזם יחול על כולן". הארגון החברתי "נקודת מפנה" יוזם הצעת חוק שתבטיח את המשך המיזם ותרחיב אותו. מנכ"ל הארגון רן מלמד אמר שעד כה הסכימו 35 חברי כנסת להצטרף להצעה. לדבריו יש להכפיל ואף לשל שאת כמות המשתתפים ויש לצרף ליוזמה את הביטוח הלאומי. מנכ"ל ארגון "לקט ישראל" שהוא ממפעלי המיזם, גידי כרוך, אמר ש"11 אלף זו התחלה מצוינת אבל לא מספיקה. אני מקווה שתקציב המיזם יוגדל ויכנס לבסיס התקציב".

"כלכליסט" חשף את העובדה שהמדינה הפסיקה בראשית השנה את המימון בסך 20 מיליון שקל לפרויקט הביטחון התזונתי ל-11 אלף משפחות מ -46 יישובים הנמצאות בסכנת רעב. המיזם שפעל כבר מספר שנים הוגדר לאורך כל הדרך כניסוי. בגלל מערכות הבחירות, לא יצא מכרז חדש להפעלה וכתוצאה מכך הפרויקט לא תוקצב ב-2020 והפעלתו הופסקה.

בפברואר הגיע משרד העבודה והרווחה להסכמה עם משרד האוצר על המשך המיזם עד לחודש מאי בהיקף של 6 מיליון. שלשום הוסכם על מימון התוכנית עד לסוף השנה. במסגרת הפרויקט המשפחות מקבלות סיוע בשווי 500 שקל לחודש. חציו בכרטיסי חיוב וחציו במוצרים. מדובר במיזם משתלם במיוחד מבחינת המדינה משום ששני שליש מהמימון אינם מגיעים ממנה.

הסיוע ניתן למשפחות שנמצאות במצב של אי-ביטחון תזונתי חמור. מהמחקר שמלווה את המיזם עולה כי 40% מהמשפחות המשתתפות במיזם הן משפחות חד הוריות, כמחציתן הן משפחות עובדות.

שר העבודה והרווחה החדש איציק שמולי אמר ש"המשפחות העניות הן האחרונות שצריכות לשלם את המחיר. לא ייתכן שילדים רעבים יחזיקו את הבטן בזמן שמחפשים בכל פעם מחדש מאיפה לגרד את התקציבים הנדרשים. עלינו לעגן את הסכום בבסיס התקציב".