קרקס נתניהו הסתיים בניסיון למשוך זמן

מירי רגב מירפקה עצמה לצד הנאשם–המאשים ולצידה אמיר אוחנה, ישראל כץ, דוד אמסלם, יואב גלנט, אלי כהן ואפילו ניר ברקת היה שם, כמנהגם של אלו שמקבלים בעיטה החוצה וחוזרים בהכנעה ללקק את הרגל הבועטת.

המצוד על ראש מנדלבליט

בנאום ה"אני מאשים" הזכיר נתניהו את ניסיון ההפיכה נגדו, את ההתעמרות בו בניגוד לרצון העם, ובמקום שסניגוריו ישיבו לכתב האישום בבית המשפט, הוא עשה זאת במקומם אל מול פני האומה: "מעולם לא הוגש נגד אף אדם כתב אישום על סיקור עיתונאי הוגן. אני הוא ראש הממשלה שיחד עם רעייתי המושמצים ביותר בתולדות המדינה מואשם בקבלת סיקור חיובי. פרופ' אלן דרשוביץ אמר שמשפט נתניהו הוא סכנה לשלטון החוק והדמוקרטיה. את סעיף הסיקור החיובי שלא קיים תפרו אך ורק בגללי. תמיד יש פעם ראשונה כשצריך לחסל ראש ממשלה חזק מהימין".

נתניהו ועורכי דינו בבית המשפט צילום: עמית שאבי

אבל בלי מנדלבליט, אי אפשר. המצוד על ראשו של היועץ נמשך בנאום נתניהו. כהמשך לפעולות הריכוך והכתישה של שריו ומפגיניו, קירב גם נתניהו את האש לשולי גלימתו של היועץ: "כאן כמובן עולה השאלה, איך גיבה היועמ"ש את כל המהלכים הפסולים האלה וחתם על כתב האישום המופרך הזה? האם לוחצים עליו? האם יש לו משהו להסתיר? משהו אישי? האם המשהו הזה הן אותן קלטות סודיות שמוסתרות בכספת במשרד המשפטים? אני דורש לפרסם כאן ועכשיו את כל הקלטות של היועץ כי אין מחטא טוב יותר מאשר אור קרני השמש. חובה להסיר עכשיו את כל צווי איסור הפרסום כי אם הציבור יידע את כל האמת, כל התיקים הללו יתפוררו". נתניהו צריך ליישב את הסתירה איך זה מינה יועץ משפטי שהוא גם דתי, גם בית"רי, גם ימני וגם איש אמונו ובכל זאת חטף ממנו שלושה כתבי אישום. התשובה היא שהיועץ נשבה בידי כוחות האופל של הקואליציה שמאל-פרקליטות-תקשורת.

ואחרי סיום ישיבת הממשלה המאולתרת והנאום לאומה קיבלנו את האנטיקליימקס האפרורי של פתיחת המשפט ששודרה לתקשורת במעגל פנימי. ארבעה אולמות בקומה השנייה הוסבו לחדרי תקשורת. בכל אולם הוצב מסך טלוויזיה ובו מוקמו הכתבים, לא ממש במגבלות התו הסגול, אבל בערך. צוותי הטלוויזיות והאתרים התמקמו ברחבה שבין האולמות. הקומה השלישית הוקצתה לכוכבי ההצגה – השופטים, התובעים, הסניגורים, הנאשמים, ולהקת העידוד הממשלתית. ספסל הנאשמים נותר מיותם. נתניהו, נוני מוזס והזוג אלוביץ' תפסו את מקומם בספסלי הקהל. התמונה המכוננת והסמלית של רה"מ יושב על ספסל הקלון הסמלי נמנעה מצוות הצילום, שכן נתניהו התעקש לעמוד עד ליציאת צוות הצילום, כשלפני כן הוא מתייעץ עם שני פרקליטיו מיכה פטמן ועמית חדד.

ראש הרכב השופטים, השופטת רבקה פרידמן־פלדמן, ערכה סיבוב היכרות קצר עם הנוכחים ווידאה, כמתבקש מהחוק ומהפרוטוקול, האם הנאשמים קראו והבינו את כתב האישום. מבעד המסכות נשמעו המהומי אישור עמומים. בכלל, הדיון דרך המסכות משטח את ההבדלים והזהויות בין הדוברים והכל נראה כחדר מיון של נבדקי קורונה. השופט עודד שחם הציג לנוכחים בפתח הדיון את העובדה שלפני למעלה מ־20 שנה, כעורך דין במשרד ש. הורוביץ, ייצג את מוזס, ושאל אם למי מהצדדים הדבר מפריע. המהומי שלילה בקעו מהמסכות ומשפט ראש הממשלה יצא לדרך.

לצוות מאשימי התביעה הצטרף עורך דין ז'ק חן שהתמקד בתוכנית "המקור" ביום חמישי. "התראיינו חמישה עדי תביעה מרכזיים, דבר שלא היה כמותו בעולם שכלל ניסיונות השפעה על עדים. אין לי שום טענה לתקשורת, אבל אני פונה לבית המשפט שיורה לתביעה לאסור על עדיה להתראיין. בית המשפט צריך למנוע כל תחרות מחוץ לאולם, למנוע מההליך להפוך לקרקס שסופו מי ישורנו. את המשפט יש לקיים רק באולם הזה".

השופטת רבקה פרידמן צילום: עמית שאבי

התובעת ליאת בן־ארי ביקשה שבית המשפט לא יוציא החלטה מפורשת והבטיחה להזכיר ולחדד עם העדים את האיסור הזה. "אנו מקווים שהדברים האלה לא יחזרו על עצמם שוב". חן סיפר שכבר עם שידור הפרומו לתכנית, שהציג עד תביעה אחד, הוא פנה ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בבקשה להתערב ונענה בשורה אחת: "אין בכוונתנו להתערב". גם נתניהו בנאומו התייחס לעניין: "הגשנו עוד תלונה ליועמ"ש בוא נראה מה ייצא מזה", אמר, גינה את ההדלפות והציע: "במקום הדלפות ושקרים, אני מציע פתרון פשוט. שהכול ישודר מלא מלא. בלי עריכה, שהכל ייחשף".

כצפוי, נסב עיקר הדיון על חומרי החקירה ועל הפיגור הגדול של עו"ד פטמן בהטמעתם. חומרי החקירה במלואם נחוצים לשתי מטרות – לגבש תשובה לכתב האישום וטענות מקדמיות. אבל פטמן הודיע שאם הקולגות שלו צריכים עוד חודשיים-שלושה הוא זקוק לשלושה חודשים יותר ורק עוד חצי שנה יוכל בכלל להשיב מתי יוכל להשיב לכתב האישום ומהן הטענות המקדמיות שישמיע. לא ברור איך יחלק את העבודה עם עמית חדד, אבל חלוקת העבודה עם הלקוח התבררה אתמול. הלקוח משמיע במרץ את טענותיו תחת כל מקרופון רענן ואפילו לפני פתיחת המשפט ועורך דינו מבקש לדחות את הטענות למועד המאוחר ביותר האפשרי.

פטמן ביקש לדעת האם החקירה בכלל הסתיימה. "הבנתי שב־3 באפריל 2020 נחקר שוב אחד מעדי המדינה". השופטת פרידמן־פלדמן כדררה את השאלה לתובעת בן־ארי שאישרה שהחקירה אכן הסתיימה סופית. אבל גם מדבריה ניתן להבין שהחומרים רבים ולא הכי מסודרים ומאורגנים בגלל ריבוי גופי החקירה. ישיבת התזכורת הבאה נקבעה ל־19 ביולי, והפעם בלי חובת נוכחות הנאשמים. מה שצפוי הוא שהטענות שנשמעו אתמול, יישמעו שוב, הסניגורים לא יהיו מוכנים, בטח לא פטמן, והשאלה היא עד למתי ימתח בית המשפט את השלב הזה של התשובה לכתב האישום והדיון בטענות המקדמיות. נדמה שמעולם לא נחזה בהצגה שהפרומו שלה עשוי להיות ארוך אפילו ממנה.

הפגנה של תומכי נתניהו צילום: משה גורלי

השופטים התגלו כמתונים, אדיבים, מנומסים וקשובים. לא נשמעו נזיפות – מלבד לעו"ד חדד ששכח לחבוש מסכה – וגם לא הלצות והתלוצצויות עם עורכי הדין והנאשמים. שיקולי בחירת ההרכב לקחו ככל הנראה בחשבון גם את הקריטריון הזה של הטלת שיממון על הדיונים, של ענייניות יבשה. אבל אסור לטעות ולערבב את הנימוס הזה עם חולשה וריפיון. ההרכב הזה לא יעשה הנחות לאף אחד, לא לתביעה ולא להגנה.

מפגינים נגד נתניהו צילום: רויטרס

התנקשות בדמוקרטיה ובמשפט

הצד החילופי של ממשלת נתניהו הציג עמדות חילופיות לגמרי באשר למערכת המשפט. ראש הממשלה החילופי בני גנץ לא יצטרך להחליף את נתניהו במשפט או בכלא אם אכן יישלח לשם. עצם פתיחת המשפט, בנוכחות כבוד הנאשם, הוא הישג של גנץ. לאחר חתימת ההסכם הקואליציוני עתיר הפגמים, התגאו מנסחיו בעמידה ביעד המרכזי שלשמו נכנסו לחתונת הדמים הזו: אין פסקת התגברות, אין רפורמות נגד בית המשפט העליון ומשפט נתניהו ייפתח כמתוכנן. כשנשאל על ידי אילנה דיין לא ידע גנץ להבטיח שנתניהו יגיע. "הוא הבטיח לי", מלמל. אתמול הוא יכול היה לציין את ההישג הזה, אבל כרגיל, כשמדובר בנתניהו, הם נאלצו לעמוד על משמר שלטון החוק ולהגן עליו מנחת זרועו של הנאשם. "התברכנו במערכת משפט איכותית וללא משוא פנים", צייץ שר המשפטים אבי ניסנקורן, "עלינו לשמור על חוסנה של מערכת המשפט". אך הוא לא שכח להזכיר את חזקת החפות שעומדת לרה"מ. על חזקת החפות של מנדלבליט הוא לא יצא להגן. גם גנץ הזכיר את חזקת החפות ששמורה לנתניהו ואת האמון שיש לו במערכת המשפט. אולי פעם הוא יגיע למסקנה הפוכה – לחזקת החפות של המערכת ולאמון בנתניהו.

ובחוץ רעמו ההפגנות. מפגיני הימין והשמאל הופרדו והורחקו זה מזה. בעצם לא היו אלה ימין ושמאל אלא ביביסטים ואנטי־ביביסטים. הסגידה והתיעוב לאיש השתקפו בעוצמה מהשלטים שנשאו. מנדלבליט במדי אסיר כתומים כיכב תחת "דרוש לחקירה". כשמחברים את זה לנאום רה"מ מותר להיבהל מהתיאום ותיזמור הזה של קמפיין ממוקד לסיכול היועץ שמתחיל ברחוב, במפלגה, מטפס לממשלה, השרים אמסלם ואוחנה, ומסתיים בראש הממשלה. נאום ההסתה והשיטנה של נתניהו אתמול, כמובן כשהוא עטוף בהתקרבנות המפורסמת, ייכנס לעוד אחד משיאי מופע ההתנקשות הגדול בדמוקרטיה, במערכת המשפט, בשלטון החוק. נאום מכונן שהוא חוליה נוספת בשרשרת הראיות שמוכיחה כי נתניהו החליט למוטט את הבניין על כולנו, ככל שהדבר יידרש לחיסול האישומים והמשפט נגדו.