הסיוע הממשלתי בישראל נמוך לעומת החילוץ בכלכלות דומות

חבילת הסיוע הממשלתית שגיבשה ממשלת ישראל למשבר הקורונה קטנה מאוד בהשוואה למדינות בעלות מאפיינים כלכליים דומים - כך עולה ממחקר חדש שהגיע לידי "כלכליסט". לפי המחקר, כדי שישראל תעמוד בשורה אחת עם מדינות מפותחות בעלות פרופיל כלכלי דומה, יהיה עליה להציע חבילת סיוע בהיקף של כ־10% מהתוצר או כ־140 מיליארד שקל, כמעט פי שניים מהחבילה הקיימת.

את המחקר ערכו פרופ' אריה ארנון מאוניברסיטת בן גוריון בנגב ועמית מחקר במכון טרומן באוניברסיטה העברית; ד"ר אריה קרמפף מהמכללה האקדמית ת"א־יפו; וד"ר עאמר אבו־קרן אף הוא מאוניברסיטת בן גוריון. השלושה הם חלק מ"צוות מומחים למשבר הקורונה", פורום אזרחי רב־תחומי של מומחים שהוקם כדי לגבש מדיניות תגובה למשבר בשלל תחומים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו

לפי הבדיקה שערכו, ככל שגילוי הקורונה מאוחר יותר, כך הממשלה פועלת מהר יותר. לממשלת ישראל לקח 19 יום מגילוי המקרה הראשון בארץ (ב־21 בפברואר) ועד ההכרזה על חבילת סיוע ראשונית בהיקף של 10 מיליארד שקל (ב־11 במרץ). החוקרים סבורים כי ישראל אינה שונה ממדינות אחרות כמו ארה"ב, יוון והולנד שבהן המגיפה התגלתה מאוחר יחסית. החבילה הראשונית הוגדלה בתוך שלושה שבועות ל־80 מיליארד שקל (30 במרץ) וכעבור כמה ימים ל־90 מיליארד שקל (3 לאפריל). לפי המועד שבו הוכרזה החבילה המעודכנת יותר, מדובר בתגובה של 38 ימים – זמן חריג מאוד ביחס לשאר המדינות המפותחות שאליהן הגיע המשבר באיחור יחסית, כמו ארה"ב, יוון, שוויץ והולנד, שם הזמן הממוצע היה 18 יום.

לפי החוקרים, כמעט בכל המקרים חבילות הסיוע היו מורכבות משני אלמנטים מרכזיים: סיוע תקציבי ישיר ודחיות תשלומים והלוואות. לגבי מרכיב סיוע התקציבי הישיר הישראלי, בהיקף של כ־50 מיליארד שקל (3.4% תמ"ג), החוקרים קובעים כי זו "זוהי חבילה קטנה מאוד באופן יחסי לעומת אוסטרליה (10.5% תמ"ג), שבדיה (10.2% תמ"ג), קנדה (8.2% תמ"ג) ואוסטריה (7% מהתוצר)".

הנייר גם מדגיש קבוצה של מדינות מפותחות הניצבות בקצה השני של המנעד – איטליה, ספרד ויפן — שם הסיוע הישיר נע בין 1.4%—1.9% תמ"ג. ממוצע הסיוע הישיר בכלל המדינות שנבדקו במחקר עמד על 4.3% תמ"ג — כ־1% יותר מישראל, אך הסיוע הישיר החציוני עמד על 2.5% תמ"ג בלבד - פחות מזה שהעניקה ישראל.

לגבי מרכיב דחיות התשלומים וההלוואות, עולה כי יש מדינות שבחרו בו כדרך ההתערבות המועדפת: גרמניה (כ־24% מהתוצר), ואילו צרפת, בריטניה, ובלגיה הקצו לכך סכום השווה ערך ל־10% מהתמ"ג. כאן הפער מול ישראל הוא הרבה יותר בולט: ממוצע של 5.4% תמ"ג לעומת רק 2.1% תמ"ג בישראל. גם השיעור החציוני — 2.5% תוצר – הוא גבוה מזה של ישראל.  

ישראל הקדישה כ־5.5% תמ"ג סיוע ישיר ועקיף יחד לעומת המדינות המפותחות שהעניקו סיוע כולל (עקיף וישיר) בהיקפים עצומים להתמודדות עם המשבר של כ־10% תמ"ג — כמעט כפול מישראל. "רק ימים יגידו אם על השמרנות הזו לא נשלם בריבית דריבית", כותבים החוקרים.

לגבי התוצר לנפש, הניתוח מעלה כי ישראל הקציבה לחבילה פחות ממה שהשקיעו מדינות דומות אליה מבחינת הכנסה לנפש דוגמת ספרד. גם כשבוחנים את המדינות לפי סה"כ התמ"ג החבילה קטנה ממה שמדינות עם תוצר דומה — כמו, למשל, שבדיה ובלגיה — מתכוונות להזרים. גם מבחינת יחס חוב־תוצר החבילה הישראלית בולטת כנמוכה מאוד יחסית למדינות בעלות יחס חוב דומה.

לא פחות מטרידה היא המסקנה הבאה של החוקרים: "הניסיונות החוזרים ונשנים של עיתונאים וכלכלנים להתחקות אחר הרציונל שבבסיס גודל החבילה והרכבה העלו חרס: לא ברור מי היה מעורב בעיצוב התוכנית ומי היו הכוחות הדומיננטיים בקבלת ההחלטות" נכתב.

הממצאים האלו מצטרפים לאלה של מחקר של הכלכלנית הראשית של משרד האוצר שירה גרינברג, שלפיו העובדים המושבתים השתכרו בממוצע כשליש פחות מהשכר הממוצע במשק. השכר הממוצע של אותם עובדים היה כ־6,200 שקל בחודש מול שכר ממוצע של 10,100 שקל בחודש ב־2019. רוב העובדים שנפגעו בענפים בעלי שכר גבוה יחסית הם בעלי השכר הנמוך בו. למשל, בפיננסים השכר הממוצע של המושבתים כ־8,000 שקל, פחות מחצי מהממוצע בענף. "אני מניח ששיעור האבטלה יתמקד סביב ה־10%. אנו לקראת  עשור אבוד, במקרה הטוב. "אולי גם יותר מעשור", אמר בכיר באוצר ל"כלכליסט".